ע"א 3369/06 הדר חברה לביטוח בע"מ נ. החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

השופטת מ' נאור :

1.

בהחלטתו מיום 22.3.2006 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיאה ב' גילאור) בקשה למחיקה על הסף של הודעת צד ג' ששלחה הדר חברה לביטוח בע"מ למדינת ישראל, מחלקת עבודות ציבוריות. על כך מערערת הדר לפנינו. שמענו טענות הצדדים ואנו דוחים את הערעור.

2.

הדר ביטחה ביטוח מקיף וביטוח צד שלישי רכב בו נהג אנואר אלנסארה. התובעים שהגישו תביעה נגד הדר טענו בתביעתם כי נגרמו להם נזקים עקב רשלנותו של אלנסארה בתאונת דרכים. התביעה הוגשה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 משום שהתובע נפגע בעת שרכב על אופנועו בלי ששימושו באופנוע היה מבוטח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. אלנסארה הועמד גם לדין פלילי והורשע בעבירות שיוחסו לו בגין תאונת הדרכים. בהכרעת הדין נקבע שאלנסארה פנה שמאלה עם הרכב בו נהג במטרה להשלים פניית פרסה לכיוון ישוב בדואי סמוך. ביצוע פניית פרסה נעשה במקום בו מצוי קו הפרדה רצוף במרכז הכביש. אלנסארה לא נקט אמצעים להשלמת הפניה בבטחה וחסם את נתיב ההתקדמות של התובע, דבר שהביא להתנגשות. בכתב ההגנה הכחישה הדר את נסיבות התאונה כפי שנטענו בכתב התביעה. בהודעת צד ג' טענה הדר כי אם תימצא חייבת בפיצוי התובעים היא תהיה זכאית לשיפוי מהמדינה בגין מלוא הסכומים שתשלם לתובעים. לדבריה אלנסארה ביצע את הפניה בכביש על מנת להיכנס לשכונת מגורים של תושבים בדואים אליה אין דרך גישה מסודרת. אם ארעה התאונה כנטען בכתב התביעה הרי שהיא ארעה עקב התנהלותו ובאשמתו של הצד השלישי (מע"צ) שלא דאג לבניית כניסה מסודרת לשטחי מגורים של תושבים באזורו, לא דאג לשילוט מתאים שהיה מונע את התאונה, לא דאג לסימונים מתאימים על הכביש, לא דאג לבניית צומת מסודר ומרומזר שהיה מסדיר את הכניסה לשכונת המגורים, ביצע עבודות בכביש ושינה את מסלול הנסיעה ללא התראה מספקת וללא שילוט וסימונים מספקים. בנוסף מופיעים בהודעת צד ג' פרטי רשלנות כלליים: אי עשיית דבר למניעת התאונה, הפרת חובה חקוקה והתנהגות בלתי סבירה ובלתי אחראית.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הודעת צד ג' האמורה על הסף, הן מן הטעם של איחור במועד הגשת הודעת צד ג' והן לגוף העניין. אשר למועדים ציין בית המשפט כי הדר חרגה במספר חודשים מהמועד להגשת הודעת צד ג' בלי שביקשה, וממילא בלי שקיבלה הארכת מועד. די היה בכך, כך ציין בית המשפט כדי לדחות את ההודעה. אשר לגוף העניין: בית המשפט קיבל כראיה את פסק הדין הפלילי וקבע כי לא התקיימו התנאים לסתור את ממצאי פסק הדין. בהמשך ישיר לכך קבע:

