ע"א 328/14 גב' חוה (אלה) פוסט נ. עזבון המנוחה ריגר קלרה ז"ל (נמחק)

בהמשך להחלטתי מיום 8.4.2014 הגישו מערערות הבהרה מטעמן בה ציינו כי המשיבים 2-4 הינם תושבי גרמניה וכי משבמסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא לא עלה בידיהם לאתרם ביצעו להם תחליף המצאה לחו"ל, ולבסוף המשיבים 1-4 לא הגישו כתב הגנה מטעמם. כן טוענות המערערות כי המשיבים 5-6 למעשה לקחו על עצמם את הטיפול בהליכים נגדן וכי בנסיבות המתוארות אין טעם להורות בשנית על תחליף המצאה לחו"ל במסגרת הערעור.

המערערות הגישו כאמור "הבהרה" מטעמן, אך למעשה, ונוכח עמדתן לפיה "אין טעם לבצע בשנית הליך תחליף המצאה לחו"ל" מבקשות הן לפטור אותן מהמצאת הודעת הערעור למשיבים 2-4.

ואולם, כלל הוא כי יש להביא דבר פתיחת הליך ערעורי לידיעת המשיבים כולם, כך שלכל אחד מהם תינתן האפשרות להודיע בעצמו האם הוא בעל עניין בהליך, אם לאו. אמנם תקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי "לפי דרישת המערער רשאי שופט בית המשפט שלערעור או הרשם, על פי צד אחד, לוותר על המצאת כתב הערעור למשיב שאינו נוגע בדבר במישרין", אך נקבע בפסיקה כי פטור כאמור יינתן במקרים נדירים בלבד "שכן הכלל הוא שאם קיימת אפשרות כלשהי שזכויותיו של בעל דין בערכאה הראשונה יוגבלו או יופחתו בעטיו של הערעור שהוגש, יש להמציא לו את כתב הערעור" (ראו בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ברזילי , פ"ד נה(5) 357, 359 (2001)). כן נקבע כי מתן פטור כאמור מותנה בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים : (1) בית המשפט שוכנע כי מדובר במשיב שאין לו עניין ישיר בהליך הערעורי שהוגש, ושאין אפשרות כי זכויותיו יוגבלו או ייפגעו בגין אותו הליך; (2) ביצוע ההמצאה לאותו משיב כרוך במורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך (ראו בע"מ 3102/11 פלוני נ' פלוני , פסקה 3 (19.6.2011)).

בענייננו לא הוכחה קיומו של התנאי הראשון כאמור.

בגדר ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא עתרו המערערות למתן סעד הצהרתי הנוגע לזכויותיהן בנכס מקרקעין, וכן עתרו להורות על ביטול רישום זכויות המשיבים 2-4, יורשיה של קלרה ריגר ז"ל, בנכס האמור ועל ביטול רישום העסקה בינם ובין המשיבים 5-6. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את התובענה, בכפוף לכך שהמערערת 1 תהא רשאית להתגורר בנכס עד אריכות ימים ללא תמורה.

כפי שציינו המערערות המשיבים 2-4 לא התייצבו להליך שהתנהל בבית המשפט קמא. ואולם, בעובדה זו אין כדי ללמד בהכרח כי יבחרו לעשות כן גם בהליך הערעור - בו משיגות המערערות על קביעות בית המשפט לעניין הזכויות בנכס ולעניין תוקף העסקה בין המשיבים 2-4 למשיבים 5-6 - וכי לא יהא ברצונם לפרוש טענות מטעמם. יצוין בהקשר זה כי בהינתן הסוגיות שעל הפרק איני סבורה כי ניתן לקבוע בענייננו כי המשיבים 2-4 הינם בבחינת בעלי דין אשר אין להם עניין ישיר בהליך או כי אין אפשרות שזכויותיהם ייפגעו. על כן, וכשם שלו היו משיבים אלו מתגוררים בישראל לא היה מקום לפטור את המערערים מהמצאת הודעת הערעור לידיהם, אין מקום להורות אחרת אך מן הטעם שהמשיבים 2-4 מתגוררים בחו"ל.

די בכך כדי להוביל למסקנה כי אין מקום לפטור את המערערות מהמצאת הודעת הערעור למשיבים 2-4, וזאת אף מבלי לבחון את התקיימותו של התנאי השני כאמור, דהיינו באילו נסיבות המצאה לחו"ל עולה כדי "מורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך", המצדיקה פטור מהמצאת הודעת ערעור.

אשר על כן על המערערות להמציא את הודעת הערעור לידי המשיבים כולם, וככל שהמצאה כאמור כרוכה בקבלת היתר מבית משפט זה תוגש על ידם בקשה מתאימה, וזו תיבחן לגופה.