ע"א 483/99 דניאל מיימון נ. מני סבן

בפני בקשת המערערים לפטור אותם מהפקדת ערבון, בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט סהל ג'ראח). לטענתם, הם מבוגרים חסרי אמצעים ומתקיימים בצמצום ובדוחק מפנסיה של המערער שעבד כפועל ניקיון בעירית צפת, בגובה של כ2,500- ש"ח.

עוד נאמר בבקשה, כי המערערת הינה עקרת בית, במשך השנים גידלו המערערים שבעה ילדים ולא עלה בידם לצבור חסכונות, ואין להם דירה למעט "הדירה נשוא התביעה בבית המשפט קמא".

עוד נטען, כי המערערים פתחו נגד המשיבים 1 ו2- (להלן: המשיבים) תיק הוצאה לפועל בגין הוצאות שלא שולמו בהליך ביניים, כך שאם יחוייבו המערערים בהוצאות ערעור זה, ניתן יהיה לקזזן כנגד חובם של המשיבים.

לאחר שאיפשרתי למערערים להגיש תצהיר לתמיכה בבקשתם, הוגש תצהירו של מערער 1. תוכן התצהיר דומה לאמור בבקשה, אולם עניין הבעלות על הדירה כלל לא נזכר בו.

עיון בפסק הדין של בית המשפט קמא מלמד, כי הטענה לפיה למערערין אין דירה למעט "הדירה נשוא התביעה בבית המשפט קמא" אינו פשוט כלל ועיקר. שכן, בפסק הדין נזכרות שלוש דירות שהיו בבעלותם של המערערים או נרכשו על ידם:

האחת - דירה ברחוב לוחמי הגטאות בצפת, אשר כונתה בפסק הדין "דירה 6", שהיתה בבעלות המערערים ונמכרה למשיבים תמורת סכום של 40,000$ (ועל פי טענת המערערים 50,000$). זוהי הדירה נשוא פסק הדין, אותה נדרשו המערערים לפנות לטובת המשיבים, לאחר שקיבלו את מלוא התמורה עבורה.

השניה - דירה באותו בניין, אשר כונתה "דירה 12". דירה זו היתה אף היא בבעלות המערערים וגם לגביה עלתה אפשרות למכרה למשיבים. אולם עיסקה זו נזנחה בסופו של דבר.

לתגובתם לבקשה זו צירפו המשיבים הסכם, לפי מכרו המערערים את הדירה לבנם, עופר מימון, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי.

דירה נוספת היא דירה שביקשו המערערים לרכוש מן המשיבה הפורמלית בערעור זה, שצורפה כצד ג' בבית המשפט קמא. מדובר בבית פרטי בן שתי קומות בשטח 360 מטר מרובע בשכונת בנה ביתך בצפת. על פי הסכם המכר בין המשיבה הפורמלית למערערים משנת 1991, עמד שווי הדירה אז על 108,000$.

עובר לדיון בבית המשפט המחוזי ביקשה המוכרת לבטל את העיסקה, לאחר שלטענתה הפרו המערערים את החוזה הפרה יסודית, אולם מתגובת המשיבה הפורמלית לבקשה זו אני למדה, כי בסופו של דבר יצאה העיסקה לפועל, והרוכשים מתגוררים, ככל הנראה, בבית זה (או שמכרו אותו לאחרים וקיבלו, מן הסתם, תמורה מתאימה). לטענת המשיבה הפורמלית שווי הבית כיום כ160,000- $.

נראה, איפוא, כי בבעלות המערערים בית פרטי מרווח בעל שווי לא מבוטל, אותו רכשו בשנים האחרונות, ועובדה זו אינה מתיישבת עם טענתם בדבר היותם קשיי יום, מתפרנסים מקיצבה בסך 2,500 ש"ח ונתמכים על ידי ילדיהם.

כמו כן, ברור כי למבקשים נוצרה הכנסה ממכירת הדירה האחרת שהיתה בבעלותם, דירה 12, לבנם עופר. אינני נחפזת להסיק את המסקנה הנטענת על ידי המשיבים, כי מכירת דירה 12 לבן עופר היא בגדר הברחת נכסים. אולם, דווקא אם אכן מדובר במכירה אמיתית, הרי שהתמורה שולמה למערערים, ועליהם הנטל להראות מה נעשה בכסף (אציין, כי ההסכם למכירת דירה 12 נערך כשנתיים לאחר הסכם רכישת הבית בשכונת בנה ביתך, כך שאין זה מתבקש להניח כי התמורה שהתקבלה עבור דירה 12 שימשה את המערערים לרכישת הבית, על פי חוזה שנחתם שנתיים קודם לכן).

ניתן לסכם ולקבוע, כי הרושם המתעורר למקרא בקשתם של המערערים, כאילו מדובר בזוג קשישים מעוטי הכנסה וחסרי רכוש, אינו מתיישב עם העובדות העולות מפסק הדין של בית המשפט קמא ועם האמור בתגובות המשיבים. נסיבות אחדות מגבירות עוד יותר את הספקות לגבי תום ליבם של המערערים.

ההימנעות מלפרט איזו מבין שלוש הדירות הנזכרות בפסק הדין הוא המצויה בבעלותם היום (במיוחד כאשר מקריאת פסק הדין מתעורר הרושם כי מדובר בדירה 12, בעוד שמתגובת המשיבים לבקשה נראה, כי דווקא הבית היקר יותר בשכונת בנה ביתך, שייך כיום למבקשים); העובדה שדירה 12 נמכרה לבנם של המערערים, ולא לצד שלישי ניטרלי כלשהו, והימנעות המערערים מהעלאת עניין זה ביוזמתם; שתיקתו התמוהה של תצהיר המערער 1 דוקא בנושא הבעלות בדירה. כל אלו מעוררים חשש שהמערערים ביקשו במתכוון ליצור עירפול וחוסר בהירות בנוגע לדירה שבבעלותם.

על אלה יש להוסיף את העובדה שהמערערים לא צירפו לבקשתם דפי חשבונות בנק או מסמכים אובייקטיביים כלשהם בדבר מצבם הכלכלי.

נקבע לא אחת, כי על המבקש פטור מתשלום אגרה או מהפקדת ערבון להיכבד ולפרוש בפני בית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות. המערערים כאן לא עמדו בנטל זה, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

עם זאת, מאחר שהמשיבים לא הכחישו קיומו של תיק הוצאה לפועל שפתחו המבקשים נגדם לגביית הוצאות שהוטלו בהליכי ביניים, אני מפחיתה את סכום הערבון אותו נדרשים המבקשים להפקיד ומעמידה אותו על 15,000 ש"ח. אני מביאה בחשבון שסכום של 5,000 ש"ח נוספים ניתן לקיזוז כנגד חובם של המשיבים למערערים.

הערבון יופקד תוך שלושים יום ממסירת החלטה זו.