ע"א 4721-24 ע"א 4721-24

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) בת"א 16491-03-23 מיום 18.4.2024, בו התקבלה תביעת המשיבים לאכיפת הסכם מכר.

הרקע לבקשה

1.ברקע לבקשה, הסכם מכר לרכישת דירה בעיר עפולה, בין המבקשת, חברה קבלנית, לבין המשיבים, שהם בני זוג (להלן: הדירה ו-ההסכם, בהתאמה). בהתאם לאמור בהסכם, התמורה עבור רכישת הדירה היא 1.8 מיליון ש"ח. להסכם צורף נספח אשר קבע את תנאי התשלום ומועדם, לרבות המועד למסירת הדירה, אשר נקבע ליום 11.5.2022.

2.ביום 7.5.2023 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשת לבית משפט קמא לאכיפת ההסכם. בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המבקשת ביטלה שלא כדין את ההסכם. לטענת המשיבים, לאחר משלוח מכתב מטעם המבקשת בו היא הודיעה להם על ביטול ההסכם, תיקנו המשיבים את הפרתם הנטענת בסד הזמנים המוסכם. לפיכך, נטען כי אין למבקשת כל עילה לביטול וכי יש להורות על אכיפת ההסכם ומסירת הדירה לידיהם בהתאם.

המשיבים הוסיפו וטענו בין היתר כי המבקשת איחרה במסירת הדירה ועד היום היא מסרבת לפצותם על כך; כי המבקשת הסכימה כי הם יבצעו עבודות בדירה ואף יתגוררו בה, ורק בהמשך נשלח אליהם מכתב המורה להם לפנותה – וכך הם עשו; כי רצון המבקשת לבטל את ההסכם נובע משיקולים זרים ובהם האמרת מחירי השוק; וכי המבקשת פעלה בחוסר תום לב כשהמירה את התמורה ששולמה לה – לסכום דמי ביטול, ומשקבעה בהסכם תשלום בגין איחור במסירה בשיעור הנמוך יותר מזה שקבוע בחוק המכר, התשכ"ח-1968.

3.המבקשת מצדה טענה כי דין תביעת המשיבים להידחות. נטען כי המשיבים הפרו את ההסכם בהפרות יסודיות – בין היתר משלא שילמו את מלוא חיוביהם בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם; משנכנסו לדירה ללא אישור ואף התגוררו בה; ומשביצעו שינויים משמעותיים במערכות החשמל בניגוד לתכנית החשמל של הדירה וסירבו לתקנם. לטענת המבקשת, לנוכח ההפרות הרבות של ההסכם, שחלקן לא תוקנו; ולאחר התעלמות המשיבים מפניותיה החוזרות – הודעות הביטול ששלחה למשיבים נכנסו לתוקף וההסכם בוטל.

4.למען שלמות התמונה, יוער כי בגין מסכת האירועים המתוארת מתנהלים בין הצדדים שני הליכים משפטיים נוספים: תביעה מטעם המשיבים בגין איחור נטען במסירת הדירה; ותביעת המבקשת לחיוב תשלום יתרת התמורה בהתאם להסכם (ת"א 65964-06-23; להלן: התביעה הנוספת).

5.ביום 18.4.2024 קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבים והורה על אכיפת ההסכם. בתמצית, בית המשפט קבע כי אף אם נכון למועד משלוח הודעת הביטול הפרו המשיבים את ההסכם בעיקר בכל הנוגע לאי-השלמת מלוא התמורה כמוסכם, הפרות אלה נעשו לצד הפרות נגדיות מצד המבקשת – בעיקר איחור במסירת הדירה; והן תוקנו בסד הזמנים שנקבע בהסכם. לפיכך, נקבע כי משתיקנו המשיבים את ההפרות לא היה עוד תוקף להודעת הביטול ששלחה המבקשת.

בית המשפט הוסיף וציין כי התנהלות המבקשת, מטילה למצער ספק בעניין טענותיה בהליך שלפניו, ותומכת כשלעצמה במסקנה כי אין להורות על ביטול ההסכם. זאת, בשים לב לכך שטענות המבקשת לביטול ההסכם בהליך דנן עומדות בסתירה לטענותיה בתביעה הנוספת המתנהלת בין הצדדים, שמשמעותה תביעה לקיום ההסכם ואכיפתו.

