ע"א 3914/17 איתן אבולפיה נ. אלי קורן אבולפיה

1.לפניי בקשת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) לעיון חוזר בהחלטתי מיום 26.6.2017.

2.תחילה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים ברישא של הבקשה ולפיה "... על בית המשפט הנכבד היה להמתין עד להמצאת כתבי בי דין במלואם בטרם מתן החלטתו". אכן, המשיבים הגישו ביום 20.6.2017 בקשה להורות למבקש להמציא לידיהם את בקשתו מיום 15.6.2017. ואולם הבקשה מיום 15.6.2017 אינה כוללת טיעון לגופה של סוגית הסיווג ואינה משליכה על סוגיה זו. משכך, ומשהמשיבים הגישו תגובה מפורטת לסוגית הסיווג, לא הייתה כל מניעה ליתן החלטה בעניין (ויצוין כי בפיסקה 7 להחלטתי הוריתי למבקש להמציא למשיבים את מלוא כתבי בי הדין אותם הגיש בהליך).

3.אכן, צודקים המשיבים כי הקביעה הנזכרת בפיסקה 3 להחלטתי - ולפיה "...המבקש התנה את הסכמתו לתנאים שהוצעו למתן הפטר מותנה, בכך שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה העומד במוקד ההליכים הערעוריים מושא הבקשה החוזרת - יבוטל" - אינה נכונה והיא נקבעה מחמת טעות. עם זאת וכפי שיובהר מיד, אין בכך כדי להוביל למסקנה המבוקשת על ידי המשיבים.

4.אין זה נדיר כי החלטות הניתנות במסגרת הליך של פשיטת רגל, ובפרט החלטות מרכזיות הניתנות בהליך (כגון צו כינוס, צו פשיטת רגל וצו הפטר, המהוות כולן "צו בפשיטת רגל" שהערעור עליו בזכות) - כורכות בתוכן הכרעה בסוגיות שונות. לעיתים, חלק מסוגיות אלה עשויות להיות קשורות לבעל דין פלוני שאינו נוטל בהכרח חלק פעיל בהליך כולו. דוגמה מסוימת לכך ניתן למצוא ב רע"א 4790/15 דנינו נ' עו"ד ערן אטלס מנהל מיוחד בכינוס נכסים

(19.12.2015) - בית המשפט של פשיטת רגל אישר הסדר נושים ביחס לחייבת, ובד בבד דחה השגה אותה הגיש צד מסוים על החלטת המנהל המיוחד שלא להאריך לו את המועד להגשת תביעת חוב. דוגמה נוספת היא הסיטואציה שהתעוררה ברע"א 2481/11 קוה נ' הכונס הרשמי

(19.6.2011) - בית המשפט של פשיטת רגל נתן החלטה המכריעה במספר בקשות שונות ובהן בקשה לאישור הסדר שכר טרחה עם בא כוח החייב וכן בקשה להפחתת צו תשלומים חודשי שנקבע בגדר צו הכינוס.

פיצולן של החלטות אלה לרכיבים - באופן המנסה לשייך כל רכיב ורכיב ל"יחידה דיונית" אחרת, מתוך מטרה לקבוע על אילו רכיבים נתונה לבעל הדין זכות ערעור ועל אילו רכיבים עליו לבקש רשות ערעור - עלול להוביל לסיבוך ממשי ולהרבות התדיינויות. גישה מעשית, כמו גם שיקולים של יעילות דיונית ו"ידידותיות למשתמש", תומכים במסקנה לפיה יש להימנע מפיצול כאמור, ותחת זאת להחיל את המבחן הרגיל - אשר כונה בעבר "מבחן טכני" - ולפיו די בכך שנתונה לבעל הדין זכות ערעור על רכיב אחד בהחלטה על מנת לקבוע כי הערעור על כלל הרכיבים יהיה בזכות ( ע"א 7400/00 יוסי חסון חברה להשקעות בע"מ נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בת"א (7.1.2001) . ראו גם, רע"א 8302/08 מריסאת נ' מריסאת , פיסקה 6 (18.1.2009) . לתמיכה בגישה שלפיה הכללים הדיוניים נדרשים להיות "ידידותיים למשתמש" ראו, רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פ"ד סא(2) 795, 812-811 (2006)). ואכן, כך נעשה בשתי הדוגמאות שהובאו לעיל (עניין דנינו

ועניין קוה ), ולא למותר לציין כי המשיבים לא הביאו ולוּ אסמכתא אחת בה נקבע היפוכו של דבר.

5.אוסיף, במידה רבה למעלה מן הצורך, כי בית המשפט של פשיטת רגל ציין בהחלטתו ש"הנאמן ובני משפחתו של החייב (המשיבים) התנגדו לתנאים אלה שהוצבו על-ידי החייב" (פיסקה 14 להחלטה). מהקשרם של דברים נראה, כי הכוונה היא לתנאים למתן הפטר מותנה. כלומר, מן ההחלטה עצמה עולה, על פני הדברים, שהמשיבים הביעו עמדתם גם בסוגית ההפטר (שהערעור עליו הוא כזכור בזכות). כמו כן, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי סוגית ההפטר וסוגית הבקשה החוזרת נדונו במעורבב, ולא בשני מקטעים נפרדים ומובחנים של הדיון. נתונים אלה אינם תומכים בגישת המשיבים שלפיה ההכרעה בסוגית ההפטר וההכרעה בבקשה החוזרת מהוות שני רכיבים מובחנים ובלתי קשורים, ועל כן יש לפצל את ההשגה עליהן לשני הליכים ערעוריים שונים. נהפוך הוא - הנתונים האמורים דווקא מחזקים את המסקנה אליה הגעתי בהחלטתי הקודמת, ולפיה "אין טעם בפירוקו של פסק הדין לגורמיו". היינו - יש לקבוע את סוגית הסיווג בהתאם לכלל הרגיל שלפיו די ברכיב אחד שהערעור עליו בזכות על מנת להקנות לאותו בעל דין זכות ערעור על מכלול הרכיבים.

6.נוכח האמור לעיל, בקשת המשיבים לעיון חוזר נדחית.