ע"א 3919/22 עיזבון המנוח עבד ( עיד) מוחסן סעאידה ז"ל - באמצעות נ. עזבון

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מנחם רניאל ) מיום 10.5.2022 בת"א 60650-01-19, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים 8-1 למתן סעד הצהרתי המורה על רישום זכויותיהם במספר מגרשים המצויים ביישוב אום אל ג'נם.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

בראשית שנת 2019, הגישו המשיבים 8-1 (להלן: המשיבים ) תביעה למתן סעד הצהרתי על מנת לאפשר רישום זכויותיהם במגרשים המצויים ביישוב אום אל ג'נם, והידועים כיום כגוש 17124, חלקות 72, 76, 92, 93, 94, 95 ו-100 (בעבר הוגדרו כמגרשים 136, 137, 157, 158, 161, 166 ו-167 בחלקה 23, גוש 17004. להלן: המגרשים ). על פי הנטען בתביעה, ביום 15.11.1982 נערך הסכם מתנה לפיו העביר המנוח מוחסן מחמוד סעאידה ז"ל (אשר המשיב 9 הוא עיזבונו. להלן: המנוח ) לאחד מבניו, עואד מוחסן כחילי סעאידה (אשר המשיב 1 הוא עיזבונו. להלן: הבן עואד ), את זכויותיו במגרשים האמורים (שניתנו לו מרשות הפיתוח כנגד הפקעת זכויותיו במקרקעין אחרים שהיו בבעלותו), ללא תמורה (להלן: הסכם המתנה ). מימושו של הסכם המתנה אמור היה להתבצע באמצעות ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר אשר נתן המנוח לבנו עואד על מנת שהאחרון יסדיר את רישום הבעלות, הן על פי ההסכמות של המנוח מול רשות הפיתוח והן על פי הסכם המתנה (להלן: ייפוי הכוח הבלתי חוזר ). בהתאם לכך, ביום 16.6.1983 חתם הבן עואד, מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר, על הסכם מול רשות הפיתוח, על פי ההסכמות מול המנוח (להלן: הסכם החליפין מול רשות הפיתוח ), ובהמשך תפס חזקה במגרשים והחל לבנות עליהם בתי מגורים. ביום 28.12.1994 העביר הבן עואד במתנה מגרש אחד מאותם המגרשים (הידוע כיום כגוש 17124 חלקה 100. להלן: חלקה 100 ) לידי המבקשת 2, אלמנתו של אחיו עבד (עיד) מוחסן סעאידה (אשר המבקש 1 הוא עזבונו; להלן: הבן עבד , אלמנת עבד ו- הסכם המתנה מיום 28.12.1994 , בהתאמה). ביום 6.3.1997 הלך הבן עוואד לעולמו, והוריש את זכויותיו במגרשים (למעט חלקה 100) למשיבים 8-2. בשל הליכי הסדרה של המקרקעין על ידי רשות הפיתוח, עוכב רישום הזכויות במגרשים שנים רבות, כאשר בינתיים הלכו לעולמם הן המנוח והן הבן עבד, בטרם הוסדר הרישום. לאחר שהסתיימו הליכי ההסדרה, בשנת 2018 הגישו המשיבים נגד רשות הפיתוח ורשם המקרקעין תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת, ובעקבותיה ניתן פסק דין הצהרתי המכיר בזכויות המנוח במגרשים ומאפשר את רישומו במרשם המקרקעין בהתאם להסכם החליפין מול רשות הפיתוח (ת"א 28276-08-18 מיום 16.12.2018). בהמשך לכך, ועל רקע האמור, הוגשה התביעה דנן, כדי לאפשר את רישום זכויות המשיבים במגרשים, מכוח הסכם המתנה בין המנוח ובין הבן עואד. בצד זאת, טענו המשיבים כי בשל התכחשות אלמנת עבד וילדיה להסכם המתנה מיום 28.12.1994, יש להורות על ביטולו.

2.

חלק מיורשי הבן עבד (הם המבקשים 13-2 בהליך הנוכחי. להלן, יחד עם המבקש 1: המבקשים ), התנגדו בתוקף למתן הסעד ההצהרתי המבוקש, ותחת זאת ביקשו להצהיר על בטלות הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לצורך מימושו, משלל סיבות, וכפועל יוצא להורות על חלוקת הזכויות במגרשים בהתאם לצו הירושה של המנוח, למעט חלקה 100 אשר אותה יש להותיר ברשותם מכוח החזקתו של הבן עבד ומשפחתו בחלקה לאורך שנים (ולא מכוח הסכם המתנה מיום 28.12.1994).

3.

למען תצא התמונה שלמה יוער כי התביעה הוגשה גם נגד המשיבה 32, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ). ואולם, ביום 18.1.2021 נמחקה רמ"י מהתביעה, בהסכמת המשיבים, בשל היעדר יריבות.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

4.

לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ונחקרו העדים, ניתן ביום 10.5.2022 פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את התביעה. בית המשפט המחוזי מצא כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר נעשה כדין, וכי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שנפל פגם כלשהו המצדיק את ביטולו. בהתאם, הורה בית המשפט המחוזי על רישום זכויות הבעלות של המשיבים על המגרשים, לפי הסכם המתנה, כאשר רישומה של חלקה 100 יתאפשר רק החל מיום 14.7.2022, אלא אם מי מהנתבעים (ובכלל זה המבקשים) יגיש עובר למועד זה תביעה ובמסגרתה יעוכב ביצוע הרישום. כן השית בית המשפט המחוזי על המבקשים הוצאות משפט בסך 117,000 ש"ח.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

5.

כן יצוין כי בעקבות פסק הדין פתחו המשיבים בהליך הוצאה לפועל לצורך גביית הוצאות המשפט שנפסקו לטובתם (תיק הוצל"פ מס' 514828-06-22).

הבקשה לעיכוב ביצוע והתגובה לה

6.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע עותרים המבקשים, הן למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס למגרשים הנדונים והן לעיכוב תשלום הוצאות המשפט שהוטלו עליהם. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור הם טובים, בשל שגיאות רבות שנפלו בפסק דינו של בית משפט קמא, עליהן הם עומדים בבקשתם. כן טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתם, בהינתן שמשמעות ביצועו של פסק הדין הוא פינוי המבקשים ובני משפחותיהם מהמגרשים, שם הם מתגוררים מזה שנים, וכי אלמלא יעוכב הביצוע ישנו חשש כי המשיבים יפעלו לקידום בנייה במגרשים, ואף יעבירו את הזכויות בהם לצדדים שלישיים, באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו, ככל שהמבקשים יזכו בערעור. עוד נטען כי סכום ההוצאות שהושת עליהם הוא חריג ביותר, כי הוא נפסק ללא כל הנמקה, וכי אינו לוקח בחשבון את התנהלותם של המשיבים לאורך ההליך. לא זו אף זו, אם לא יעוכב תשלומו, המבקשים יתקלו בקושי ניכר להשיבו, ככל שיזכו בערעור, בשל מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים.

7.

המשיבים, בתגובה, סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, בית משפט קמא הוציא מידו פסק דין מנומק ומפורט, אשר מתייחס לכלל טענות המבקשים ודוחה אותן אחת ולאחת. לפיכך, ובהינתן שקביעותיו של בית משפט קמא מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות, סיכויי הערעור הם אפסיים. אשר למאזן הנוחות, המשיבים מציינים כי שישה מתוך שבעת המגרשים מוחזקים מזה עשרות שנים על ידי המשיבים בלבד, ואילו המגרש השביעי (חלקה 100) מוחזק על ידי חלק מהמבקשים. עוד מבהירים המשיבים כי אין בכוונת מי מהם למכור את זכויותיו במגרשים, " והם מצהירים ומתחייבים לכבד את הצהרתם הנ"ל כך שהרישום שייעשה על שמם מכוח פסק הדין, בששת החלקות הנ"ל, יישמר עד להכרעה סופית בערעור הנ"ל או עד להחלטה אחרת " (סעיף 27 לתגובתם), וכן " מצהירים ומאשרים כי אין להם כל כוונה לנקוט בהליכי פינוי של המערערים מחלקה 100 בגוש 17124 שעליה ממוקם בית מגורים וזאת עד להכרעה בערעור הנ"ל " (סעיף 35 לתגובה). בהתחשב בכל אלה, נטען שאין כל חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו וכי למבקשים לא צפוי להיגרם נזק שאינו בר פיצוי. לפיכך, התבקש לדחות את הבקשה למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לששת המגרשים הנזכרים, ובצד זאת הסכימו המשיבים לדחיית רישום זכויותיהם ביחס לחלקה 100 עד להכרעה בערעור. אשר לעיכוב תשלום הוצאות המשפט, טוענים המשיבים כי לא מתקיימים התנאים לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, ובפרט הם דוחים את הטענה כי מצבם הכלכלי אינו שפיר. על כן גורסים המשיבים כי יש לדחות גם רכיב זה של הבקשה.

8.

רמ"י מסרה כי בהינתן שנמחקה מהתביעה, ומשאין כל טענה בערעור נגדה, היא מותירה את ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע לשיקול דעת בית המשפט.

9.

ביום 4.7.2022 הוצע לצדדים הסדר מסוים לתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור (להלן: ההסדר ). המשיבים הודיעו על הסכמתם להסדר, על כל רכיביו, ואילו המבקשים הודיעו כי הם מסכימים רק לחלק מרכיבי ההסדר ומתנגדים ליתר הרכיבים.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, כפי שיפורט להלן.