על יסוד האמור, קבע בית המשפט כי המשיבים זכאים לאכיפת ההסכם. נקבע כי המבקשת תמסור את הדירה לידי המשיבים עד ליום 1.6.2024, וזאת כנגד תשלום בסך של 85,742 ש"ח המשקף את יתרת חיובי המשיבים. סכום זה הביא בחשבון בין היתר תוספת תשלום למבקשת בגין שינויים שבוצעו בדירה; בגין חיבורי מוני מים וחשמל; וכן בניכוי פיצוי למשיבים בגין איחור במסירת הדירה.

6.ביום 10.6.2024 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ובחלוף כחודשיים הגישה גם את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין המונחת לפניי.

7.בבקשתה, טענה המשיבה כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, וחזרה על טענותיה כפי שהוצגו בבית משפט קמא. לטענתה, לאורך ההליך כולו לא היו הצדדים חלוקים על כך שהמשיבים הפרו את ההסכם, וכך גם עלה מפסק דינו של בית המשפט. המשיבים העלו ביחס לכך תירוצים שונים שנדחו. עוד הוסיפה המבקשת ותהתה מדוע – אם אכן תוקנו הפרות המשיבים כפי שקבע בית המשפט – הם חויבו בתשלום בגין תוספות ושינויים שבוצעו בדירה.

8.בבחינת מאזן הנוחות, טענה המבקשת כי פסק הדין מורה לה למסור את הדירה למשיבים באופן המשנה את המצב הקיים. המבקשת חזרה על הטענה לפיה הדירה אינה מחוברת לחשמל לאור שינויים רשלניים שביצעו המשיבים; היא הלינה על התנהלות המשיבים בהקשר זה; והוסיפה כי מדובר בליקוי בטיחותי משמעותי שאין ביכולתה לקחת על עצמה את הסיכון או האחריות לו.

עוד הוסיפה המבקשת כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. לטענתה, במהלך ניהול ההליך בבית משפט קמא, עלו יחסי המשיבים על שרטון, ונודע לה כי הם מבקשים לבצע חלוקת רכוש על דרך מכירת הדירה. לכן אם יתקבל ערעור המבקשת, הדירה תימכר על ידי המשיבים לכיסוי חובותיהם הרבים – והיא תעמוד בפני שוקת שבורה. לביסוס טענתה, צירפה המבקשת את תצהיר עדותו הראשית של המשיב 1, בו צוין כי המשיבים "קורסים תחת הנטל הכלכלי" הנובע מתשלום דמי שכירות ומשכנתא יחדיו (סעיף 54 לתצהיר). מנגד, נטען כי למשיבים לא ייגרם כל נזק או שייגרם להם נזק שולי אם ביצוע פסק הדין יעוכב. זאת מאחר שהם לא גרים בדירה; יש ברשותם נכסים אחרים; ואם לבסוף יידחה הערעור, ניתן יהיה לפצותם על נזקיהם.

9.בשולי הדברים, הוסיפה המבקשת כי בקשתה הוגשה רק עתה הואיל ולאחרונה נקט המשיב 1 לבדו בהליכי מימוש פסק הדין ופתח תיק הוצאה לפועל (תיק 511490-07-24). לטענתה, היא ניסתה להגיע להסדר למסירת הדירה בכפוף לקבלת אחריות המשיבים על מערכת החשמל – אך ללא הועיל. למען הגילוי הנאות, ציינה המבקשת כי ביום 11.8.2024 היא הגישה בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל, שנדחתה בהחלטת הרשם מאותו היום.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.כידוע, הנחת יסוד היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). המבקש לסטות מכלל זה נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תידחה בקשתו והערעור יתקבל ייגרם לו נזק בלתי הפיך. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", כאשר נהוג לייחס למאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו, למשל: ע"א 1865/24 כליפה נ' יצחקי, פסקה 9 (9.4.2024); ע"א 9014/23 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' פורום יזמי הוסטלים בבריאות הנפש, פסקה 4 (16.1.2024)).

12.בבחינת מאזן הנוחות, נקודת המוצא היא כי כאשר מדובר בנכס שאינו משמש למגורים (הגם שהוא מיועד לכך), וכאשר מבקש העיכוב לא הצביע על כל זיקה מיוחדת לנכס, האינטרס בעיכוב הביצוע הוא כלכלי גרידא. במצב כזה, הלכה היא כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית בקשת עיכוב הביצוע (ראו למשל: ע"א 2351/24 אזולאי נ' עו"ד פיני יניב ועו"ד מורן רוזנפלד, פסקה 16 (7.5.2024); ע"א 5735/21 קחטן נ' אהוד ארצי, עו"ד, פסקה 10 (19.8.2021)).

