ע"א 2830-23 ע"א 2830-23

רקע

1.הרקע העובדתי לערעור פורט בבקש לסילוק הערעור על הסף שהגישה המשיבה 13, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), , וזו תמציתו: בשנת 1992 הוגשה על ידי "ערב אלמזאריב" (שבט מזאריב) תביעה נגד המדינה (ת"א (נצרת) 5/92; להלן: התביעה הראשונה), בה נטען לבעלות השבט על שטח של 275 דונם. ב"כ המערערים, עו"ד זכי כמאל (להלן: עו"ד כמאל) ייצג את התובעים בתביעה הראשונה באמצעות שבעה נציגי שבט מזאריב. במסגרת הניסיונות להגיע להסכמות בתביעה הראשונה, העביר עו"ד כמאל ל"ועדה לבדיקת תביעות במקרקעין" רשימה של 30 ראשי בתי אב, והוועדה אישרה, בכפוף לתנאים שונים, הקצאה של 60 מגרשים, כך שלכל בית אב מהרשימה האמורה יוקצו שני מגרשים. חרף האמור, בין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות ונוספות, ההליך נמשך, ורק ביום 5.12.2004 הודיעו הצדדים לבית המשפט כלהלן:

"הצדדים מודיעין כי הגיעו להסדר עקרוני לגבי התביעה, אולם העניין מחייב את החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, שטרם סיימה את ההליכים לאישור התכנית הנוגעת לתובעים, וכנראה יידרשו עוד 6 חודשים, ולכן מבקשים כי בית המשפט יתן פסק דין באופן שיאשר את הצהרותיהם לרבות האפשרות שמי מהצדדים יוכל להודיע לבית המשפט תוך 6 חודשים מהיום על ביטול פסה"ד בהסכמה, אם הוועדה המחוזית לא תסיים את עבודתה או לא יגיעו לסדר סופי ביניהם, תוך שבית המשפט מתבקש להמליץ בפני הוועדה המחוזית להאיץ את אישור התכנית, ותוך שמוסכם על הצדדים, כי בעקבות הודעת מי מהמצדדים על ביטול ההצהרה שבפני ביהמ"ש דהיום התיק ייקבע במועד שיקבע בית המשפט ויבוטל פסה"ד שניתן היום בהסכמה.

הצדדים בקשים לתת תוקף של פסק דין להצהרה זו" (פרוטוקול הדיון מיום 5.12.2004 בתביעה הראשונה)

2.בסמוך להודעה האמורה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) בתביעה הראשונה (להלן: פסק הדין בתביעה הראשונה), ובו נפסק כלהלן:

"הנני נותן תוקף של פסק דין להסכמה זו.

הנני ממליץ בפני הוועדה המחוזית להאיץ את מלאכת אישור התכנית, כאמור מעלה".

3.כפי שאף צוין בבקשה דנא, בפרוטוקול הדיון האמור לא תועד או פורט תוכנו של "ההסכם העקרוני" עליו הצהירו הצדדים, ואף בפסק הדין לא תועד כל פירוט על אודות תוכן ההסכמות.

4.בחלוף שנים רבות, בשנת 2021 הגישו המשיבים 12-1 תביעה נגד רמ"י (היא התביעה מושא ההליך קמא; להלן: התביעה השנייה), בה טענו כי הם מבין יורשיהם של התובעים בתביעה הראשונה. במסגרת התביעה השנייה נטען כי בתקופה שקדמה להגשתה, רמ"י ניהלה את המשא ומתן בעניין הקצאת המגרשים מול גוף בשם "ועדת מזאריב" (להלן: הוועד) המתיימר לייצג את בני השבט ומיוצג על-ידי עו"ד כמאל, וכי במסגרת המשא ומתן האמור התגבש הסדר של חלוקת מגרשים, מבלי שהמשיבים 12-1 נכללו בו, חרף היותם צאצאים של בתי האב שנמצאו זכאים במסגרת הליכי התביעה הראשונה. לפיכך, בתביעה השנייה התבקש ליתן פסק דין הצהרתי הקובע, בין היתר, כי כל אחד מהמשיבים 12-1 זכאי להקצאת מגרש בהתאם להתחייבות רמ"י.

