ע"א 3497/13אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז

(הנשיאה השופטת ה' גרסטל ) בה"פ 28387-10-12 שניתן ביום 29.4.2013, במסגרתו נקבע כי חשבון הבנק של המבקשת המתנהל אצל המשיב לא ייסגר, כל עוד המבקשת תבצע בו פעולות של ניכיון שיקים בלבד, "להבדיל מהפעולות שביצעה [המבקשת] הנחזות להיות פריטת שיקים".

תמצית הרקע העובדתי

1.

המבקשת, אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ (להלן: המבקשת ), פועלת בתחום ניכיון השיקים ומורשית להעניק שירותים שונים בהתאם לסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ) בהתאם לתעודת רישום לנותן שירות מטבע שניתנה לה (להלן: תעודת הרישום או הרישיון ). במשך כחמש שנים מנהלת המבקשת חשבון בסניף ראש העין 677 של המשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: המשיב

או הבנק ).

2.

בחודש יוני 2012 התקיימה פגישה בין מנהל המבקשת ובעל זכות החתימה בחשבון הבנק, מר אלדין, לבין המנהל החדש של סניף הבנק, מר קרצו, שיזם את הפגישה (להלן: מנהל סניף הבנק ). בפגישה טען מנהל סניף הבנק כי למבקשת אין רישיון לעסוק בניכיון שיקים, ובפרט בניכיון שיקים לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות ), ולכן בכוונת הבנק להפסיק את פעילות החברה בחשבון הבנק. מנהל סניף הבנק לא שינה מעמדתו זו גם לאחר שהמבקשת הציגה לו את תעודת הרישום שהייתה בידיה באותה עת. בהמשך פנה בא כוח המבקשת לבנק והפנה את תשומת ליבו לכך שהמבקשת פועלת על פי דין ועל פי אישורים שניתנו לה, ושהיא אינה עוסקת בניכיון כרטיסי חיוב לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות. משכך, דרש בא כוח המבקשת מהבנק להבהיר עמדתו בכתב, להפנותו להוראות הדין שלפיהן לטענתו הפעילות אסורה, ולהימנע מסגירת החשבון באופן חד צדדי.

3.

בחלוף מספר חודשים, בחודש ספטמבר 2012, פנה הבנק למבקשת במכתב שכותרתו "הודעה על סגירת חשבון". במכתב נאמר כי בהתאם למידע שבידי הבנק "יכול שבחשבונכם [חשבון המבקשת] מתנהלת פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיונכם כנותני שירותי מטבע", ולכן החליט הבנק לסגור את החשבון בתוך 30 יום. במכתב לא פורט מהי אותה "פעילות חריגה" שמתנהלת בחשבון. בתגובה שלח בא כוח המבקשת מכתב לבנק בו הודיע כי בכוונתה להגיש נגד הבנק תביעה ובקשה למתן צו מניעה זמני על מנת למנוע את סגירת החשבון. בא כוח המבקשת שב וביקש שהבנק יעלה על הכתב את טענותיו כלפי המבקשת באופן ברור לקראת הפגישה שנקבעה בין הצדדים ליום 10.10.2012.

4.

ביום 10.10.2012 התקיימה פגישה בין הצדדים, כשמטעם הבנק נכחו בפגישה מנהל אזור המרכז בבנק, האחראי לציות חוק איסור הלבנת הון בבנק ומנהל סניף הבנק. בפגישה זו הודיעו נציגי הבנק למבקשת לראשונה כי הפעילות החריגה שהיא מבצעת בחשבונה הינה פעילות פריטת שיקים , להבדיל מפעילות ניכיון שיקים . נציגי הבנק ציינו כי הבנק יוכל לאפשר למבקשת להמשיך בפעילות פריטת שיקים עד לסך של 20,000 ש"ח ובפעילות ניכיון שיקים בכל סכום. על פי סיכום הפגישה, שהועלה על הכתב על ידי בא כוח המבקשת, צוין כי נציגי הבנק יעבירו למבקשת את הוראות בנק ישראל שמהן עולה לשיטת הבנק כי פעילות המבקשת מנוגדת לחוק. כמו כן, הובהר כי הבנק יעכב את סגירת החשבון עד ליום 30.10.2012. בהמשך העביר הבנק מכתב לבא כוח המבקשת, בו צוין כי הפעילות שמתבצעת בחשבון המבקשת אינה עונה על תנאי הרישיון שניתן למבקשת לביצוע עסקאות אמיתיות של ניכיון שיקים. הבנק הפנה במכתב להגדרת "שירותי ניכיון" הכלולה בסעיף 7א לחוק הבנקאות ולפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז על ידי השופטת ע' נוטוביץ ביום 17.4.2012 בה"פ 31202-11-11 ברוך נ' בנק הפועלים בע"מ (17.4.2012) (להלן: עניין ברוך ).