11.

נקודת המוצא לענייננו היא כי פסק דין יש לבצע עם נתינתו, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מונעת בעד הזוכה מלהוציא לפועל את פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סטייה מכלל זה תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות – סיכויי הערעור מזה, ומאזן הנוחות מזה (ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו , פסקה 13 (18.1.2017); ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס , פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019)).

12.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, אציין כי חלק ניכר מערעור המבקשים מופנה נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, המבוססות על מארג הראיות שהוצגו לפניו והתרשמותו הישירה מן העדים. מכאן, ובהינתן היקף ההתערבות המצומצם של ערכאת הערעור בקביעות מהסוג הזה (ראו, למשל, ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ , פסקה 3 (15.1.2004)), ניצבים המבקשים בפני משוכה גבוהה. על כן, על פני הדברים, אין בשיקול זה כדי להטות את הכף לטובת מתן צו עיכוב הביצוע המבוקש.

13.

לעניין מאזן הנוחות, כזכור, בקשת עיכוב הביצוע שלפניי מופנית כלפי שני רכיבים: הראשון , רישום הזכויות במגרשים על שם המשיבים;

השני , תשלום הוצאות המשפט שהשית בית משפט קמא על המבקשים.

אשר לרכיב הראשון, לאור הצהרת המשיבים כי עד להכרעה בערעור אין בכוונתם לשנות מן הרישום של המגרשים וכי הם מתחייבים שלא לנקוט בהליכי פינוי נגד המבקשים המתגוררים בחלקה 100; ובשים לב להסכמתם לרישום צו איסור דיספוזיציה על כלל המגרשים המונע העברת זכויות לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור – סבורני כי לשם הבטחת האפשרות כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור, יש להתיר למשיבים לרשום את זכויותיהם בששת המגרשים המוחזקים על ידם, בהתאם לאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, ובכפוף למתן צו האוסר על ביצוע דיספוזיציה בכלל המגרשים עד להכרעה בערעור. ויובהר, אינני מתעלם מטענת המבקשים, כמו גם מהודעת המשיבים, לפיה יש בכוונת המשיבים לקדם בנייה בששת המגרשים שבחזקתם. ואולם, פשיטא כי לא מדובר בנזק שאינו בר-תיקון, ככל שיתקבל הערעור, וחזקה על המשיבים כי הם נוטלים על עצמם את הסיכון בהשקעת משאבים ועלויות שייתכן וירדו לטמיון.

אשר לרכיב השני, בהינתן, מחד גיסא, הכלל לפיו אין לעכב ביצוע תשלום הוצאות משפט אלא במקרים חריגים (ע"א 4461/13 זילברג נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקה 4 (9.9.2013); ע"א 7817/21 איוב נ' עזמי , פסקה 12 (6.12.2021)), ובהתחשב, מאידך גיסא, בסכום ההוצאות המשמעותי יחסית שנפסק וחלוקתו בין מספר זוכים (והשוו: ע"א 4241/20 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח תיתי , פסקה 10 (15.7.2020)), מצאתי לנכון לעכב את תשלום הוצאות המשפט כנגד הפקדת מלוא הסכום בקופת בית המשפט.

14.

סיכומו של דבר , הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן:

(א)

המשיבים רשאים לפעול על פי האמור בפסק הדין מיום 10.5.2022 לשם הסדרת רישום זכויותיהם במקרקעין בכל הנוגע לששת המגרשים שבחזקתם (חלקות מס' 72, 76, 92, 93, 94, 95 בגוש 17124), להוציא המגרש שבחזקת מקצת המבקשים (חלקה 100 בגוש 17124). בצד זאת, אני מורה על מתן צו איסור דיספוזיציה המונע העברת זכויות לצדדים שלישיים בכלל המגרשים הנזכרים (הן המגרשים בחזקת המשיבים והן המגרש בחזקת מקצת המבקשים), וזאת עד להכרעה בערעור. ביחס לצו זה, תירשם הערה במרשם המקרקעין מכוח סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

(ב)

תשלום הוצאות המשפט שהושתו על המבקשים בפסק הדין יעוכב, כנגד הפקדת מלוא הסכום בקופת בית המשפט העליון בתוך 30 יום ממתן החלטה זו. כן יעוכב הליך ההוצאה לפועל אשר נפתח לצורך גביית תשלום זה. מובהר בזאת כי ככל שלא תבוצע הפקדה האמורה במועדה, יבוטל עיכוב הביצוע של תשלום הוצאות המשפט, ויחודשו הליכי ההוצאה לפועל, ללא צורך בהחלטה נוספת.

(ג)

בנסיבות העניין, משהבקשה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, אין צו להוצאות בגין בקשה זו.