ע"א 3535/00 יוסי וינר נ. חנה שרוט

שניתנה בעתירה, הורה בית המשפט, בהחלטה נוספת מיום 16.12.98, כי פסק הדין בתיק לא יינתן לפני מתן ההחלטה בעתירה. כן נקבע, כי התובעים כמו גם המערער יוכלו להגיש השלמת סיכומים לאחר מתן פסק הדין בעתירה.

3.ביום 30.4.00, בעת שעיין המערער בתיק בית המשפט, גילה בו טיוטת פסק דין עליה מצוין, כי ניתנה ביום 26.5.1999. בעקבות כך הגיש המערער, ביום 7.5.00 בקשה לפסילת בית המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה, מהטעם שהיא הוגשה על ידי המערער בעצמו ולא באמצעות בא כוחו בהליך. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. ביום 7.6.2000 ניתנה על ידי החלטה לפיה, על הערכאה הראשונה לדון בבקשת הפסלות לגופה, וכי לאחריה, יוכל המערער לשוב ולטעון טענותיו בפני.

4.כעת, מונחים בפני החלטת כב' השופטת ח' סלוטקי מיום 15.6.2000, וטיעוני המערער, בערעור ובהשלמות הטיעון שהגיש. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי טיוטת פסק הדין נכתבה לאחר הגשת סיכומי הצדדים, וזאת כמנהגו, ועל מנת שהתרשמותו מהסיכומים ומהראיות שהובאו על ידי הצדדים תועלה על הכתב. לדבריו, טיוטת פסק הדין מהווה מסמך עבודה בלבד ונתונה לשינויים ותוספות. בית המשפט הוסיף, כי טיוטה זו נכתבה לאחר הגשת סיכומי הצדדים, בטרם נשמעה עדותו של העד ממס שבח, ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים המשלימים. בית המשפט מבהיר, כי פסק הדין בתיק יינתן לאחר עיון ושקילה של המסמכים והראיות הנוספות שהוגשו מטעם המערער, ולאחר שיוגשו התוספות לסיכומי הצדדים. אומר בית המשפט, כי אין ולא הייתה לו דעה קדומה כנגד המערער, וכי דעתו בטיוטת פסק הדין שנכתבה, גובשה על יסוד הראיות והסיכומים שהוגשו עד לאותו מועד, ואין באמור בטיוטה כדי להצביע על כך שאיננו פתוח לשכנוע רציונאלי לשינוי עמדתו בעקבות הצגת הראיות הנוספות. לגישתו, דומה הדבר למקרה שבו מוחזר תיק לבית המשפט על ידי ערכאת הערעור על מנת לשמוע עד שעדותו לא הייתה בפני בית המשפט. בעקבות החלטה זו, הוגשה השלמת טיעון מטעם המערער.

5.לטענת המערער, נוסח הטיוטה מעיד על גיבוש עמדה סופית של השופטת היושבת בדין כנגדו, וזאת, בטרם הושלמה הגשת הראיות בתיק. לטענתו, אין המדובר ב"תרשומת פנימית" של שופט הנעשית תוך כדי שמיעת התיק, שהנה מותרת ואף רצויה, כי אם בפסק דין שלם ומנומק בו קבע בית המשפט את עמדתו. כן מלין המערער על עוינות מצד בית המשפט, המשתקפת לדעתו, מתוך הערות המופיעות בגוף ההחלטה נשוא ערעור זה.

6.לאחר שעיינתי בטענות המערער ובחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק, כי אין בכך שבית משפט נתן הכרעה מוקדמת בעניין, כדי לגרום, מניה וביה, לפסילתו של בית המשפט. כך הדבר כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, מקום שקודם לכן דן בבקשת בינים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משר הבינוי והשיכון (לא פורסם)). כך נפסק, כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, ובוטל על ידי בית המשפט שהכיר בטעותו (ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (לא פורסם)). וכך אף נפסק, כאשר דובר בעניין שהוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית המשפט שנתן את פסק הדין, בצירוף הנחיות (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)).

כדי לגבש עילת פסלות "השאלה שיש לשאול היא...אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" "(ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). במקרה דנן, נכתבה טיוטת פסק דין על ידי בית המשפט, בטרם בשלה העת למתן פסק דין במשפט. אכן, טיוטת פסק הדין מלמדת, כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה על סמך הראיות וטענות הצדדים, שהיו בפניו באותה עת. ואולם, כפי שאף ציין בית המשפט בהחלטתו, אין בכך כדי להצביע על גיבוש עמדה שאינה ניתנת לשינוי במקרה שיוצגו בפניו ראיות נוספות. כאמור, בעקבות ההסדר אליו הגיעו הצדדים לעתירה, שמע בית המשפט עדות נוספת מטעם המערער, וקיבל ראיות נוספות. בנסיבות העניין, אין בעצם כתיבתה של טיוטה, שנכתבה בטרם התקבלו כל הראיות, בשלב בו לא היה ברור אם ראיות נוספות יוגשו אם לאוו, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי. מטעמים אלה, ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות.