ע"א 3323/15 מאור יוסף נ. איתן שווץ, עו"ד - מנהל מיוחד על נכסי החייבים

1.

המבקשים הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל וניתנו בעניינם צווי כינוס. ביום 16.3.2014 הגישו המבקשים והמשיבים 1-2 הודעה מוסכמת בה ביקשו ליתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו, אשר עיקריו כדלקמן: המבקשים ישלמו סכום כספי לקופת הכינוס ואת הוצאות ההליך; המשיב 1, המנהל המיוחד, יבדוק את תביעות החוב; בכפוף לתשלום שהוסכם יוכרזו המבקשים כפושטי רגל ויינתן להם צו הפטר חלוט; ולא תתקיים אסיפת נושים אלא תשלח להם הודעה אודות הכוונה ליתן צו הפטר כאמור (להלן: ההסדר ). ביום 23.3.2014 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסדר המוסכם. ואולם, נוכח התנגדות מספר נושים להסדר, אשר בשלהן סבר גם המשיב 1 כי אין מקום להותיר את ההסדר על כנו, קבע בית המשפט בהחלטה מיום 12.4.2015, כי ההליך ישוב למסלול הרגיל לדיון בבקשה להכריז על המבקשים כפושטי רגל, תוך שציין בין היתר כי המבקשים לא שילמו את מלוא הסכום לו התחייבו.

על החלטה זו נסב ההליך שבכותרת. המבקשים ציינו בפתח ההליך כי זה הוגש כבקשת רשות ערעור מחמת הזהירות בלבד, שכן לגישתם נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה. המשיבים סבורים לעומת זאת כי מדובר "בהחלטה אחרת", והמשיב 1 אף סבור כי מדובר בהחלטה עליה לא ניתן להשיג בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, שכן מדובר בהחלטה בה התקבלה בקשה לביטול פסק דין.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי בדבר סבורני כי צודקים המבקשים בטענתם כי נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה.

בהסדר לו ניתן בהחלטה מיום 23.3.2014 תוקף של החלטה הוסכם כאמור כי המבקשים יוכרזו פושטי רגל ויינתן להם צו הפטר בכפוף לתשלום סכומים מסוימים ולאחר משלוח הודעה מתאימה לנושים. נוכח התנגדות מצד נושים ותוך שהודגש כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויות הכספיות קבע בית המשפט כי "אין מקום לקבלת העמדה לפיה מכוח הסכמת הצדדים יש להכריז על החייבים ללא דיון נוסף פושטי רגל ולהעניק להם הפטר לאלתר". כלומר מוקד הדברים הוא בקביעה כי חרף ההחלטה מיום 23.3.2014, בה ניתן תוקף להסכמות המבקשים עם המשיבים 1-2, אין מקום לקבל בנקודת הזמן הנוכחית את בקשתם של המבקשים להכריזם כפושטי רגל וליתן להם צו הפטר, וכפועל יוצא עליהם להוסיף ולילך ב"מסלול הרגיל" של הליך פשיטת הרגל ולא בהתאם למסלול המקוצר שהתווה ההסדר. החלטה הדוחה בקשה ליתן צו הפטר נחשבת לאחת מן ההחלטות המרכזיות הניתנות בהליך פשיטת הרגל ובהתאם מסווגת היא כ"צו בפשיטת רגל" כמשמעו בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (ראו: רע"א 7974/10 עיני נ' כונס הנכסים הרשמי (28.10.2010); רע"א 2229/11 טלוי נ' כונס הנכסים הרשמי (12.5.2011); רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811, 814 (1982)). זאת על אף שאין בהחלטה כאמור כדי לסגור את הליך פשיטת הרגל כולו והגם שניתן להוסיף ולהגיש בעתיד בקשות עדכניות למתן צו הפטר. על כן גם את ההחלטה דנן, בה בוטל המתווה המקוצר ובקשתם של המבקשים למתן צו הפטר בשלב הדיוני הנוכחי נדחתה, ראוי לסווג כ"צו בפשיטת רגל", ואיני רואה לקבל בהקשר זה את עמדת המשיבים לפיה מדובר בהחלטה הנושאת אופי דיוני בלבד.

נוכח מסקנה זו נתונה למבקשים זכות ערעור על ההחלטה, ובנסיבות העניין ומכוח הוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני מורה על שינוי סיווגו של ההליך.

3.

אשר לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

נוכח מהות ההליך הנסב על החלטה שניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינם של המבקשים, כמו גם בשים לב לנתונים שפורטו בבקשה ולעולה מנספחיה הנחתי היא כי מצבם הכספי של המבקשים אינו מן המשופרים.

יחד עם זאת איני מוצאת להיעתר לבקשה במלואה. המבקשים מיוצגים בהליך זה ולא הבהירו כיצד הם נושאים בעלויות ייצוגם המשפטי. כמו כן לעניין העירבון לא הרימו המבקשים את הנטל להוכיח כי אין באפשרותם לגייסו בעזרת בני משפחה ומכרים, ויצוין כי הטענה לפיה בנם הסכים לסייע בידם אך לצורך קיום ההסדר, ולא לצורך הפקדת עירבון, מעוררת קושי ואף לא הוכחה. כן יש ליתן משקל לטענות שהעלו המשיבים 1-2 בתגובתם.

לאחר איזון בין כל השיקולים השונים הצריכים לעניין, ובהם גם פערי הכוחות בין הצדדים והיקף ההליך, תופחת האגרה לסך של 500 ש"ח והעירבון יועמד על סכום מתון יחסית של 5,000 ש"ח.

אגרה ועירבון כאמור ישתלמו ויופקדו בתוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהעדר תשלום או הפקדה, יימחק ההליך או יירשם לדחיה.