5.

בנסיבות אלה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה למתן סעד זמני המורה לבנק להימנע מסגירת חשבון הבנק שלה ולאפשר לה להמשיך להשתמש בחשבון הבנק עד להכרעה בתביעה שבכוונתה להגיש. הבנק הגיש תשובה לבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, ובה טען שהמבקשת חרגה מרישיונה והפרה את חובתה המשפטית לדווח על פעולה בלתי רגילה בהתאם לחוק איסור הלבנת הון ולתקנות שהותקנו מכוחו.

6.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 21.10.2012 הסכימו הצדדים שחשבון המבקשת לא ייסגר וכי הצדדים יפנו במשותף לרשם נותני שירותי המטבע במשרד האוצר (להלן: רשם נותני שירותי המטבע ) על מנת לקבל חוות דעת האם יש פסול בהתנהלות המבקשת המתוארת על ידי הבנק. סוכם כי אם יתברר שנפל פסול בהתנהלות המבקשת, ואם היא תפעל לתיקון הפסול בהתאם להוראות הרשם,

חשבון הבנק לא ייסגר. בנוסף סוכם כי אם רשם נותני שירותי המטבע יסרב ליתן עמדתו בנדון, יודיעו על כך הצדדים לבית המשפט והדיון יתחדש בהתאם. עוד סוכם כי עד להשלמת הבירור מול רשם נותני שירותי המטבע, לא תוגש תובענה. על אף ההסכמות המתוארות לעיל, פנה הבנק בעצמו, ללא ידיעת המבקשת, לרשם נותני שירותי המטבע וליועץ המשפטי של הרשות לאיסור הלבנת הון במכתב, בו נאמר כי בחשבונה של המבקשת מתנהלים מחזורים ענקיים של פריטת שיקים מזומנים וכי נתגלו בו פעולות חריגות.

7.

בדיון שהתקיים ביום 7.11.2012 בבית המשפט המחוזי סוכם שהמבקשת תגיש תובענה והבנק יגיש תשובה לתובענה, וכי עד להכרעה בתובענה יוותר הצו הזמני על כנו. בהמשך הוגשו תצהירים ומסמכים – לרבות תעודת רישום חדשה שניתנה למבקשת לשנת 2013 מרשם נותני שירותי המטבע – והתקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. ביום 29.4.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

8.

בית המשפט המחוזי קבע כי נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות, אשר קובע כי תאגיד בנקאי לא יסרב סירוב בלתי סביר ליתן שירותים מסוג פתיחה וניהול של חשבון עובר ושב, כל עוד עומד הלקוח בתנאי ההסכם עם הבנק. נקבע כי מסעיף זה עולה שנטל ההוכחה בשאלה האם סירובו של תאגיד בנקאי ליתן את השירותים המנויים בסעיף הינו סביר בנסיבות קונקרטיות מוטל על כתפי התאגיד הבנקאי. נקבע כי פעילות התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר דברי חקיקה, בתקנות ובהוראות המפקח על הבנקים. בית המשפט ציין כי סעיף 14(ב) להוראה 411 של המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) (להלן: הוראת המפקח על הבנקים ) מטיל על התאגיד הבנקאי חובה לנהל מערכת ממוחשבת לאיתור פעולות חריגות בחשבונות הלקוחות, ומעניק לבנק סמכות להטיל מגבלות על סוגי חשבונות מסוימים ולבחון אם קיים בפעילות המתנהלת בהם היגיון כלכלי או עסקי. כמו כן, ציין בית המשפט שסעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים קובע כי אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים לתאגיד למילוי הוראות הדין, כמו גם יסוד סביר להניח שפעולה מסוימת קשורה להלבנת הון או מימון טרור, ייחשבו כסיבה לסירוב סביר ליתן שירותי פתיחה וניהול של חשבון בנק לצורך סעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות. לפיכך פנה בית המשפט לבחון האם בנסיבות העניין היה לבנק יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון במועד בו החליט על סגירת חשבון הבנק.

