פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
2732/10
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערער:
מסרי מופידה
נ ג ד
המשיבות:
1. הסתדרות מדיצינית הדסה
2. שירותי בריאות כללית
הוגש הליך
החלטה
האם הערעור שבכותרת הוגש במועד? זו השאלה המונחת לפניי.
ערעור זה הוגש ביום 11.4.2010. הערעור מופנה נגד פסק-דין של בית המשפט המחוזי מיום 11.1.2010. בפתח כתב הערעור נרשם כי פסק-הדין התקבל במשרדו של בא-כוח המערערים, עורך-הדין גבעון, ביום 25.2.2010. במסגרת תגובת המשיבה 2 לבקשה לפטור מאגרה ומעירבון הועלתה טענה כי ההליך הוגש באיחור. המשיבה 2 צירפה לתגובתה פלט מאתר האינטרנט של דואר ישראל, שבו נרשם כי דבר הדואר שמספרו 0530105662780 (אשר לפי הנטען הוא פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ששוגר בדואר רשום לבא-כוח המערערת), נמסר ליעדו בתאריך 25.1.2010. ביקשתי את תגובת בא-כוח המערערת לעניין זה, והלה ציין כי פנה למרכז המידע של בית המשפט המחוזי בעניין מועד המצאת פסק-הדין, אך התברר לו כי בשל מעבר ממערכת ישנה למערכת חדשה, אין אפשרות לקבל אישור מסירה. לגבי הפלט שצורף לתגובת המשיבה 2, ציין בא-כוח המערערת כי נכתב בו במפורש כי "המידע המוצג במערכת זו הוא לידיעה בלבד ואינו מתאים לשמש אסמכתא לכל עניין שהוא ולכל הליך על פי דין". לתגובה זו של בא-כוח המערערת צורף תצהיר של עובדת משרדו האחראית על היומן.
מזכירות בית משפט זה פנתה למזכירות בית המשפט המחוזי בניסיון לברר פרטים נוספים באשר למועד המצאת פסק-הדין לפי אישור מסירה, אך הניסיון לא צלח. על רקע זה קבעתי בהחלטתי מיום 10.5.2010 כי לפי הנתונים שבאו לפניי אין בידי לקבוע שההליך הוגש באיחור.
ביום 20.5.2010 הגישה המשיבה 2 בקשה למתן צו שיורה לדואר ישראל להמציא אישור רשמי לגבי המועד שבו הומצא פסק-הדין למערערת. המשיבה 2 ציינה כי כיוון שאינה צד למשלוח פסק-הדין לבא-כוח המערערת, אין באפשרותה לקבל אישור רשמי כזה.
בהחלטתי מיום 23.5.2010 ביקשתי "תגובה מפורטת" של בא-כוח המערערת לבקשת המשיבה 2, והוספתי כי "בא-כוח המערערת יבהיר מדוע אין באפשרותו להציג אישור רשמי לגבי מועד המצאת פסק הדין". בא-כוח המערערת הגיש תגובה אך זו לא הייתה מפורטת כלל, ועל כן ניתנה על-ידי החלטה נוספת (ביום 31.5.2010), ובה אפשרתי לבא-כוח המערערת להשלים את תגובתו ולפרטהּ. בא-כוח המערערת הגיש תגובה נוספת ובה טען כי "אין ברשות הדואר 'אישור רשמי' למעט אישור מסירה וזה אינו קיים בתיק בית המשפט המחוזי. לפיכך, ב"כ המערערת אינו יכול להמציא מסמך שאינו קיים, מה גם שמי שצריך להמציא מסמך כזה, אם היה קיים, הוא ב"כ המשיבות בערעור".
לאור אי-הבהירות בעניין זה נערכה בדיקה נוספת על-ידי מזכירות בית משפט זה. הפעם הבדיקה נתנה פירות. התברר, כי לכאורה יש באפשרותו של צד להליך משפטי שנשלח אליו בדואר רשום מסמך מבית המשפט לברר את מועד ההמצאה של המסמך. מכל מקום, מדואר ישראל נשלח לבית משפט זה אישור שלפיו המכתב הרשום שמספרו 05-30105662/7-80, אשר נשלח לעורך-הדין גבעון, נמסר ליעדו בתאריך 25.1.2010. למכתב זה צורפה "הוכחת מסירה", לאמור: דף שכותרתו "רשימת דברי דואר המיועדים למסירה ביום 25.1.2010", ובו רשום, בין היתר, כי לנמען עורך-הדין גבעון נמסר דבר דואר שמספרו 05-30105662/7-80. ליד דבר הדואר מתנוססת חתימה שלכאורה מאשרת את מסירת דבר הדואר.
לאור הנתונים הללו ביקשתי (ביום 14.6.2010) כי בא-כוח המערערת יבהיר מדוע לא יסולק ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו תוך חיוב בהוצאות. גם הפעם הגיעה תגובה לאקונית ביותר, שלפיה פסק-הדין נמסר "בפועל" בתאריך 25.2.2010. לטענת בא-כוח המערערת, "הרישום של מסירת דבר דואר אינו אישור מסירה כדין ואינו מעיד על מסירה כדין. המסמך היחידי המהווה מסירה כדין הוא אישור מסירה שלא נמצא בתיק בית המשפט".
על יסוד הנתונים הללו באתי למסקנה כי הערעור הוגש באיחור.
לפי תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מניין הימים להגשת ערעור על החלטה שניתנה שלא בפני המערער מתחיל ביום שבו הומצא לו העתק ממנה. השאלה הצריכה תשובה היא, אפוא, מתי הומצא לבא-כוח המערערת עותק מפסק-הדין. בשל קשיים טכניים לא ניתן לקבל אישור מסירה מבית המשפט המחוזי. עם זאת, בתגובה לפנייה שיזמה מזכירות בית משפט זה, הוגש לבית המשפט אישור מדואר ישראל שלפיו פסק-הדין נמסר לבא-כוח המערערת בתאריך 25.1.2010. בא-כוח המערערת סבור כי האישור-אינו-אישור, אך אין הוא מנמק את עמדתו-זו. הוא אינו מסביר מדוע לשיטתו אישור ששוגר לבית המשפט מאת דואר ישראל – אישור המתיימר להעיד על מועד המסירה של דואר רשום, ואשר מלווה במסמך חתום שלפיו דבר הדואר נמסר ליעדו ביום 25.1.2010 – אין בו כדי ללמד על מועד המסירה. בא-כוח המערערת אינו מנסה כלל לגשר על הפער בין האישור מדואר ישראל לבין טענתו בדבר קבלת פסק-הדין זמן רב לאחר מכן. בא-כוח המערערת אמנם הגיש תצהיר שעליו חתומה עובדת משרדו האחראית על היומן, אולם תצהיר זה אינו מציג תשתית עובדתית מפורטת המלמדת על ידיעה ברורה של המצהירה באשר למועד ההמצאה. למותר לציין כי גם הרישום הפרטי ביומן משרדו של בא-כוח המערערת, באשר למועד האחרון להגשת ערעור, אין בו כדי ללמד כי האישור של דואר ישראל לגבי מועד המסירה אינו נכון.
לבסוף אציין כי בא-כוח המערערת לא הגיש בקשה חלופית להארכת מועד, אשר לו הייתה מוגשת – הייתה נדונה לפי הכללים המקובלים.
במצב דברים זה איני רואה מנוס מלהורות על מחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. בנסיבות העניין, אמנע מחיוב המערערת בהוצאות המשיבים.
ניתנה היום, ח' באב תש"ע
(20.7.2010).
גיא שני
ר ש ם