ע"א 3202/11 ג'ארד סוילם ג'ארד אבו פריח ז"ל נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול החלטתי מיום 19.5.2011, בה דחיתי בקשה מטעם המערערים למתן סעד זמני לתקופת הערעור.

1.

ביום 1.5.2011 ניתן על ידי צו ארעי, במעמד צד אחד, וכן הוריתי למשיבה להגיש תשובתה לבקשה למתן סעד זמני שהגישו המערערים. ביום 17.5.2011 הוגשה תשובה מטעם המשיבה ועל בסיס עיון בבקשה ובתשובה על נספחיהן ניתנה החלטתי ביום 19.5.2011, בה דחיתי את בקשת המערערים למתן סעד זמני וכן הוריתי על ביטול הצו הארעי שניתן על ידי. ביום 26.5.2011 הוגשה בקשה מטעם המערערים לביטול החלטתי מיום 19.5.2011, בנימוק כי ההחלטה הנ"ל ניתנה תוך קיפוח זכותם המוקנית להשיב לתשובת המשיבה.

2.

הנימוק המשפטי בו אוחזים המערערים הוא שבהתאם לתקנה 365(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), בקשה לסעד זמני תידון כבקשה בכתב ולפיכך חלה לגבי בקשה לסעד זמני תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי המקנה למבקש הסעד הזמני זכות להשיב לתשובת הצד שכנגד. לטענת המבקשים, זוהי ההלכה שיצאה תחת ידיו של בית משפט זה בהפנותם לפסק דינו של השופט ח' מלצר ברע"א 6713/08 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שיף (לא פורסם, 19.1.2009) (להלן: עניין בנק דיסקונט ) [יוער כי בבקשה דנן ציינו ב"כ המערערים, בשגגה ככל הנראה, כי מדובר בהחלטת השופט א' גרוניס וכי ההחלטה ניתנה ביום 27.11.2005. ברם, עיון במערכת ניהול התיקים של בית המשפט העלתה כי בהליך שמספרו רע"א 6713/08 ניתן פסק דין על ידי השופט מלצר בלבד ביום 19.1.2009], וכן בהפנותם להחלטת השופט א' גרוניס ברע"א 8978/04 עצמון נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 5.12.2004) (להלן: עניין עצמון ).

3.

דין הבקשה להידחות. נדמה כי ב"כ המערערים נתפסו לכלל טעות. במה דברים אמורים? אכן, תקנה 365(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בקשה לסעד זמני תוגש והדיון בה יתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'...". דהיינו על בקשה לסעד זמני חלה תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה "המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם".

ואולם, תקנה 365(א) המפנה לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את סדרי הדין בבקשה לסעד זמני המוגשת לפני הערכאה הדיונית להבדיל מבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור . על בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור לא חלה תקנה 365(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אלא תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת את סדרי הדין ב"בקשה להחלטת ביניים" בערעור, לפיה למבקש הסעד אין זכות מוקנית להשיב לתשובת הצד שכנגד, כאשר לפי תקנה 465(ד) " רשאי בית המשפט להורות על טענות נוספות לפניו בעל פה" לאחר שנתקבלה תשובת המשיב בכתב.

4.

כך אף פסקה השופטת א' חיות בהחלטתה בע"א 7883/09 עו"ד יששכר בר הלל כונס נכסים לחברת שלמי עד בע"מ נ' בירי בראשי עבודות עפר פיתוח תשתית וכבישים (1987) בע"מ (לא פורסם, 18.11.2009). אמנם החלטתה של השופטת חיות ניתנה לעניין בקשה לעיכוב ביצוע, אך לכך אין משמעות של ממש ככל שעסקינן בתחולתה של תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, הן משום שעיכוב ביצוע וסעד זמני לתקופת הערעור מוסדרים שניהם בסימן י' לפרק ל' של תקנות סדר הדין האזרחי, בעוד שסעד זמני בערכאה הדיונית מוסדר בפרק שונה לחלוטין, והן בשל הקרבה הרעיונית והשיקולים הזהים אותם מביא בחשבון בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע ובבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. זאת ועוד, מעבר לעובדה כי תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה מקנה זכות תשובה למבקש הסעד הזמני בתקופת הערעור, הרי שהנוהג המקובל בבית משפט זה הוא כי אם מבקש הסעד הזמני מעוניין להשיב על תשובת המשיב הרי שעליו ליטול תחילה רשות לכך מבית המשפט [ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל בע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (לא פורסם, 21.5.2006);

החלטתה של השופטת ע' ארבל בע"א 9748/05 יהלומי ליאל בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם, 7.3.2006)]. ההבחנה בין היקף זכויותיו של מבקש הסעד הזמני לפני הערכאה הדיונית לבין מבקש הסעד הזמני לתקופת הערעור מוצדקת נוכח העובדה כי עת מוגשת בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור נקודת האיזון שונה בשים לב לעובדה כי ניתן פסק דין. באשר לאסמכתאות שאליהן הפנו ב"כ המערערים, הרי שעניין עצמון כלל לא דן בסעדים זמניים ואילו עניין בנק דיסקונט עסק בסעד זמני שהתבקש בערכאה הדיונית. משכך, אין באסמכתאות אליהן הפנו ב"כ המערערים כדי להועיל להם.

5.

לא מצאתי איפוא מקום להתיר למערערים להגיש תשובה לתשובת המשיבה. החלטתי מיום 19.5.2011 עומדת בעינה ואין כל מקום לביטולה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.