9.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקשת כי המועד הקובע לבחינת סבירות החלטתו של הבנק לסגור את החשבון הינו ביום 25.6.2012, בו הודיע מנהל סניף הבנק למנהל המבקשת בעל פה על סגירת החשבון, ועד ליום 30.9.2012 עת שלח את ההודעה בכתב על סגירת החשבון. בית המשפט סקר את הנתונים שהיו לפני הבנק בפרק זמן זה, בהם הפקדות שיקים שונות, כשכל שיק משוך על סכום נמוך מ-50,000 ש"ח, וסכומם הכולל עומד על למעלה מ-900,000 ש"ח. בית המשפט עמד על מאפייניה של עסקת ניכיון שיקים, בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון ולספרות המשפטית, וקבע כי משמעותה של עסקת ניכיון שיקים הינה פירעון מוקדם של שיק מעותד, תוך ניכוי סכום מסוים המשקף את הסיכון שהעוסק בניכיון לא יצליח לקבל את הכסף בהגיע מועד פירעונו של השיק.

מכאן פנה בית המשפט לבחון האם הפעולות שבוצעו בחשבונה של המבקשת עולות בקנה אחד עם מאפייני עסקת ניכיון שיקים, והשיב על כך בשלילה. נקבע כי בפעולות שבוצעו בחשבון – הפקדות שיקים רבות, כשסכומו של כל אחד מהשיקים נמוך מ-50,000 ש"ח – לא היה אותו רכיב של סיכון האמור להתקיים בעסקת ניכיון שיקים, וזאת מכיוון שהמבקשת המתינה שלושה ימים בכל פעם עד אשר קיבלה לחשבונה את הכסף ורק אז העבירה כסף ללקוח. בנוסף נקבע כי השיקים שניתנו למבקשת היו לזמן פירעון מיידי ולא היו מעותדים, ולכן למעשה לא ניצבה המבקשת בפני סיכון כלשהו הקיים בעיסקת ניכיון שיקים, אלא איפשרה שימוש בחשבונה ללקוחותיה תמורת עמלה לא מבוטלת. משכך נקבע כי פעולותיה של המבקשת מעוררות את החשד שכל מטרתה של העסקה היא להשתמש בחשבון המבקשת כ"צינור" להעברת כספים במקרים בהם לקוחותיה נתקלים בקשיים מול הבנקים שלהם (כפי שהעיד מנהל המבקשת בחקירתו). בית המשפט דחה את טענות המבקשת בדבר הפרשנות הראויה לסעיף 11ג(א)(7) לחוק איסור הלבנת הון (שהוסף לחוק בחודש מאי 2012) וקבע כי אין בהן כדי להכשיר את פעולותיה בחשבון. עוד נקבע כי אין היגיון מסחרי בפריטת שיקים בדרך בה התבצעה הפריטה אצל המבקשת, למעט עקיפה של הקשיים המוצבים בפני לקוחות המבקשת על ידי הבנקים שלהם. לנוכח כל האמור לעיל, נקבע כי לבנק היה יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון במועד בו החליט על סגירת חשבונה.

10.

