ע"א 2706-22 ע"א 2706-22

1.לפניי בקשת המערער לצירופו של רו"ח אורי כהן (להלן: רו"ח כהן) כבעל דין דרוש בערעור שבכותרת, וזאת בהתאם לסמכות המוקנית מכוח תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

2.אציין כי רו"ח כהן הגיש אף הוא ערעור על פסק הדין מושא הערעור דנן, וזאת על אף שלא היה צד להליך קמא. ערעורו של רו"ח נמחק על הסף בפסק דיני מיום 31.7.2022, והרקע לסכסוך בין הצדדים מפורט שם (ראו: ע"א 2714/22 רו"ח כהן נ' המשבב אייץ.אמ.טי.אס בע"מ (31.7.2022) (להלן: פסק הדין בעניין כהן)).

3.ערעורו של רו"ח כהן נמחק לנוכח קביעתי כי המערערים שם, רו"ח כהן והחברה שבבעלותו, אינם בעלי זכות להגשת הליך ערעורי על פסק הדין. בתוך כך, נקבע כי לא התקיים הליך נלווה בעניינו של רו"ח כהן; כי הקביעות שבפסק הדין מושא הערעור לא הביאו לשינוי מערך הזכויות או החובות שחלו על רו"ח כהן טרם מתן פסק הדין; וכי רו"ח כהן לא סיפק כל טעם המניח את הדעת לכך שלא ביקש להצטרף להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. ערעור על פסק הדין האמור נדחה בפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ מיום 24.10.2022 (ראו: ער"א 6345/22 רו"ח כהן נ' המשבב אייץ.אמ.טי.אס בע"מ (24.10.2022) (להלן: פסק הדין בערעור בעניין כהן; וביחד: פסקי הדין בעניין כהן).

4.כעת מבקש המערער לצרף את רו"ח כהן כבעל דין דרוש להליך. לטענתו, המחלוקת שבין הצדדים נוגעת להתנהלותו של רו"ח כהן כמומחה, ומשכך צירופו להליך נדרש על מנת להציג בפני בית המשפט את העובדות לאשורן, אשר אינן ידועות במלואן למערער, ועל מנת למנוע עיוות דין כלפי רו"ח כהן שבמצב הנוכחי אינו רשאי להשיב לטענות המשיבים המועלות נגדו. במסגרת הבקשה טוען המערער כי יישום אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין צירוף בעל דין כמשיב בערעור על ענייננו מוליכות למסקנה כי יש לצרף את רו"ח כהן כמשיב בהליך.

5.המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי היא ממחזרת טענות שנדחו במסגרת פסקי הדין בעניין כהן.

6.לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.כפי שצוין אף בפסק הדין בעניין כהן, הופעתו של בעל דין חדש בשלב הערעור עלולה לדרוש מערכאת הערעור לבחון טענות אשר לא נבחנו על-ידי הערכאה הדיונית, ובכך לסטות מתפקידה העיקרי (ראו: פסק הדין בעניין כהן, פסקה 10, וההפניות שם). בהקשר זה אף הובהר כי צירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור עלול לפגוע ביעילות ההליך, לפתוח עניינים שכבר הוכרעו ולהוסיף עניינים שלא נדונו כלל. על רקע האמור, נקבע מבחן משולש לצירופו של בעל דין בשלב הערעור: (1) האם מי שמבקשים את צירופו עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נושא הערעור אם הצירוף המבוקש לא יאושר; (2) האם ראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת יכבלו את האדם שמבקשים את צירופו במעשה בית דין; (3) האם שיקולים של יעילות מצדיקים את הצירוף האמור. במקרים שבהם יימצא כי התשובה לשלוש השאלות אמורות חיובית, יותר צירופו של אדם כצד לערעור, אף שלא היה צד להליך בערכאה הקודמת (ראו: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991)).

8.בענייננו, לא שוכנעתי כי יש להשיב בחיוב על איזו מן השאלות הנזכרות לעיל. כפי שצוין בפסק הדין בעניין כהן "פסק הדין שניתן בסופו של ההליך ... לא קבע באופן סופי את המצב המשפטי בעניינו של כהן בשאלה מסוימת ... פסק הדין לא שינה את מערך הזכויות והחובות המשפטיות של כהן ברף הנדרש על-מנת להקנות לו זכות ערעור". אף בפסק הדין בערעור בעניין כהן נפסק כי כהן "לא היווה 'צד בפועל' אשר הייתה לו מחלוקת עם מי מבעלי הדין במסגרת ההליך, ולא היה בהכרעה האמורה כדי להביא לשינוי במערך זכויותיו או חובותיו". בשים לב לקביעות האמורות, לא שוכנעתי כי הכרעה בערעור שבכותרת (שגדריו מוגבלים לבחינת קביעות פסק הדין קמא) צפויה להביא לפגיעה ישירה ברו"ח כהן, במידה כזו המצדיקה את צירופו כצד להליך.

9.בנוסף לכך, אף איני סבורה כי ראוי שתוצאות ההכרעה במחלוקת במסגרת הערעור יכבלו את רו"ח כהן במעשה בית דין בכל הליך משפטי עתידי (ככל שיתקיים) בינו לבין מי מן הצדדים. רו"ח כהן לא ביקש להצטרף להליך קמא, ובמצב דברים זה אף לא נדרש לשטוח את גרסתו ולהביא את ראיותיו לשם הגנה על זכויותיו. מובן כי במצב דברים זה, אין מקום לכבול את רו"ח כהן במעשה בית דין לקביעות שיקבעו במסגרת הערעור דנא, במישור היחסים שבינו לבין הצדדים להליך, וטענותיו בנדון שמורות לו להליכים הרלוונטיים (בהקשר זה אשוב ואזכיר כי בית המשפט קמא הבהיר באופן מפורש בפסק דינו כי אין באמור בו כדי להטיל דופי ביושרו של כהן, או לרמוז כי חוות דעתו אכן הייתה מוטה לצד כזה או אחר). כמו כן, ועל רקע העובדה שרו"ח כהן לא ביקש להצטרף להליך קמא, איני סבורה כי יהיה זה יעיל לצרפו להליך הערעורי, אשר נועד, כאמור, לבחון אך את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ולא לבחון טענות חדשות שטרם נדונו והוכחו בפני הערכאה הדיונית.

10.על רקע כל האמור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

11.המערער יישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיבים 5-3 בסך של 2,500 ש"ח.