13.בענייננו, נראה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. במכלול הנסיבות, לא התרשמתי כי עלה בידיה להצביע על נזק בלתי הפיך אשר עלול להיגרם לה מדחיית בקשתה. אמנם, ייתכן כי אם ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא לא יעוכב והערעור יתקבל, לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, במובן זה שהדירה לא תוחזר כפי שהיא כיום לידי מבקשת. ברם, המבקשת היא חברה קבלנית והדירה שאת מסירתה מבוקש לעכב היא נכס מסחרי. המבקשת לא טענה כי יש לה עניין ייחודי בדירה הספציפית בה מדובר והנזק היחיד עליו הצביעה בבקשתה הוא אפוא נזק כספי.

14.בהקשר זה, יוער כי מנימוקי המבקשת בבקשה שלפניי, נראה כי אף המבקשת עצמה אינה חולקת על כך שמדובר בנזק בר פיצוי. כך למשל, נטען כי במסגרת ההליך המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל, היא סברה כי עליה לשתף פעולה עם מסירת הדירה וכי היא התנתה זאת רק בכך שהמשיבים יקבלו אחריות על השינויים שביצעו במערכות החשמל. עמדה זו, בה הביעה המבקשת את נכונותה למסור את הדירה, הובאה לאחר שהוגש הערעור על פסק הדין וחרף טענותיה בבקשה דנן בעניין הנזק שייגרם לה ממסירה כאמור.

15.עוד ראוי לציין כי המבקשת לא הציגה כל ראייה של ממש בכל הנוגע לטענתה בדבר הקשיים הכלכליים הנטענים של המשיבים, לא כל שכן באופן העשוי לבסס קיומו של חריג המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין. המבקשת הסתפקה באמירה כללית של המשיב 1 לפיה הם "קורסים תחת הנטל הכלכלי". אולם, כפי שעולה מתצהירו של המשיב, נטל זה נבע מהצורך לשלם דמי שכירות ומשכנתא גם יחד, וזאת לכאורה לאור איחור המבקשת במסירת הדירה בה הושקעו כל חסכונותיהם. כמו כן, גם הטענה כי למשיבים "ככל הידוע, חובות רבים" נטענה בעלמא ואין בה כדי להטות את הכף.

16.לכך יש להוסיף, כי גם השיהוי שנפל בהגשת הבקשה מצדיק את דחייתה (וראו: ע"א 241/24 עדנאן מקדאד נ' נפתלי נשר הנאמן, פסקה 6 (8.7.2024); ע"א 4717/22 אלגראבלי נ' עיריית תל אביב, פסקאות 5-4 (21.11.2023)). הגם שפסק דינו של בית משפט קמא קבע כי על המבקשת למסור את הדירה לידי המשיבים כבר ביום 1.6.2024, היא בחרה שלא לעתור לעיכוב ביצוע פסק הדין בד בבד עם הגשת ערעורה ביום 10.6.2024. למעשה, רק לאחר שפעל המשיב 1 למימוש פסק הדין עם פתיחתו של הליך ההוצאה לפועל, ורק לאחר שבקשתה לעכב את ההליכים נדחתה בהחלטת רשם ההוצאה בפועל מיום 11.8.2024, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי. שיהוי מעין זה מעיד לבדו על היעדר נחיצות אמתית בעיכוב ביצועו של פסק הדין.

17.בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בטענות המבקשת בדבר חיבור הדירה לחשמל כדי להטות את הכף אל קבלת בקשתה. הדברים אמורים בפרט בשים לב לכך שבית משפט קמא לא נתן אמון בגרסת המבקשת לפיה המשיבים פלשו לדירה ללא שיתוף פעולה (פסקה 78 לפסק הדין); וכך גם לא נתן משקל לטענה בדבר אי-תיקון מערכות החשמל לאור הנמכות גבס שלכאורה ביצעו המשיבים (פסקה 79 לפסק הדין).

18.בשולי הדברים ובהתייחס לטענות המבקשת בערעור – הרי מבלי לקבוע מסמרות, יהיה על המבקשת להתגבר על מספר משוכות לא פשוטות וזאת משום שחלק ניכר מטענותיה בערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא ביחס לביטול ההסכם ולחיובי הצדדים. בקביעות כאלה ככלל אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב (ע"א 7253/22 משה נ' צם, פסקה 11 (1.1.2023); ע"א 3101/22 בטיטו נ' החברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש בע"מ, פסקה 8 (16.6.2022)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.