עע"מ 41/21 יוסף מזרחי נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז צפון

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 20.11.2020 בעת"מ 21707-11-19. בפסק הדין נדחתה עתירה שתקפה את החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז צפון (להלן: הועדה המחוזית ) מיום 11.9.2019 לאשר את תכנית מספר 259-0394601 שעניינה "תכנית מתאר כוללנית יסוד המעלה – ג/23255".

בבית המשפט קמא הגישו 51 עותרים את העתירה והמשיבים לה היו: (1) הועדה המחוזית; (2) יו"ר הועדה המחוזית; (3) הועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל; (4) המועצה המקומית יסוד המעלה; וכן 10 משיבים נוספים (להלן יכונו: משיבים 11-5 ), אשר לפי הנטען אף הם התנגדו לתוכנית. כבר עתה יצוין, כי משיבים 11-5 לא הגישו כתבי טענות לבית המשפט קמא ולא נטלו חלק בדיון בו.

2.

את הערעור דנן הגישו רק 18 מתוך 51 העותרים המקוריים (להלן יכונו העותרים שאינם מערערים: העותרים הנוספים ). לפי האמור בבקשה שלפניי, העותרים הנוספים "משיקוליהם, לא הצטרפו כמערערים בהליך שבכותרת".

3.

בבקשה שלפניי מבקשים המערערים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 136(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ), אשר חלה על ההליך מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ויפטור אותם מהמצאת הערעור למשיבים 11-5 ולעותרים הנוספים.

4.

תקנה 136(א) לתקנות סדר הדין קובעת כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואינו מערער יהיה משיב בערעור". בעניין תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות 1984 ), קודמתה של תקנה זו, נפסק כי: "בשום מקרה אין פוטרים מערער מלעשות מי שהיה בעל-הדין כמשיב לערעור" (בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ברזילי , פ"ד נה(5) 357 (2001)). כבר עתה יצוין, כי המערערים לא מילאו אחר הוראה זו, ולא צירפו להודעת הערעור את העותרים הנוספים כמשיבים, ועל כן עליהם להגיש "דף פתיחה מעודכן", הכולל את העותרים הנוספים כמשיבים. פגם זה יתוקן בתוך 7 ימים מהמצאתה של החלטה זו.

5.

אשר לבקשתם של העותרים לפטור אותם מהמצאת הערעור, תקנה 136(ב) לתקנות סדר הדין קובעת: "בית המשפט רשאי להורות שלא יומצא ערעור למי מהמשיבים שאינו נוגע בדבר; אם הבקשה מטעם המערער, תומצא הודעה לאותם המשיבים, זולת אם ההמצאה תגרום להכבדה ניכרת על המערער". גם כאן, קדמה לה תקנה דומה בתקנות 1984, היא תקנה 412(ב). בעניין תקנה 412(ב) נפסק, כי ראוי שהשימוש בה ייעשה במשורה וכי, ככלל, ראוי לדבוק בכלל לפיו בעל-דין היוזם הליך ערעורי ידאג להמצאתו כדין לכלל המשיבים, ולאפשר להם להודיע בעצמו האם הוא בעל עניין בהליך הרלוונטי (בע"מ 3102/11 פלוני נ' פלוני (19.6.2011)). אציין כי לפי תקנה 136(ב) החדשה, ניתן להשיג מטרה זו באמצעות המצאת ההודעה למשיבים, חלף המצאת הערעור. לפי הפרשנות שניתנה לתקנה 412(ב) לתקנות 1984, ראוי שבית המשפט יפעיל את שיקול הדעת המסור לו ויאפשר פטור מחובת ההמצאה של הערעור בהתקיים שני תנאים מצטברים: ראשית, כאשר בית-המשפט שוכנע כי מדובר במשיב שאין לו עניין ישיר בהליך הערעורי שהוגש, ושאין אפשרות כי זכויותיו תוגבלנה או תיפגענה בגין אותו הליך. שנית, כאשר ביצוע ההמצאה לאותו משיב כרוך במורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך (בע"מ 3102/11 הנ"ל; וכן, ע"א 7774/11 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ

(12.2.2012)).

6.

לאחר יישום אמות המידה הנ"ל על ענייננו, הגעתי למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המערערים מהמצאת הערעור לעותרים הנוספים ולמשיבים 11-5. המשיבים 11-5 לא נטלו חלק בהליך בבית המשפט קמא והם חסרי נגיעה ישירה להליך. אשר לעותרים הנוספים, אלה בוודאי מודעים לקיומו של הליך הערעור, נוכח העובדה שהם היו חלק מאותה קבוצת עותרים בבית המשפט קמא, ואף היו מיוצגים על ידי אותו עורך דין (בא כוח המערערים דכאן). כאמור, משיקוליהם, הם בחרו שלא להיות חלק מקבוצת המערערים. על פניו, איני רואה כיצד זכויותיהם של העותרים הנוספים תיפגענה בדרך כלשהי כתוצאה מהליך הערעור. אשר לאפשרות ביצוע ההמצאה, מאחר שמדובר בכמה עשרות של אנשים פרטיים שאינם מיוצגים, מקובלת עליי הטענה כי המצאה כדין של הודעת הערעור למשיבים אלה עלולה להכביד על המערערים.

7.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת, בכפוף לאמור בסיפא סעיף 4 לעיל. המערערים פטורים מהמצאת הערעור לעותרים הנוספים ולמשיבים 5-11, והם יפעלו כאמור בסיפא של תקנה 136(ב) לתקנות סדר הדין.