בע"מ 3102/11 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 19.3.2011 ברמ"ש 24119-02-11 .

ביום 13.5.2010 חתמו המבקש ומשיבים 1-4 ו-7-8 על חוזה בגדרו אמור היה המבקש לרכוש מאת משיבים אלה ואנשים נוספים נכס בחלקה 107 בגוש 10810. בסעיף 7 לחוזה הובהר כי ידוע למבקש על הסכם פשרה מיום 5.12.2007 שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 3400/06, השופט ב' ברגר), על פיו לכל אחד מבעלי הנכס יש זכות קדימה לרכישת הנכס במחיר שסוכם עם המבקש, כאשר זכות זו ניתנת למימוש בתוך 30 ימים מחתימת החוזה. במידה שמי מהם יממש זכות זו, נקבע בחוזה, המבקש יהא כמובן זכאי להשבת כל כספו.

ביום 21.7.2010 הורה בית המשפט לענייני משפחה על עריכת התמחרות בין משיבות 1 ו-3. ביום 16.1.2011 נקבע על ידי בית המשפט כי הצעת רכש שהועלתה על ידי משיבה 3 אינה תקפה, שכן הוכח כי היא לא נעשתה ממקורותיה הכלכליים, ולמעשה היוותה רכישה בנאמנות עבור צד ג'. לנוכח זאת, נפסק, הזוכה בנכס הוא המבקש. שבוע לאחר מכן פנתה משיבה מס' 1 לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה דחופה להכריז עליה כבעלת זכות קדימה לרכישת הנכס המדובר. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 24.1.2011. זאת, בשל כך שהיא הודיעה על רצונה לרכוש את הנכס רק לאחר שמשיבה 3 הודיעה על רצונה לעשות כן, ובכך גילתה חוסר תום לב.

על החלטה זו הוגשה בקשה למתן רשות ערעור בבית המשפט המחוזי. הבקשה נידונה כערעור והערעור התקבל. בהחלטה נקבע כי אף שנפלו פגמים בהתנהלותה של משיבה 1, היא לא הפסידה את זכות הקדימה המהותית שהייתה לה מכוח ההסכם הנזכר. צוין, כי בידי המבקש להגיש תביעה כנגד משיבה 1 בשל התנהלותה, שאפשר שהטעתה אותו וגרמה לו נזקים, אך לא עלה בידו לבסס עילה ולפיה בטלה זכות הקדימה שלה. מכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקש טוען שהתנהלות משיבה 1 לוקה בחוסר תום לב קיצוני. לדבריו, מלכתחילה היא לא ביקשה לרכוש את הנכס עבור עצמה, אלא רק לסכל את רכישתה של משיבה 3, עמה – הוא טוען – היא נמצאת בסכסוך מר ומתמשך. הוא סבור שהיא לא גילתה רצון ממשי לרכוש את הנכס עבור עצמה, אלא רק על מנת להעבירו למבקש. מנגד, משיבים 1 ו-5 דוחים טענות אלו, וגורסים שמשיבה 1 רצתה לממש את זכות הקדימה עבור עצמה.

עוד טוען המבקש, כי לא בבקשת רשות ערעור עסקינן, אלא בערעור בזכות. ברם, משטענה זו נידונה ונדחתה בהחלטתה המנומקת של הרשמת ד' כהן-לקח מיום 11.5.2011, לא ראיתי לשוב ולהידרש לה.

3.

דין הבקשה להידחות. זאת, הן על רקע העקרונות הכלליים המנחים אותנו בדבר בקשות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, הן על רקע נתוני המקרה. באשר לעקרונות הכלליים, כפי שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ובפסקי דין נוספים רבים, לא הוצגה לפנינו טענה משפטית שנויה במחלוקת החורגת מהמקרה הפרטני של הצדדים שלפנינו. גם בהתייחס לנתוני המקרה, המבקש לא ביסס את עמדתו באופן משכנע ולא הראה שבאמתחתו הוכחות משכנעות לכך שאכן אין בכוונת משיבה 1 לרכוש את הנכס עבור עצמה.

אוסיף ואעיר, שמקיומה של זכות קדימה ביחס לנכס נגזר פגם מובנה בזכות החוזית אותה ירכוש כל קונה פוטנציאלי, אשר יהא חשוף לאפשרות ביטול העסקה אותה הצליח לעצב במסגרת המשא-ומתן. פגם זה – יש להניח – בא לידי ביטוי במחיר אותו יהיו מוכנים הרוכשים הפוטנציאליים להציע עבור הנכס שאין ודאות שיגיע לידם. מחיר זה אמור לשקלל בחובו את הסיכונים והסיכויים מולם הם ניצבים. בראייה זו, מתן זכות קדימה בנכס פוגע פגיעה כלכלית בלתי-מבוטלת בבעליו של הנכס. המבקש – יש להניח – תמחר אף הוא אפשרות זו במסגרת העסקה.

אמנם, ייתכן שהואריאציה העובדתית, על התנהלותה של משיבה 1, מקנה למבקש בסיס להגשת תביעה נגדה, כפי שציין בית משפט קמא. זאת מבלי להביע עמדה. אולם, בנסיבות המקרה, אין בכך כדי לשלול את זכות הקדימה של משיבה 1, כפי שנקבע.

4.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.