ע"א 4781/16 משתלת הכפר הירוק בע"מ נ. רפי כהן

1.העירבון בהליך שבכותרת הועמד על ידי המזכירה הראשית על סכום של 40,000 ₪. בגדר הבקשה שלפניי מבקש המשיב כי אורה על הגדלתו לכדי סכום של כ-370,000 ₪ (עשרה אחוזים מהסכום הפסוק, כך לטענתו) או כל סכום אחר בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. המערערים מתנגדים לבקשה.

2.בפתח הדברים אדרש לטענה מקדמית אותה העלו המערערים, ולפיה איני מוסמך להורות על הגדלת העירבון מאחר שלא מתקיים התנאי הקבוע בסיפא של תקנה 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שעניינו בכך שהרשם "נוכח שהמערער נעשה בינתיים בעל יכולת לשלם". בטענה זו אין ממש. הטעם לכך הוא, שכאשר גובה העירבון נקבע על ידי המזכירה הראשית של בית המשפט - כבענייננו - רשאי כל אחד מן הצדדים לבקש שהעניין יובא בשנית לפני הרשם "לעיון ולהכרעה"

(תקנה 430 לתקנות; וראו למשל, ע"א 5018/12 סינבטי נ' לבייב (20.12.2012)). זאת ואף זאת: הדרישה להוכחת שינוי נסיבות כתנאי להגדלת העירבון, הנזכרת בתקנה 433 האמורה, מתייחסת רק למקרה שבו המערער קיבל פטור מעירבון (ב"ש 535/85 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטרסיפסיון , פ"ד לט(2) 529 (1985); ע"א 1029/11 סמיונוב נ' גלעדי

(23.11.2011)). ממילא אין היא רלוונטית לענייננו.

3.העירבון נועד להבטיח את הוצאות המשיב בערעור, ככל שייפסקו, ולאפשר לו להיפרע ללא צורך בהליך משפטי נוסף. משכך, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק (בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ

(28.10.2001)). ראוי להדגיש כי ככלל, גובה העירבון אינו נקבע כאחוז מסוים מהסכום אשר נפסק על ידי הערכאה הדיונית או אשר נתבע בהליך שהתנהל לפניה. כך, שכן קביעת העירבון באופן זה אינה מביאה בחשבון את כל יתר השיקולים העשויים להשפיע על שיעור ההוצאות הצפוי בערעור היה ויידחה, וממילא לא ניתן לראות בה משום אומדן מושכל לעניין זה.

4.בחינת המקרה שלפניי מעלה כי קיימים שיקולים המושכים לכיוונים נגדיים -

מחד, היקפו של הערעור אינו חריג או יוצא דופן, וכמו כן קיים משיב אחד בלבד.

מאידך, שווי נשוא ההליך עומד על כמה מיליוני שקלים, כלומר הוא אינו נמוך כלל ועיקר. גם גובה ההוצאות אשר נפסקו על ידי בית המשפט המחוזי (75,000 ש"ח שכר טרחה ובנוסף הוצאות משפט) אינו נמוך. כפי שציינתי לעיל, גובה ההוצאות הנפסקות על ידי הערכאה הדיונית מהווה שיקול רלוונטי, בין יתר שיקולים, לצורך קביעת גובה העירבון בערכאת הערעור. אף לא נעלמה מעיניי טענת המשיב לפיה המערערים טרם שילמו את סכום ההוצאות אשר נפסק על ידי בית המשפט המחוזי.

5.משאיזנתי בין השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין, והבאתי בחשבון גם את סכומי העירבון הנוהגים בבית משפט זה - רואה אני להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד ולהגדיל את העירבון באופן מתון לכדי סכום של 55,000 ₪ (הגדלה של 15,000 ₪). המערערים יפקידו את הפרש העירבון תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה כמקובל.