ע"א 3051/98 ברוך דרין נ. חברת השקעות דיסקונט בע"מ

בהתאם להחלטת כב' הרשם א. זולטי מיום 15.5.00 עוכב מתן ההחלטה בבקשה זו עד להכרעה בשאלת סמכותו של רשם למחיקת כתבי טענות, שהועלתה במסגרת בש"א 2742/00. שאלה זו הוכרעה ונקבע כי הסמכות קיימת, כך שניתן להשלים את הדיון בבקשות שבפני.

עיקרי העובדות הן כדלקמן:

המערער הגיש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות 1-13 ו- 18-19 בערעור זה (להלן: המשיבות). לדיון בבית המשפט המחוזי צורפו כצד ג' משיבים 14-17 לערעור זה (להלן: צד ג' או המשיבות, לפי העניין).

במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הועלו טענות שונות, מהן טענות מקדמיות, וניתנו החלטות ביניים שאין צורך לפרטן כאן. מכל מקום, ביום 24.12.97 הגישו הצדדים בקשה משותפת לייחוד הדיון, בה ביקשו לייחד את מועד הדיון הקרוב לדיון בבקשות המקדמיות שהוגשו או שיוגשו ע"י הצדדים עד למועד הדיון. ביום 28.12.97 ניתנה החלטת בית המשפט, הקובעת כי "דוקא לאור ניסיון בית המשפט לא יהיה כל דיון בשאלות מקדמיות." ביום 25.1.98 ניתנה החלטה נוספת, לפיה הבקשות למחיקה או דחיה על הסף יידונו במתכונת של בקשות בכתב. הצדדים הגישו בקשות שונות, מהן שעסקו בטענות סף ומהן לגופו של עניין, וביום 25.3.98 ניתן פסק דין.

בפסק הדין החליט בית המשפט לדון בכל הבקשות לסילוק על הסף, קיבל שניים מהנימוקים שהועלו בהן טענות הסף, וקבע כי אין למערער עילת תביעה, ולפיכך אין טעם וצורך לדון בתנאים לאישור התובענה הייצוגית.

הנימוקים עליהם הושתת פסק הדין היו שניים: האחד - עקרון ייחוד העילה, והשני - העדר עילת תביעה אישית לתובע.

המערער הגיש ערעור לבית משפט זה. בצו להגשת סיכומים נקבע היקף הסיכומים בכתב, עשרה עמודים לסיכומי המערער והמשיבים וארבעה עמודים לסיכומי התשובה. ביום 10.10.99 הגיש המערער בקשה להגדלת היקף הסיכומים, וביום 19.10.99 החלטתי כי היקף הסכומים נראה סביר ומספיק ואין הצדקה להגדלתו. עם זאת אפשרתי הגדלת מה של היקף הסיכומים.

המערער הגיש את סיכומיו. לאחר הגשת סיכומי המשיבים הגיש המערער שתי בקשות: האחת - למחוק חלקים מסיכומי המשיבים, אשר על פי הנטען מרחיבים את יריעת המחלוקת, וכוללים טענות חדשות שלא הועלו קודם לכן. לחילופין מבקש הוא לאפשר לו להגדיל את היקף סיכומי התשובה מארבעה לשמונה עשר עמודים (לפחות), כך שתינתן לו אפשרות להגיב לטענות החדשות בסיכומי התשובה. בבקשותיו טוען המערער כי המשיבים הרחיבו בסיכומיהם את יריעת המחלוקת מעבר לזו שהותוותה בפסק הדין של בית המשפט קמא ובהודעת הערעור, וכי העלאת טענות אלו היתה בלתי צפויה והפתיעה אותו, כך שלא התייחס אליהן בסיכומיו בערעור. כן טוען הוא כי העלאת הטענות הנוספות מהווה חריגה מהסכם דיוני שהוסכם בין הצדדים בבית המשפט המחוזי.

הכלל לגבי היקף הפלוגתאות הנדונות בערעור נקבע בתקנה 454 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמד1984- כדלקמן:

"היה בראיות שבתיק בית המשפט כדי לאפשר לבית המשפט שלערעור ליתן פסק דין, רשאי הוא לפסוק סופית בתובענה אף אם בית המשפט בערכאה הקודמת הסתמך בפסק דינו על נימוק שונה מהנימוק שעליו מסתמך בית המשפט שלערעור."