בשלב זה פנה בית המשפט לבחון האם הבנק עמד בחובות האמון ותום הלב המוגברות המוטלות עליו כלפי לקוחותיו. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הבנק בנסיבות העניין וקבע כי מדובר בהתנהלות תמוהה, לנוכח התעלמותו של הבנק במשך כשלושה חודשים מבקשות המבקשת להעלות על הכתב את טענותיו כלפיה ולהפנותה להוראות החוק הרלוונטיות. נקבע כי במכתב מחודש ספטמבר 2012, אשר הינו המסמך הראשון בכתב שהועבר מהבנק למבקשת, נעשה שימוש בביטוי "יכול ש..." וגם בו נמנע הבנק מלהפנות את המבקשת להוראת הדין שהופרה על ידיה לטענתו, וזאת מבלי שהבנק ניסה לברר את פשר פעילותה של המבקשת או לבקש ממנה פרטים והסברים. עוד נקבע כי לאחר שכבר נפגשו הצדדים והגיעו להסכמות, המשיך הבנק לנקוט בפעולות חד צדדיות, להעלות טענות חדשות ולשלוח מכתבים ללא פירוט טענותיו. עם זאת, קבע בית המשפט כי התנהלות זו, תמוהה ככל שתהיה, אינה יכולה כשלעצמה להוות השלמה עם פעילות שייתכן שקשורה להלבנת הון.

11.

לנוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי דין התובענה להתקבל באופן חלקי, כך שהבנק יהיה מנוע מלסגור את חשבונה של המבקשת, כל עוד המבקשת תפעל בו בהתאם לתעודת רישום לנותן שירותי מטבע שקיבלה ותבצע פעולות של ניכיון שיקים – דהיינו, קבלת שיקים מעותדים והעברת הסכום הנקוב בהם בניכוי ריבית באופן מיידי, להבדיל מהפעולות שביצעה המבקשת הנחזות להיות פריטת שיקים.

12.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור והכרעה בו. ביום 12.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי פסק הדין עניינו בפרשנות משפטית של פעילות המבקשת, ולפיכך אין מקום לעכב את הביצוע. כמו כן צוין כי ספק אם הסעד הרלוונטי הוא עיכוב ביצוע.

מכאן ערעורה של המבקשת ובקשת עיכוב הביצוע שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה ותגובת המשיב

13.

לטענת המבקשת, קיימת הצדקה ליתן צו עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן במישור מאזן הנוחות והן במישור סיכויי הערעור.

אשר ל סיכויי הערעור ; טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים, בהינתן שהקביעה המרכזית בפסק דין הינה קביעה משפטית ולא קביעה עובדתית. נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה פעולות המבקשת בחשבון הבנק הן פעולות פריטת שיקים ולא ניכיון שיקים, הינה קביעה שגויה מבחינה משפטית הראויה לבחינה מחודשת בערכאת הערעור. נטען כי בית המשפט "הפשיט את העסקאות...מאצטלתן המשפטית ונתן להן פרשנות שאיננה תואמת את משמעותן הכלכלית והמשפטית", וכי בית המשפט התעלם מחשיבותו של מוסד ניכיון השיקים שזכה להכרה בחוק. עוד נטען כי בית המשפט שגה בפרשנות שהעניק לסעיפים 11ג(א)(5) ו-11ג(א)(7) לחוק איסור הלבנת הון והתעלם מהגדרת "שיק" בסעיף 73(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. בנוסף נטען כי הפרשנות שהעניק בית המשפט לפעולותיה מתעלמת מתוכן הפעולה ומהתאמתה להגדרות הקבועות בחוק איסור הלבנת הון. נטען כי בית המשפט שגה באבחנה שיצר בין פעולת ניכיון שיקים לבין פעולת פריטת שיקים, וכי לאבחנה זו אין שום אחיזה בחוק איסור הלבנת הון שעוסק רק בניכיון שיקים.

אשר ל מאזן הנוחות ; נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו "זריקת מוות" למבקשת, וכי אם לא יעוכב ביצועו יביא פסק הדין לקריסתה של המבקשת שחלק הארי של פעילותה הינו בתחום ניכיון השיקים במזומן. בהקשר זה נטען כי המבקשת פועלת באופן המתואר בתובענה ובפסק הדין במשך שנים רבות, בשקיפות ובבקרה מלאה של הרשויות הרלוונטיות, לרבות הרשות לאיסור הלבנת הון ורשויות המס, ומעולם לא הועלו כלפיה טענות או חשדות בדבר הלבנת הון מצד הרשויות הללו. נטען כי המבקשת הינה חברה המעסיקה עובדים רבים ומפרנסת שבע משפחות, וכי הנזק שייגרם לה מדחיית בקשת עיכוב הביצוע רב לאין שיעור מהנזק שייגרם, אם בכלל, לבנק מעיכוב ביצוע פסק הדין.

