ע"א 8204/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

בפני בקשה לתיקון הודעת ערעור ולתיקון בקשה לסעד ביניים בערעור.

1.המשיבה מספר 1, משטרת ישראל (להלן: "המשטרה") פירסמה (ביום 29.7.99) מכרז למתן שירותי ביטוח שיניים לשוטרים ולבני משפחתם. המבקשת, המשיבה מספר 2 והמשיבה הפורמלית הגישו את הצעותיהן במכרז. לאחר תום המועד להגשת ההצעות (ביום 4.10.99) הוזמנה המבקשת לקיים משא ומתן על הצעתה ובסיומו (ביום 20.10.99) - להגיש "הצעה משופרת וסופית". המבקשת סרבה לעשות כן. לטענתה, החלטת המשטרה להתייחס להצעות שהוגשו במסרת המכרז כ"בסיס לשינוי" וכנקודת מוצא למשא ומתן היתה שלא כדין. אי לכך פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בבקשה, כי יורה למשטרה לקבוע את זהותו של הזוכה במכרז על בסיס ההצעות הכתובות ויאסור עליה לשנות מתנאי המכרז. כמו כן ביקשה המבקשת סעד זמני שימנע מן המשטרה לנהל משא ומתן עם המציעים על בסיס הצעותיהם בשלב הראשון. בית המשפט (כבוד השופט י' זפט) קבע, כי המשטרה שמרה לעצמה את הזכות לנהל משא ומתן, כי היתה רשאית לעשות כן בהתאם להוראות תקנה 7 (א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג1993- (להלן: "התקנות") וכי ציינה עובדה זו בתנאי המכרז (אם כי לא בפרסום בעתון אודות המכרז). בית המשפט הוסיף וקבע, כי הואיל ועניין המשא ומתן לא נזכר בפרסום בעתונות לא עמדה המשטרה בתנאי תקנה 7 (ב) לתקנות, אך הואיל והמבקשת לא מיחתה על כך מבעוד מועד - בטרם חלף המועד להגשת ההצעות - אין היא יכולה להישמע בעניין זה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי במסגרת המשא ומתן לא הוצגו תנאים המשנים מהותית את תנאי המכרז. לפיכך נדחו בקשת המבקשת לסעד זמני ובהתאם להסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים - גם התובענה שהגישה.

2.פסק הדין וההחלטה ניתנו ביום 14.11.99 והומצאו למבקשת ביום 16.11.99. ביום 18.11.99 הגישה המבקשת כתב ערעור ו"בקשה דחופה במעמד צד אחד למתן צו ביניים בערעור". בהודעת הערעור טענה במבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו, כי המשטרה רשאית היתה להותיר בידיה את האופציה לנהל משא ומתן עם הזוכים (לשיטתה של המבקשת היה עליה להצהיר מראש אם תנהל משא ומתן כאמור אם לאו) וכי מחדלה של המשטרה באי איזכורה של אופציה זו בפרסום אודות המכרז בעיתונות נתרפא נוכח שתיקתה של המבקשת. ביום 19.12.99 נדרש בית המשפט (כבוד השופט י' זמיר) לבקשה לצו ביניים ודחה אותה (הגם שקבע, כי התקשרותה של המשטרה עם המשיבה מספר 2, שהוכרזה כזוכה במכרז, תוכפף לאפשרות זכייתה של המבקשת בערעור).

3.ביני לביני, ביום 25.11.99, הגישה המבקשת את הבקשה שבפני. ביום 28.11.99 הורתה כבוד הרשמת מאק-קלמנוביץ על מתן תגובת המשיבות לבקשה. דא עקא - לאחר המצאת התגובות לבית המשפט הועבר התיק להכרעתו של כבוד השופט י' זמיר בבקשה לצו ביניים ורק לאחר שניתנה החלטתו האמורה הושב התיק - למתן החלטה בבקשת התיקון.

4.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי נחפזה להגיש את הודעת הערעור ואת הבקשה לצו ביניים - על מנת למנוע מן המשיבות 1 ו - 2 להתקשר ביניהן בטרם יישמע ערעורה. לדבריה, הובאו לידיעתה רק ביום 22.11.99, לאחר הגשת הערעור, תוצאות המכרז ב"סיבוב השני", פרוטוקול ועדת המכרזים, וניתוח מספרי של שקלול הניקוד שניתן להצעות. עוד ביקשה המבקשת להוסיף לערעורה טיעון לפיו שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי לא נעשו שינויים מהותיים במכרז ב"סיבוב השני". לטענתה, הסתבר לה, מניקוד הצעות, כי נתון שבית המשפט המחוזי ראה אותו כבלתי מהותי (שקלול הניקוד בהתייחס לצירופם של שוטרים לביטוח אובליגטורי (משולב) במקרה בו סיכום יתר הנתונים יביא לתוצאה בה ההפרש בין שני בעלי ההצעות הטובות ביותר הוא פחות משלושים נקודות) הוא שהביא, למעשה, לזכייתה של המשיבה מספר 2, על פני המבקשת. לפיכך, מבוקש תיקון מסויים בהודעת הערעור (הוספת טענה לפיה "טעה בית המשפט קמא בקבעו כי לא הוצגו על ידי המשיבה 1 במסגרת הדרישות במשא ומתן תנאים המשנים מהותית את תנאי המכרז. כן טעה בית משפט קמא, משלא קבע כי לא ניתן, לאחר פרסום המכרז והגשת ההצעות, לשנות את תנאי המכרז." וכן הרחבת הסעד המבוקש על בסיס טענה זו). כמו כן מבוקש תיקון של הבקשה למתן צו בינים, על דרך של הוספת כחמישה עמודים, המתייחסים לשינוי תנאי המכרז ולביטוח האובליגטורי (משולב).