"מקובלת עלי טענת המדינה לפיה אין קשר סיבתי בין מעשי ומחדלי המדינה, ככל שהיו, לבין התאונה. העובדה שהמדינה לא הסדירה דרך גישה ליישובים הבדואים באזור בו ארעה התאונה, גם אם נניח שמחובתה היה להסדיר דרך כזו, אינה יכולה להצדיק את מעשיו ומחדליו של אלנסארה כפי שנקבעו בפסק הדין בהליך הפלילי – ביצוע פניית פרסה על גבי קו הפרדה רצוף כאשר הכביש אינו פנוי. אלנסארה היה צריך לבצע את הפניה במקום אחר בכביש, בו הדבר מותר ובטוח, כגון – בצומת המאפשרת פנית פרסה או פניה שמאלה – גם אם הדבר כרוך היה בנסיעה נוספת. אם תתקבל טענתה של הדר בדבר אחריות המדינה בנסיבות דנן, נמצא עומדים בפני מדרון חלקלק בו תוצדקנה התנהגויות עברייניות בהיעדר השקעת משאבים על ידי המדינה. חובתו של אדם להימנע מעבור עבירה פלילית היא חובה מוחלטת (בכפוף לסייגים שבפרק ה'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ואין להטיל את האחריות בגין הפרתה על מעשי ומחדלי המדינה אשר מבחינת הקשר הסיבתי 'רחוקים' מרחק רב מדי. אכן, מעורבותה של המדינה בחיינו היום-יומיים רבה היא ועל כן לא יהיה זה נדיר למצוא קשר סיבתי עובדתי בין מעשי ומחדלי המדינה לבין נזק נתון. אולם משאבי המדינה מוגבלים. חלוקתם בין הצרכים השונים – תוך שחלקם האחד זוכה לעדיפות על פני האחרים – הינה מחוייבת המציאות. מכיוון שהקצאת משאבים זו היא ענין למחוקק ולרשות המבצעת, וכאשר הסיבה המכרעת לנזק אינה התנהגות המדינה, הרי ששיקולי מדיניות מחייבים לנקוט זהירות בקביעת קיומו של קשר סיבתי משפטי בין אופן הקצאת המשאבים על ידי המדינה לבין נזק שבגינו נתבעים פיצויים. ר' סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בענייננו אין לומר כי קיים קשר סיבתי משפטי: המדינה לא היתה צריכה לצפות כי בהיעדר צומת או דרך גישה מסודרת לישוב הבדואי, יבחר אלנסארה לבצע פנית פרסה על גבי קו הפרדה רצוף כאשר הכביש אינו פנוי וזאת במקום להמשיך בנסיעתו ולבצע את הפניה במקום מותר ובטוח."

בית המשפט הוסיף והבהיר כי אפשר והיה מגיע למסקנה שונה אילו נטען בהודעת צד ג' שהמדינה לא תיחזקה כראוי את הכביש (למשל – נפער בכביש בור). אולם אין זה המקרה כאן, כפי שעולה ממצאי פסק הדין הפלילי, וגם לא נטען כך על ידי הדר בהשלמת טענות בכתב שהגישה. טענתה של הדר היא, למעשה, כי היה על המדינה לבנות דרך גישה ולהסדיר צומת דווקא בנקודה שבה בחר אלנסארה לבצע את הפניה המסוכנת.

קביעותיה של הערכאה הראשונה מקובלות עלינו. בשלב בו ניתנה ההכרעה כבר היה בפני בית המשפט פסק הדין הפלילי. בית המשפט קבע כי הדר לא הצביעה, ולו לכאורה על קיומם של התנאים שיצדיקו הבאת ראיות לסתירת הממצאים בפסק הדין, למרות שטענה לקיומה של זכות כזו. נוכח הממצאים שנקבעו בפסק הדין הפלילי קבע בית המשפט כי בנסיבות שתוארו בהודעת צד ג', הכל כפי שתואר לעיל, אין קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים המיוחסים למע"צ על ידי הדר לבין התאונה. אכן, בדין קבע בית המשפט כי ההודעה לצד שלישי אינה מגלה עילה ודינה בנסיבות העניין להימחק. אנו סבורים כי בנסיבות שתוארו, ואף כאשר מניחים כי ניתן להוכיח את כל הנטען בהודעת צד ג', בצדק קבע בית המשפט את אשר קבע ואין קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים למע"צ - לבין התאונה. צדק בית המשפט גם בקביעתו כי המועד להגשת הודעת צד ג' הוחמץ.

הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה 1 שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ.