ע"א 4403/15המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ. עידו אהל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא א' פרקש ) בת"א 24758-03-11 מיום 21.5.2015, במסגרתו נפסק פיצוי למשיבים בסך כולל של 755,553 ש"ח, מתוכם המבקשת עותרת לעכב סך של 362,153 ש"ח. כן הבקשה עניינה עיכוב ביצוע ההחלטה לפיה על המבקשת לשאת בסכום ההפרש בין אגרת בתי המשפט כפי שהיא חלה על תביעות בבתי משפט השלום, לבין סכומה כשהתביעה מוגשת בבית המשפט המחוזי.

רקע והליכים

2.

עניינו של תיק זה בתאונת דרכים בה נפגע המשיב 1 ואשר בגינה התנהלה תביעה בבית המשפט המחוזי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1974. בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בשאלת החבות, והדיון עסק רק בשאלת שיעורו של הנזק שנגרם למשיב 1. לאחר שורה של חישובים, בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בסך האמור בפסקה 1 לעיל. עוד נפסק כי לנוכח נסיבות העניין, אין לחייב את התובע בתשלום הפרשי האגרה של הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי במקום לבית משפט השלום.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה ביום 24.6.2015, ובו טענה כי בית המשפט המחוזי טעה הן בשאלות של עובדה, הן בשאלות משפטיות, הן בפרשנות של סעיפי חוק ותקנה, והן בהסתמכות על נתונים סטטיסטיים שונים. לעמדתה, בית המשפט המחוזי טעה בהעריכו את שיעור נזקי המשיבים, וטעה משהעריך אותם בשיער גבוה משמעותית מהשיעור אשר הוכח בראיות אשר באו לפניו ו/או טעה בשימוש בנתונים לא נתונים. כן היא טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה משלא הטיל על המשיב את הפרשי יתרת האגרה בין בית משפט השלום ובין בית המשפט המחוזי, על אף הוראות הדין המפורשות בעניין זה, וזאת ללא הנמקה. בבקשתה, המבקשת סבורה כי סיכוייה בערעור טובים מאוד וכי יש בו על מנת להפחית את שיעור סכום הפיצויים שנפסק לכדי מחצית. עוד היא גורסת, כי עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך אם תידרש לשלם למשיב כבר עתה תשלומים שנפסקו, דבר אשר לטענתה יכול ויהפוך את הודעת הערעור שתוגש לחסרת משמעות.

4.

המשיבים, לעומת זאת, טענו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. לגישתם, לא מתקיימים החריגים בהם יעוכב ביצוע פסק דין כספי, שכן המבקשת לא הוכיחה את עמידתה בהם, אלא הסתפקה באמירות לקוניות בנושא ללא תמיכתן בראיות ממשיות. כך גם לשיטתם, במאזן הנוחות, לא מתקיים התנאי לפיו אלמלא העיכוב עלול להיגרם נזק בלתי הפיך. המשיבה סבורה כי גם תנאי זה לא הוכח כנדרש וכי לא הוצגה כל ראיה המבססת את הטענה. זאת לעומת המשיב אשר ממתין לפיצוי במשך שנים רבות בהן הוא סובל מפגיעות קשות. על כן, לעמדתם, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לכיוונו. עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור קלושים עד מאוד, וכי המבקשת מנסה לקבל "מקצה שיפורים" לסיכומיה. המשיבים סבורים כי טענותיה של המבקשת לקיומן של טעויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הן לא נכונות, ומנוגדות להלכות הברורות שיצאו מבית משפט זה. לעניין השלמת סכום האגרה, המשיבים גורסים כי בית המשפט המחוזי נימק החלטתו, ומכל מקום היה על המבקשת להעלות טענה זו בסיכומי בית המשפט המחוזי ולא כעת בבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות. במסגרת מבחן מאזן הנוחות, נדרש מבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (ראו: ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997); ע"א 8947/07

מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (18.2.2008)).

7.

כידוע, כלל הוא, כי פסק דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002); וכן ראו דבריי בע"א 8890/07 עיריית ירושלים נ' אלי יוחנן (10.12.2007)). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו: ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984); בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן נ' זיתוני (2.6.2005); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (30.8.2006); ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי

(6.3.2007)).

8.

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי. השאלה המרכזית בענייננו היא אפוא יכולתו של הזוכה להשיב את סכום פסק הדין, אם מבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעורו. ברם, המבקשת לא ביססה את טענותיה בדבר קשיהם הכלכליים של המשיבים. טענתה נטענה על דרך הסתם ולא נתמכה בכלל ראיה ממשית, המעידה על אמיתותה (וראו דבריי בע"א 8621/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב - "הפול" נ' סאלח ניזאר (11.11.2009)). על כן, אין בידי לקבל את טענה כי מצבם הכלכלי של המשיבים יקשה באופן ניכר על השבת סכום פסק הדין אם תזכה המבקשת בערעורה. דומה כי תשלום הסכום הכספי שנפסק למבקשת לא ימוטט אותה כלכלית, וזאת לעומת המשיב 1 הנכה אשר המתין שנים רבות לפיצוי הכספי. יתר על כן, התרשמותי היא כי סיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות בעניין – אינם גבוהים במיוחד, באשר הכרעת בית המשפט המחוזי התבססה בין השאר על קביעותיו העובדתיות שהוסקו מהנתונים שהיו בידיו.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.