5.המשיבות מתנגדות לבקשה לתיקון הבקשה למתן צו ביניים (המשטרה מותירה את הבקשה לתיקון כתב הערעור לשיקול בית המשפט. המשיבה מספר 2 מתנגדת גם לתיקון זה). לטענתן, המבקשת מעלה לראשונה במסגרת הבקשה שבפני טענות שלא הועלו במהלך הדיון נשוא הערעור ומשהתרשלה בהעלאת טענות אלו בערכאה הראשונה אין מקום לאפשר לה לעשות כן בערכאת הערעור. המשטרה מציינת לעניין זה, כי המבקשת לא טענה כלל נגד התנאי שענינו ביטוח אובליגטורי (משולב), אלא טענה בכלליות נגד המסמך שהוכתר בכותרת "הנחיות ותנאים להגשת הצעה משופרת וסופית - נוסח מחייב", ולעניין זה הביאה שתי דוגמאות אחרות - שאינן נוגעות להכרעה במכרז. המשטרה מוסיפה, כי המבקשת נטלה חלק פעיל במשא ומתן שהתנהל על בסיס מסמך זה ואף הציגה ביוזמתה שינויים נוספים.

6.סמכות בית המשפט לתקן הודעת ערעור מעוגנת בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וככל שמדובר בתיקון הנעשה לפני שהוחל בדיון בערעור, הגישה היא ליברלית (ב"ש 63/86, ע"א 354/85, אברהם ממן נ' בנימין קעטבי , פ"ד מ(1) 194, 195; וראו גם: בש"א 275/88, אמגר נ' ק.י.מ.א.להשקעות בנין בע"מ , לא פורסם; ע"א 3848/98, גדעון ליפבסקי נ' עמליה דן , לא פורסם). סמכות זו אינה מוגבלת לעניינים מסוימים והיא משתרעת על תיקון נימוק קיים, על הוספת נימוק, על תיקון או הוספת פריט סעד או כל תיקון דרוש אחר. עם זאת, יש תמיד לבחון אם התיקון המבוקש אינו חורג ממסגרת העניינים שנפרשה בבית משפט קמא ואם אין בו משום עינוי דין לצדדים או לעיכוב בתהליך הטיפול בערעור (ע"א 354/85 הנ"ל, בעמוד 196, ע"א 731/88, בוכמן נ' פקיד שומה , לא פורסם). על בסיס כללים אלה, איני רואה מניעה לתיקון הודעת הערעור, ככל שהוא מכוון לסעיפים 9 ו - 10 להודעת הערעור. עיון בפסק הדין נשוא הודעת הערעור ובכתבי הטענות שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי מגלה, כי טענתה הכוללנית בדבר שינוי תנאי המכרז במסגרת הדרישות למשא מתן הועלתה, נדונה ונדחתה. בנסיבות אלו, ונוכח העובדה שהדיון בערעור טרם החל, איני רואה מקום לשלול מן המבקשת באופן גורף את הזכות להעלות טענות תחת ראש פרק זה (הגם שלאור האמור להלן, דומה, כי יכולתה של המבקשת להרחיב בטיעוניה תחת ראש פרק זה היא מוגבלת. לשאלה זו עשוי בית המשפט להידרש בשלב מתקדם יותר של הטיעונים). עם זאת, לא כך הם פני הדברים באשר לשינוי המבוקש בבקשה למתן סעד זמני (אף שבקשה זו נדונה בינתיים והוכרעה, סברתי, כי עדיין ראוי להידרש לבקשה שבפני, בהתחשב בעובדה שהוגשה מבעוד מועד). במסגרת השינוי המבוקש מגוללת המבקשת מסכת טענות משפטיות ועובדתיות שלא הועלו על ידה בבית המשפט המחוזי - אף שהעובדות עליהן נסמכות טענות אלו היו ידועות למבקשת באותה עת. לפיכך, אין מקום לעוררן לראשונה במסגרת הליכי ערעור. (וראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש. לוין) 818).

סוף דבר - אני מתיר את תיקון הודעת הערעור כמבוקש ודוחה את הבקשה לתיקון הבקשה למתן צו ביניים. נוכח תוצאה זו, ובהתחשב בעובדה שלא היה דבר שמנע מן המבקשת להגיש הודעת ערעור מלאה יותר מלכתחילה תישא המבקשת בהוצאות המשיבות 1 ו - 2, בסך 1,500 ש"ח לכל משיבה.