5.בכתב התביעה השנייה צוין עוד כי הוועד אינו ישות משפטית, וחבריו אינם מחזיקים בייפוי כוח לייצוג כלל בני השבט הזכאים לפיצוי, אך למען הזהירות ציינו המשיבים 12-1 כי ימציאו את כתב התביעה השנייה לעו"ד כמאל. בהמשך אף התקיימו הליכים שונים הקשורים בצירופם של בעלי דין הטוענים לזכויות במגרשים הנדונים כמשיבים בתביעה השנייה. ואולם, בסופו של דבר, וחרף החלטות בית המשפט קמא אשר הורו על צירוף בעלי עניין בתביעה השנייה (החלטות מיום 3.7.2022, מיום 21.9.2022 ומיום 18.10.2022; להלן: החלטות הצירוף), בטרם שצורפו צדדים נוספים לתביעה השנייה ניתן בה פסק דין.

6.לשם השלמת התמונה יצוין כי עו"ד כמאל זומן על-ידי בית המשפט לדיון שהתקיים בתביעה השנייה, ובו טען כי הוא מתנגד לכל הצעה לפתרון שהוצעה על-ידי רמ"י בהקשר של המקרקעין הנדונים במסגרת התביעה השנייה, וזאת מאחר שההצעות נוגדות את פסק הדין החלוט שניתן בתביעה הראשונה. עוד יצוין כי עו"ד כמאל אף הגיש כתבי טענות במסגרת התביעה השנייה בה הביע עמדתו כאמור.

7.בסופו של דבר, בפסק הדין בתביעה השנייה מיום 6.2.2023 ניתן תוקף למנגנון שהוצע בהודעת רמ"י מיום 27.10.2022, שלפיו לאור ריבוי הטוענים לזכויות ל"בני שבט מזאריב", ייקבע מנגנון של פרסום הגרלה בין כל הזכאים כמפורט בסעיף 12(ג) להודעה. עוד צוין בפסק הדין כי עו"ד כמאל זומן על-ידי בית המשפט מאחר שהוא ייצג את התובעים בתביעה הראשונה, אף הוא אינו צד לתביעה השנייה, וכי פסק הדין החלוט בתביעה הראשונה "בעינו עומד".

8.בהמשך לכך, הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין בתביעה השנייה, בטענה כי פסק הדין ניתן מבלי שהמערערים צורפו כצד להליך וחרף התנגדותם למתן פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 8.3.2023.

9.הערעור דנא נסב על פסק הדין בתביעה השנייה ועל ההחלטה מיום 8.3.2023 שלא לבטל את פסק הדין.

טענות הצדדים

10.בבקשה שלפניי טוענת רמ"י כי יש להורות על סילוק הערעור על הסף, מאחר שלמערערים אין זכות להגשת הערעור משלא היו צד להליך. כן נטען כי המערערים אף אינם עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה להגשת ערעור על-ידי מי שלא היה צד להליך, וכי למערערים אף אין זכות להגיש ערעור בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, מניעות והשתק. לטענת רמ"י, למערערים אף אין זכות ערעור ההחלטה מיום 8.3.2023 בה נדחתה בקשתם לביטול פסק הדין, שכן מדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה הוא ברשות. לבסוף, נטען כי חלק מנספחי הערעור מהווים ראיות חדשות, אשר לא הובאו בפני בית המשפט קמא, ומשכך יש להורות על מחיקתן.

11.המערערים מתנגדים לבקשה על כל חלקיה. בתשובת המערערים נטען כי בא כוחם התנגד לצירופם להליך קמא על מנת שלא לתת לגיטימציה לתביעה השנייה, וכי לא היה מקום למתן פסק דין שפוגע בזכויותיהם טרם שצורפו כבעלי דין להליך.