14.

לטענת הבנק, אין כל הצדקה בנסיבות העניין ליתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. בפתח הדברים טוען הבנק שלא מדובר בבקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין אלא בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאפשר את המשך פעילותה של המבקשת עד להכרעה בערעור.

אשר ל סיכויי הערעור ; טוען הבנק כי סיכויי הערעור נמוכים מאד, בשים לב לכך שמדובר בפסק דין מנומק היטב מבחינה משפטית, אשר עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. עוד נטען כי בניגוד לטענות המבקשת, קביעתו המשפטית של בית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות עובדתיות בנוגע לאופי הפעולות הספציפיות שביצעה המבקשת בחשבונה, ובקביעות אלה לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. עוד נטען כי המבקשת מחויבת לפעול בהתאם לרישיון שניתן לה לפי סעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, וכי הפעולות נשוא פסק הדין כלל אינן נכללות בגדר השירותים שנקבעו ברישיון. נטען כי בחינת פעילותה של המבקשת בחשבון הבנק מעידה על כך שמדובר "בהשכרה של החשבון לאחרים" ולא במתן שירותי מטבע. בנוסף נטען כי טענותיה של המבקשת לעניין פרשנות סעיף 11 לחוק איסור הלבנת הון הינן חסרות בסיס, מכיוון שתיקון הסעיף נועד להרחיב את מכלול המוצרים ונותני השירותים שנמצאים בפיקוח הרשות לאיסור הלבנת הון ומחויבים בדיווחים אליה, ולא להרחיב את סמכויות נותני שירותי המטבע. בנקודה זו נטען כי רישיונה של המבקשת לא השתנה ולא הוספו בו סמכויות כלשהן. לבסוף נטען כי הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת חסרת יסוד לנוכח פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעניין ברוך שקבע, בדומה לפסק הדין מושא הערעור דנן, כי יש להבחין בין פעולות ניכיון שיקים לבין פעולות פריטת שיקים.

אשר ל מאזן הנוחות נטען כי המבקשת לא פרשה בבקשתה ובתצהיר שצורף לה תשתית עובדתית המצביעה, ולו בדוחק, על נזק כלשהו שייגרם לה ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין. עוד נטען כי המבקשת מתחמקת באופן מתמשך מלהשיב לטענת הבנק כי היא מנהלת חשבונות נוספים בבנקים אחרים ולכן לא ייגרם לה כל נזק מצמצום פעילותה בחשבון הנוכחי בהתאם לפסק הדין (או מסגירתו). בנוסף נטען כי ככל שיעוכב פסק הדין ויתאפשר למבקשת להמשיך לבצע בחשבונה את הפעולות שנאסרו על ידי בית המשפט המחוזי, ייגרם לבנק נזק ניכר. על פי הנטען, הבנק מחויב לדווח על פי דין ועל פי סטנדרטים בינלאומיים שונים על פעולות חשודות של לקוחותיו, ובנסיבות העניין דירוגו של הבנק ביחס לבנקים אחרים בעיני מוסדות בינלאומיים צפוי להינזק מהמשך הפעילות. לבסוף נטען כי משמעות עיכוב הביצוע הינה מתן גושפנקא חוקית להמשך פעילותה הבלתי חוקית של המבקשת, ולכך אין להיעתר.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשה ובתגובה שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

16.

בפתח הדברים אני מבקש להקדים ולומר שאיני רואה בנסיבות העניין חשיבות מעשית לדון בשאלה האם המבקשת הכתירה את בקשתה בכותרת הנכונה, דהיינו האם אכן מדובר על בקשה לעיכוב ביצוע, או שמא היה על המבקשת לבקש סעד זמני בערעור. המקרה דנן – אשר תחילתו בהודעת הבנק על כוונתו לסגור את חשבונה של המבקשת; המשכו בתובענה שהגישה המבקשת ליתן סעד הצהרתי לפיו הבנק אינו רשאי לסגור את החשבון וכי סירובו ליתן למבקשת שירות אינו סביר; וסופו בפסק דין שקיבל באופן חלקי של התובענה ובאופן חלקי את טענות הבנק, כך שמוטלות על המבקשת הגבלות בנוגע לאופי פעילותה בחשבון הבנק – מוכיח כי קו הגבול בין עיכוב ביצוע לבין סעד זמני בערעור הינו לעיתים דק. כך או כך, בין אם מדובר בעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור ובין אם מדובר בסעד זמני עד להכרעה בערעור, נדרשת המבקשת להוכיח ששני השיקולים הנבחנים במסגרתן של בקשות מסוג זה – שיקול מאזן הנוחות ושיקול סיכויי הערעור – נוטים לטובתה [ראו: תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בנוסחה החדש בעקבות התיקון האחרון משנת התשע"ג-2013].