נושא זה נדון גם בספרו של זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 840:

"בבירור הערעור אין המשיב מוגבל לתמוך בפסק הדין אשר ניתן מנימוקו של בית המשפט בלבד, אלא הוא רשאי להגן עליו גם שלא מטעמו של בית המשפט, ולשם כך אין הוא חייב להגיש ערעור - שכנגד... אולם במה דברים אמורים: בעילה או בעובדות שנטענו בדרגה ראשונה, אלא שזו לא פסקה לטובת המשיב על סמך אותה עולה או אותן עובדות."

בע"א 756/82, קיבוץ יגור קבוצת עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נגד שירותי נפט בע"מ, פ"ד מא(1) 83, 92 נקבע:

"מערער זכאי אמנם לצמצם ערעורו לסוגיה ספציפית וצרה, אולם אין בכך כדי להגביל את כוחה של המשיבה לתמוך את התוצאה אליה הגיעה הדרגה הראשונה בנימוקים של הדרגה הראשונה בלבד. מותר לה להציע שהתוצאה תישאר בעינה שלא מטעמה של הדרגה הראשונה, אלא מטעם אחר שראוי היה לו שיאומץ על ידי בית המשפט."

בענייננו אין מחלוקת שהטענות המועלות בסיכומי המשיבים הן משפטיות בעיקרן, ואין בהן טענות עובדתיות חדשות. יתר על כן: לגבי מרבית המשיבים (משיבים 1-13 ומשיבים 18, 19) מודה המערער כי הטיעונים המופיעים בסיכומיהם הועלו כבר בבית המשפט המחוזי, אם כי בית המשפט לא נזקק להם כיון שביסס את פסק דינו על נימוקים אחרים. המערער אינו מפרט לגבי משיבים אלו טענות ספציפיות החורגות מן המותר לטענתו, כך שלמעשה אין בידו נימוק של ממש המצדיק מחיקתם של סיכומי משיבים אלה או חלקים מהם.

לגבי משיבים 14-17, צד ג' בבית המשפט קמא, מפנה המערער לנושאים קונקרטיים בסיכומים אשר לטענתו יש למחקם, כיון שהם מועלים לראשונה בסיכומי המשיבים בערעור זה. אולם עיון בפרטי הדברים מביא למסקנה שלא כצעקתו היא.

כך, לדוגמא, סעיף 8 ו'-יא' לבקשת המחיקה דנים בטענות שונות אשר לגירסת המערער הועלו לראשונה בסיכומים בערעור. טענות אלו קשורות כולן לטענת הקיפוח של בעלי המניות. עיון בכתב הערעור מראה שהמערער עצמו הקדיש לא פחות משלושה עמודים מערעורו לטענת הקיפוח, וכן התייחס לנושא בסיכומיו בערעור. גם יתר הנושאים המפורטים בסעיף 8 לבקשה נזכרו מוקדם יותר, בין בבקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי, בין בהודעת הערעור ובין בשניהם. פירוט מלא ואיזכורים למקורות העלאת הטענות השונות מצוי בתשובות המשיבים לבקשת המחיקה, ואינני מוצאת טעם לחזור עליהם. (ראוי, עם זאת, להעיר כי בבדיקה אם הועלה נושא כלשהו אם לאו, יש להתייחס לנושאים בהגדרות רחבות מאלה שבהן בחר המערער. נראה לי כי די בכך שקיימת התייחסות לנושאים כגון קיפוח בעלי מניות כמקימה עילת תביעה אישית, שאלת ריחוק הנזק בהתייחס לסעיף 52 לחוק ניירות ערך התשכ"ח1968-, וכיוצא באלה, ואין מקום לבחון התקיימותם של נושאי משנה מצומצמים ביותר, כפי שעשה המערער).

מכל האמור עד כה עולה כי טענות המשיבים בסיכומיהם אינן חדשות או מפתיעות, ואין מקום למחקן מסיכומי המשיבים מטעם זה.

טענתו הנוספת של המערער היא כי יש למחוק טענות שיש בהן משום חריגה מן ההסכם הדיוני שנערך בין הצדדים בבית המשפט המחוזי, אשר מצא ביטוי בבקשה משותפת של הצדדים לדון תחילה בטענות מקדמיות מסויימות, שהועלו בבקשות הסף שהוגשו בבית המשפט המחוזי, ואילו בערעור זה הועלו טענות נוספות.