דיון והכרעה

12.תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי בית המשפט רשאי למחוק ערעור כאשר אין למערער זכות להגישו. הכלל הבסיסי הוא שזכות הערעור נתונה למי שהיה בעל דין בהליך מושא הערעור לפי כתבי בית הדין הפורמליים, וזאת בשים לב לתכלית העיקרית העומדת ביסוד ההליך הערעורי – בחינה ביקורתית של פסק הדין של הערכאה הקודמת אשר ניתן על יסוד הטענות העובדתיות והמשפטיות שטענו הצדדים להליך.

13.ואולם, כחריג לכלל זה, הפסיקה הכירה אף בזכותו של מי שלא היה צד פורמלי להליך להגיש ערעור, כל עוד "נתקיים בעניינו הליך אשר הכריע בדבר זכותו ה'הופלדיאנית' (בין זכותו במובן 'הצר', בין חירות, בין כוח ובין חסינות)" (ראו: בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670, 694 (1991); בש"א 8472/09 הוניגבוים נ' כב' השופט אלטוביה, פסקה 7 (8.4.2010); ע"א 3658/16 העיר החדשה טי. אל. וי בע"מ נ' שמש, פסקה 5 (12.2.2017) (להלן: עניין טי. אל. וי); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 464-451 (2012)). עוד נקבע בפסיקה כי מי שלא היה צד פורמלי להליך בערכאה קודמת ומבקש להגיש ערעור על פסק הדין נדרש להוכיח כי קיים טעם לכך שלא הצטרף להליך הנדון כבר באותה ערכאה, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין. בהקשר זה נקבע כי "צד שלישי אשר יש לו עניין בהליך אינו יכול 'לשבת על הגדר' ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות, ורק משמסתבר לו כי העמדה בה צידד לא התקבלה לבקש לחבור להליך" (ראו: עניין טי. אל. וי, פסקה 5; ע"א 2714/22 כהן נ' המשבב אייץ. אמ. טי.אס. בע"מ, פסקאות 12-10 (31.7.2022)).

14.בענייננו, השתלשלות העניינים המפורטת בבקשה מעלה כי שאלת צירופם של "כל בעלי העניין הפוטנציאלים", ובפרט שאלת צירופם של יורשיהם של התובעים בת"א 5/92 – עמדה במוקד ההתדיינות בהליך קמא (ראו: בקשה למתן הבהרה מטעם התובעים – הם המשיבים 12-1 בערעור דנא – מיום 7.10.2022). עוד עולה כי אף רמ"י טענה בגדר ההליך קמא כי צירופם של כלל בעלי הדין שזכויותיהם עלולות להיות מושפעות ממתן פסק הדין בהליך קמא הוא הכרחי (ראו, בין היתר: תשובת רמ"י מיום 18.9.2022). לבסוף, יצוין, ולכך חשיבות רבה, כי בשורה של החלטות הורה בית המשפט קמא על תיקון התביעה קמא כך שיצורפו לה כל בעלי העניין הפוטנציאלים כמשיבים בהליך (ראו: החלטות הצירוף).

15.חרף האמור, מהבקשה עולה כי טרם תיקון התביעה וצירוף בעלי העניין הפוטנציאלים כפי שהורה בית המשפט קמא בהחלטות הצירוף, ניתן פסק הדין בהליך, וזאת לאחר שעו"ד כמאל, בא-כוח המערערים, התנגד להצעת רמ"י אשר לה ניתן תוקף של פסק דין, הן במסגרת תשובתו מיום 8.11.2022 והן במסגרת הדיון מיום 6.2.2023 בו נכח וטען.

16.במצב דברים זה, משעה שנטען על-ידי רמ"י עצמה כי צירופם של מרשיו של עו"ד כמאל להליך נחוץ על מנת שלא ייפגעו זכויותיהם הנטענות; משעה שבית המשפט קמא הורה פעם אחר פעם על תיקון התביעה באופן שבעלי דין רלוונטיים יצורפו כמשיבים; ומשעה שניתנה לעו"ד כאמל ולמרשיו זכות הטיעון ביחס למתווה שהוצע ואשר לו ניתן תוקף של פסק דין, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שההליך קמא נגע אף למערערים עצמם, וכי פסק הדין שניתן בגדרו עשוי להשפיע על זכויותיהם ההופלדיאניות. מכאן, כי התנאים העיקריים למתן זכות ערעור למי שלא היה צד פורמאלי לפסק הדין מתקיימים בענייננו.

17.אשר לתנאי הנוסף, שלפיו אין לאפשר למי ש"ישב על הגדר" ונמנע מלהצטרף להליך בערכאה הדיונית להגיש ערעור רק לאחר שהעמדה בה צידד נדחתה – אציין כי אמנם עו"ד כמאל טען כי נמנע מצירוף מרשיו לתביעה השנייה, ולמעשה אף התנגד לצירופם, על-מנת שלא לתת לתביעה זו "לגיטימציה" (ראו, בין היתר: פסקה 10 לתשובת המערערים מיום 22.12.2023; עמוד 4 לפרוטוקול הדיון קמא מיום 6.2.2023). ואולם, בשים לב לכך שבית המשפט קמא הורה במספר החלטות כי יש לצרף את בעלי העניין בהליך (ובהם המערערים) חרף התנגדותו של עו"ד כמאל, ובמכלול נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, אני סבורה כי אין לייחס לעמדתו של עו"ד כמאל משקל מכריע בבחינת זכותם של המערערים להגיש את הערעור דנא (ראו והשוו: ע"א 7660/21 דורון נ' יוסף, פסקה 11 (12.5.2022)). לצד זאת, אציין במאמר מוסגר ובזהירות המתבקשת, כי שאלה נפרדת תהיה מה המשקל שיש לייחס לעמדה זו של עו"ד כמאל במסגרת שאלת תקפותו של פסק הדין קמא (ראו והשוו: ע"א 7660/21 די.סי.אס חיזוק מבנים בע"מ נ' יוסף (19.6.2023)).

18.על רקע מכלול הטעמים האמורים, אני סבורה כי המערערים הם בעלי זכות ערעור על פסק הדין מיום 6.2.2023, על אף שלא היו צד פורמאלי להליך קמא. לפיכך, הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

19.אשר להחלטה מיום 8.3.2023, בגדרה נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק הדין – כפי שטוענת רמ"י בבקשה דנא, אכן מדובר ב"החלטה אחרת" אשר הערעור עליה הוא ברשות (ראו: ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א. הובלות דלק בע"מ, פסקה 18 (22.7.2014); והשוו: ע"א 4920/14 דוד נ' יניב (23.7.2015)). על כן, המערערים מתבקשים לתקן את כתב הערעור מטעמם כאמור, ובהמשך לכך אף למחוק מכתב הערעור ומנספחיו ראיות אשר לא עמדו בפני בית המשפט קמא בעת מתן פסק הדין מיום 6.2.2023, מושא הערעור, וכן כל התייחסות ישירה בגוף הערעור לראיות אלה (ראו: בר"ם 4413/23 מדינת ישראל רשות המיסים נ' נוימן (11.9.2023)).

יובהר כי אין באמור כדי למנוע מהמערערים להגיש בקשה לצירוף ראיות חדשות בערעור בהתאם לדין, ככל שהם מעוניינים בכך, אשר תידון לגופה.

20.אשר על כן, אני מורה כלהלן:

המזכירות תשיב למערערים את כתב הערעור, והמערערים יגישו כתב ערעור מתוקן בהתאם לאמור בפסקה 19 לעיל, וימציאו העתקים ממנו למשיבים, וזאת עד ליום 1.2.2024.

המשיבים יגישו תשובותיהם לערעור המתוקן עד ליום 1.4.2024.

21.בשים לב לתוצאה בגדרה חלק מבקשות רמ"י התקבלו, אין צו להוצאות.