כאמור, סבורני שבנסיבות העניין יש מקום לקבל את הבקשה.

17.

בכל הנוגע ל סיכויי הערעור , סבורני כי לא ניתן בשלב זה לקבוע שהם נמוכים, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות. מחד, מדובר בפסק דין מפורט ומנומק היטב, אשר מציב בפני המבקשת משוכה לא פשוטה במסגרת הערעור. מאידך, מדובר בקביעה משפטית בנוגע לפעילות שמבצעת המבקשת בחשבונה, המצויה ב"צומת" שבו מצטלבים דיני השטרות, דיני הבנקאות ודיני איסור הלבנת הון. פסק הדין מכריע בשאלות שטרם נדונו באופן מסודר בפסיקת בית המשפט העליון, וסבורני כי טענותיה המשפטיות של המבקשת בהחלט ראויות לבירור בבית משפט זה. די בכך כדי לקבוע ששיקול סיכויי הערעור נוטה לטובת המבקשת בשלב זה. אשוב ואדגיש, איני מתיימר לקבוע מסמרות לגופן של הקביעות המשפטיות שנקבעו בבית המשפט המחוזי, וכל דבריי לעיל מכוונים רק לשאלת סיכויי הערעור.

בכל הנוגע ל מאזן הנוחות , סבורני כי הנזק שייגרם למבקשת ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין גבוה מזה שייגרם לבנק ככל שיעוכב ביצועו. כאמור, המבקשת מנהלת חשבון בבנק במשך חמש שנים, ואין חולק כי עד לחודש יוני 2012 לא העלה הבנק טענות כלשהן בנוגע לפעילות שהתבצעה בחשבון. בנסיבות אלה, איני סבור שייגרם לבנק נזק משמעותי מעיכוב ביצוע פסק הדין ומהמשך הפעילות בחשבון הבנק (במתכונת שהתבצעה עד לחודש יוני 2012) עד להכרעה בערעור. מנגד, טוענת המבקשת כי ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום לקריסתה מכיוון שמשמעותו הפסקת מרבית פעילותה בחשבון. טענה זו לא נסתרה על ידי הבנק, כאשר טענות הבנק בדבר האפשרות של המבקשת להמשיך את הפעילות בחשבונות נוספים שהיא מנהלת בבנקים אחרים נטענו בעלמא, ללא בסיס עובדתי ברור. גם טענות הבנק בדבר הנזק הגדול שייגרם לדירוגו ביחס לבנקים אחרים בעיני מוסדות בינלאומיים נטענו בלאקוניות ובלשון רפה, ומשכך איני רואה בהן משקל נגד לטענות המבקשת לעניין מאזן הנוחות. אכן, יש טעם בטענת הבנק שקבלת הבקשה משמעותה היתר להמשיך בפעילות אשר בית המשפט המחוזי קבע שאינה עומדת בתנאי הרישיון שניתן למבקשת ושאינה עומדת, לכאורה, בהוראות החוק לאיסור הלבנת הון. אלא שקביעה זו, שהינה קביעה משפטית באופייה, הינה הקביעה שעליה מערערת המבקשת, וכאמור מדובר במָאטֶרִיה שטרם נדונה בבית משפט זה ושראוי לבררה לגופה. סבורני כי די בכך כדי לקבוע ששיקול מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקשת בשלב זה.

18.

לנוכח האמור לעיל, סבורני כי דין הבקשה להתקבל. קביעותיו האופרטיביות של בית המשפט המחוזי לעניין הגבלת פעילות המבקשת בחשבון הבנק יעוכבו עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.