ע"א 3914/17 איתן אבולפיה נ. אלי קורן אבולפיה

בחנתי את הבקשה לעיון חוזר ואיני רואה לקבלה. לכתחילה בחר המערער להגיש הליך של בקשת רשות ערעור . בהחלטתי מיום 14.5.2017 ציינתי כי על פני הדברים נראה שאופן ההשגה הנכון הוא על דרך של ערעור בזכות, ובקשתי את עמדות הצדדים לעניין זה. למחרת היום (15.5.2017) ביקש המערער להגיש "כתב ערעור מתוקן ומסודר וכן בקשה לפטור מאגרה מתוקנת...". לחלופין ביקש למחוק את בקשת רשות הערעור על מנת להגיש ערעור בזכות במקומה.

ברי כי לא היה מקום לאפשר הגשת "כתב ערעור מתוקן" בשלב שבו טרם הוכרעה שאלת הסיווג וטרם נקבע באופן סופי כי מדובר בערעור בזכות. אף לא היה כל הגיון במחיקת ההליך ובהגשת ערעור בזכות טרם שתוכרע סופית שאלת הסיווג. ודוק: מחיקה כאמור הייתה פוגעת ביעילות הדיונית, שהרי ניתן להניח כי במקרה כזה היו המשיבים מזדרזים ומגישים בקשה למחיקת הערעור שהיה מוגש (בשל היעדר זכות ערעור), ואז הייתה מתעוררת מחדש אותה שאלת סיווג ממש.

משכך, ביום 16.5.2017 קבעתי כי ההחלטה בעניין (והכוונה היא להחלטה בנוגע להגשת כתבי בי דין מתוקנים) תינתן בהמשך. יודגש, כי המערער בחר שלא לערער על החלטתי זו . ואכן, לאחר שהכרעתי בסוגיית הסיווג וקבעתי באופן סופי כי ההליך ישונה לערעור בזכות (החלטותיי מיום 26.6.2017 ומיום 10.7.2017), ולאחר שאפשרתי למשיבים להתייחס לבקשה להגשת כתבי בי דין מתוקנים - קבלתי את הבקשה תוך חיוב המערער בהוצאות.

כעולה מן האמור לעיל, העובדה שהמערער הגיש הליך אשר התברר כשגוי, כמו גם בקשתו להגיש כתבי בי דין מתוקנים בעקבות כך, גרמה לסרבולו של ההליך . זאת ועוד, וכפי שצוין בהחלטתי מיום 25.7.2017, על פני הדברים אין כל קשר בין שינוי הסיווג לבין רצונו של המערער להגיש בקשת פטור מתוקנת, שהרי אין שוני בין התנאים לקבלת פטור במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור לבין התנאים לקבלת פטור במסגרת הליך של ערעור בזכות. נתון זה מחדד את הסרבול באופן התנהלותו של המערער. בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה שלא היה מקום להיעתר לבקשה להגשת כתבי בי דין מתוקנים טרם ההכרעה בסוגית הסיווג, דומני כי הייתה הצדקה מלאה לחייב את המערער בהוצאות כפי שעשיתי (ויצוין כי ההוצאות הועמדו על הצד המתון).

הבקשה לעיון חוזר נדחית אפוא. לבקשת המערער ונוכח פגרת הקיץ, המועדים אשר נקבעו בסיפא של החלטתי מיום 25.7.2017 מוארכים עד לימים 14.9.2017 ו- 2.10.2017, בהתאמה.