ע"א 3848/98 גדעון ליפבסקי נ. עמליה דן

בפני בקשה לתיקון הודעת הערעור, כך שיוסף נימוק ערעור נוסף הנוגע לשאלת אמינותו של עורך-דין שטיינמץ עד מטעם המשיבה. המערער מבקש לטעון, כי אין לייחס כל משקל לעדותו לאור העובדה שעדותו היא עדות לטובת לקוחתו.

בבקשה נטען, כי הטענה שהוספתה מתבקשת הועלתה על ידי המערער עוד בערעור הראשון בפני בית משפט זה, וחזרה והועלתה בפני בית המשפט קמא בגלגולו השני של התיק. כמו כן טוען המערער, כי כתב הערעור דנן הפנה לנימוקי הערעור שהוגשו בערעור הראשון, אשר כללו נימוק זה.

הבקשה הוגשה זמן קצר ביותר לאחר הגשת הערעור, בטרם הופקד הערבון ובטרם הומצא כתב הערעור למשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. טענתה היא, כי מאחר שמדובר בהוספת נימוק ערעור, להבדיל מתיקון או מחיקת נימוק ערעור, יש צורך בבקשה להארכת מועד, אשר תנתן מטעמים מיוחדים שיירשמו בלבד. כמו כן טוענת המשיבה, כי לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש, ואין זה ברור עובדתית מדוע נדרש התיקון ומדוע לא הוכנס לכתב הערעור המקורי. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי התיקון המתבקש עוסק בעניין שלא בא זכרו בכתבי הטענות בפני בית המשפט קמא, ולפיכך מדובר בנימוק חדש שכלל אין באפשרות המערער להכלילו בנימוקי הערעור.

הבקשה נקבעה לדיון בפני. מספר ימים לפני הדיון הגיש בא-כוח המערער תצהיר בתמיכה לבקשה. בתצהיר טוען בא-כוח המערער כי השמטת הנימוק הנדון נעשתה עקב טעות הדפסה. כמו כן נטען, כי על פי הפסיקה הרווחת כיום מתאפשר תיקון כתב טענות בכל עת, כל עוד אין התיקון פוגע פגיעה חמורה בצד שכנגד.

בדיון שהתקיים בפני טענו הצדדים לעניין הבקשה. בעקבות דיון זה הוריתי להגיש השלמת לתמיכה בטענות שהועלו במהלך הדיון.

להשלמת התמונה יש לציין, כי המערער הגיש בקשה לבית משפט קמא להרשות הבאת עדות הזמה כנגד עדותו של עורך-דין שטיינמץ. בית המשפט קמא דחה הבקשה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (רע"א 4879/97) נדחתה. כב' השופט אור ציין בהחלטתו, כי כל טענה שיש למבקש כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.7.97, יוכל להעלותה במסגרת ערעור שיוגש. כמו כן, הגיש המערער בקשה לתיקון כתבי טענות, אשר נגעה אף היא לטענה זו, ונדחתה על-ידי בית משפט קמא.

מכאן אפנה לדיון בטענות הצדדים.

ראשית, יש להתייחס לטענת המשיבה, לפיה יש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו, על מנת להתיר הוספתו של נימוק ערעור שלא הובא בהודעת הערעור המקורית שהוגשה.

תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) קובעת, כי בית המשפט רשאי להורות על מחיקה או תיקון של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש, או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או לשהותו. ואולם, הפסיקה המאוחרת נתנה למילה "תיקון" משמעות רחבה:

"בית המשפט מוסמך להתיר תיקון כתב ערעור, וסמכות זו מעוגנת בתקנה 417 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. שם מדובר במפורש על תיקון "כתב ערעור", ודיבור זה סובל, לדעתי, גם הוספת נימוק ערעור ולאו דווקא תיקון נימוק קיים, כאמור בתקנה 417 סיפא. לכן, אין צורך, לדעתי, לעגן את הסמכות להתיר תוספת נימוק ערעור בסמכותו של בית המשפט להאריך את המועד להגשת ערעור, דבר הכרוך בטעם מיוחד..." (ב"ש 63/86, ע"א 354/85, אברהם ממן נ' בנימין קעטבי , פ"ד מ (1) עמוד 194, 195, וראה גם: בש"א 275/88, אמגר נ' ק.י.מ.א. להשקעות בנין בע"מ , תק-על, כרך 88 (4) עמוד 145).

החלטות אלו שינו את פסיקתו של כב' הרשם ד' ברטוב שניתנה בהמ' 177/81, ד"ר אלברט מנחם ואח' נ' ד"ר זאב שילה , פ"ד לה (3) עמוד 390, ואשר עליה מסתמך בא-כוח המשיבה.

לאור האמור לעיל, אין המערער נדרש להראות טעם מיוחד לשם הוספת הנימוק הנוסף, ודי לענייננו בכך כי הבקשה הוגשה בסמוך לאחר הגשת הערעור ולא היה במועד בו הוגשה כדי לפגוע בצד השני, או כדי להשהות את הדיון.

משעברנו משוכה זו נותרה בפנינו השאלה האם הנימוק החדש מסתמך על המסגרת העובדתית שנפרשה בפני בית משפט קמא, או שמא חורג הוא ממנה.

מכתבי בית-הדין שהוצגו בפני עולה המסקנה, כי טענת המערער, בדבר אי אמינות עדותו של עורך-דין שטיינמץ, מפאת היות עדותו עדות לטובת לקוח, עלתה בגלגוליו השונים של התיק, והתייחסות לה מצויה במספר מקומות במהלכו של תיק זה:

הטענה משתמעת מדברי המערער עצמו, כפי שמובאים בעמוד 1 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.93, בפני בית משפט קמא עת עדיין לא היה מיוצג.

הטענה הועלתה בסעיף 11 לסיכומי המערער שהוגשו במסגרת הערעור הקודם שהוגש לבית משפט זה (ע"א 7019/94), וכן במסגרת סיכומי התשובה.

כמו כן, הועלתה הטענה במסגרת בקשה לתיקון כתבי טענות שהוגשה לבית המשפט המחוזי בגלגולו השני של התיק. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט קמא.

לאור האמור, סבורני כי יש מקום לאפשר תיקון של כתב הערעור בנקודה זו. כתב הערעור המתוקן יוגש תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת החלטה זו.

המשיבה תישא בהוצאות המערער בבקשה זו בסך 2,000 ש"ח.