נראה לי שאין בסיס אף לטענה זו: ראשית, כפי שהבהירו המשיבים, הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי היתה לדון "בבקשות המקדמיות שהוגשו ו/או יוגשו על ידי הצדדים עד למועד הדיון הקרוב". נוסח זה אינו מעיד על הגדרת רשימה סגורה של טענות, אלא ההיפך מכך: הוא מאפשר העלאת טענות מקדמיות נוספות עד מועד הדיון שייקבע. שנית, כאמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם המשותפת של הצדדים, וממילא אבד הקלח על כל הסכמה דיונית ביניהם שדרשה אישורו של בית המשפט. ושלישית, צודקים המשיבים כי טענה מעין זו צריכה היתה להיות מועלית כבר בבית המשפט המחוזי, ומשלא הועלתה שם אין מקום לקבלה בערכאת הערעור.

סיכומו של דבר, טענותיהם של המשיבים בערעור אינן חדשות ואינן מפתיעות, ועל המערער היה לצפותן ולהיערך לקראתן. בית המשפט הדן בערעור מוסמך לדון גם בטענות עובדתיות או משפטיות שלא היוו בסיס להחלטת הערכאה הראשונה, כל עוד הן מבוססות על החומר המונח בפניו. (ראו האסמכתאות לעיל). לפיכך המשיבים רשאים היו להעלות בסיכומיהם גם טענות משפטיות שלא הועלו על ידי המערער. לא כל שכן רשאים היו לדון בטענות שהועלו כבר בפני בית המשפט המחוזי, ועל אחת כמה וכמה באותן שנזכרו בהודעת הערעור. אינני רואה, איפוא, עילה למחיקת סיכומי המשיבים או חלקים מהם.

אשר לבקשה להגדלת היקף הסיכומים:

כאמור, עוד לפני התחלת הגשת הסיכומים בתיק זה דחיתי בקשה שהגיש המערער להגדלת היקף הסיכומים. המערער בחר שלא לעשות שימוש בזכות הערעור הנתונה לו וההחלטה נותרה על כנה. עתה מבקש המערער להתיר לו להגיש סיכומי תשובה בהיקף של שמונה עשר עמודים לפחות. בכך מבקש הוא, למעשה, לעקוף את הגבלת היקף הסיכומים שנקבעה, ואשר המשיבים עמדו בה והגישו את סיכומיהם בהתאם לה.

זאת ועוד: סיכומי התשובה נועדו לאפשר לצד הפותח בהגשת הסיכומים להתייחס באופן קצר ותמציתי לטענות המשיבים, ולהשלים את הטעון השלמה. אולם אין לעשות בהם שימוש להרחבת הסיכומים הראשיים. מצב זה עלול אף ליצור חוסר שוויון, כיון שאין הליך קבוע של תשובת המשיבים לסיכומי. התשובה, כך שטענות המועלות בהם לראשונה נותרות ללא תגובת המשיבים. הנטיה היא, איפוא, שלא לאפשר הגדלת סיכומים אלה יתר על המידה.

התלבטתי שמא יש מקום לקבוע במקרה זה מסגרת בלתי מקובלת, ולאפשר למערער להגיש סיכומים משלימים לסיכומיו העיקריים, תוך מתן זכות תשובה למשיבים. זאת מאחר שהגשת הסיכומים נועדה לאפשר הצגת טענות בעלי הדין בכתב, ואם טוען בעל דין כי סיכומיו אינם כוללים את כל שברצונו לטעון, אפילו נבע הדבר ממחדלו שלו, יש לאפשר לו להעלות את טענותיו לגופו של עניין, על ידי השלמת סיכומיו. אולם בסופו של דבר החלטתי כי אין מקום לקבוע כך במקרה זה. שכן כאמור לעיל, חלק ניכר מן הטענות שמבקש המערער להעלות נזכרות בהודעת הערעור ובסיכומיו, גם אם לא ברמת הפירוט שהמערער שואף אליה, ואת ההבהרות הדרושות יוכל המערער להשלים בארבעת העמודים שהוקצו לסיכומי התשובה. אם למרות הכל ימצא בית המשפט שידון בערעור כי יש מקום להשלמה נוספת, יוכל לאפשר זאת בעת השלמת הטיעון. אני דוחה, איפוא, את הבקשה להגדלת היקף סיכומי התשובה. יחד עם זאת, על מנת שלא להכביד יתר המידה עם המערער, ולאפשר לו רווחה מסוימת בעריכת הסיכומים המשלימים, אני קובעת כבר עתה כי אם יבקש המערער לחרוג מן ההיקף שנקבע בעמוד או שניים, יתקבלו הסיכומים על אף החריגה.

בכפןף לאמור לעיל נדחות שתי הבקשות. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח לכל קבוצה המיוצגת על ידי עורך דין אחד.