ע"א 4933/17 מרדכי איבגי נ. אריה פרידמן

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה ) מיום 3.5.2017 בת"א 36997-07-14 אשר קיבל תביעה לאכיפת חוזה שהגיש המשיב 1 (להלן: פרידמן ) נגד המערער.

1.

המערער ופרידמן הם יזמים בתחום הנדל"ן. בחודש אוקטובר 2012 פנה המערער למשיב והתעניין אצלו כיצד ניתן להגדיל את זכויות הבנייה בנכס מקרקעין בעיר אילת שאותו שקל לרכוש (להלן: הנכס ), וסמוך לאחר מכן נפגש עמו פנים אל פנים. לטענת פרידמן, באותה פגישה הוא גילה למערער כיצד ניתן להוסיף קומה לנכס ובתמורה הסכים המערער להעביר לו מחצית מהרווחים שיצמחו כתוצאה מהוספת הקומה. לאחר שנוספה לנכס קומה דרש פרידמן מהמערער להעביר לו מחצית מהרווחים שנצמחו כתוצאה מכך אך המערער סירב. בעקבות זאת, הגיש פרידמן תביעה לבית המשפט קמא בה עתר לאכוף את ההסכמות הנטענות ביניהם. כמו כן תבע פרידמן את שותפו העסקי של המערער (המשיב 3) ואת החברה שביצעה את העבודות בנכס (המשיבה 4) בטענה כי עליהם לשלם לו חלק מהכספים המגיעים לו על פי ההסכם עם המערער. במענה לתביעה טען המערער כי הוא אמנם דן עם פרידמן בנוגע לאפשרות לשכור את שירותיו על מנת שיסייע בהגדלת זכויות הבניה בנכס, אך המשא ומתן ביניהם מעולם לא הבשיל לכדי הסכם מחייב ופרידמן מעולם לא עשה פעולות המצדיקות להעניק לו חלק מהרווחים שנצמחו מהגדלת הנכס. עוד טען המערער כי פרידמן הגיש את התביעה רק משום שהמשיב 3 פתח נגדו בהליכי הוצאה לפועל לצורך פירעון הלוואה שהעמיד לטובתו.

2.

בית המשפט קמא קיבל את התביעה נגד המערער וקבע כי בינו לבין פרידמן נכרת הסכם בעל פה לפיו פרידמן יקבל מחצית מהרווחים שיצמחו מהוספת קומה לנכס אם יגלה למערער מה המסלול התכנוני שבו ניתן להשיג תוצאה זו. בית המשפט קמא קבע כי מסקנה זו נתמכת הן בתכתובות דואר אלקטרוני שניהלו ביניהם פרידמן והמערער והן בטיוטת הסכם ששלח המערער לפרידמן. הסכם זה, כך נקבע, אמנם לא נחתם על ידי הצדדים ותכנו שונה במידת מה מההסכמות שלטענת פרידמן הגיע אליהן עם המערער, ואולם הוא מלמד על כך שהמערער הסכים להעניק לפרידמן אחוז מסוים מהרווחים שיצמחו כתוצאה מהוספת קומה לנכס.

בית המשפט קמא דחה את גרסת המערער לפיה מעולם לא הסכים להעניק לפרידמן חלק מרווחי הפרויקט בקבעו כי עדותו של המערער בעניין זה לא הייתה אמינה. כמו כן דחה בית המשפט קמא את הטענה לפיה גם אם הסכים המערער באופן עקרוני לתת לפרידמן חלק מהרווחים שיצמחו מהוספת קומה לנכס בתמורה לכך שיגלה לו כיצד ניתן להשיג תוצאה זו, הוא לא גמר בדעתו להתקשר עמו בהסכם מחייב. בית המשפט קמא קבע כי מדובר טענה חסרת תום לב שכן המערער אינו יכול לטעון שלא גמר בדעתו להתקשר עם פרידמן בהסכם מחייב לאחר שכבר קיבל ממנו את התמורה שהיה אמור לקבל על פי ההסכמות ביניהם. בנוסף על כך דחה בית המשפט קמא את הטענה כי ההסכמות שאליהן הגיעו פרידמן והמערער בפגישה ביניהם אינן מסוימות מספיק על מנת שיהוו חוזה מחייב. כן דחה בית המשפט קמא את טענת המערער לפיה תרומתו של פרידמן להוצאת ההיתרים הנדרשים להוספת קומה לנכס הייתה זניחה וקבע כי הוא פעל בתום לב כדי לקדם את התכנון והבניה בנכס, עד שמודר מהפרויקט על ידי המערער.

מטעמים אלו הורה בית המשפט קמא למערער לשלם לפרידמן 3,029,141 ש"ח. בית המשפט קמא לא עשה צו להוצאות. מנגד קבע בית המשפט קמא כי אין בסיס לחייב את המשיב 3 ואת המשיבה 4 ולפיכך דחה את התביעה נגדם.

3.

המערער אינו משלים עם פסק דינו של בית המשפט קמא והגיש עליו ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה טוען המערער כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו שורה של טעויות מהותיות המחייבות התערבות ולפיכך סיכויי הערעור טובים. עוד טוען המערער כי אין לפרידמן נכסים כלשהם והוא אפילו אינו מחזיק בחשבון בנק. כן נטען שפרידמן שקוע בחובות כבדים וכי נפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל לאחר שלא פרע את ההלוואה שהעמיד לטובתו המשיב 3. עוד נטען כי כל החברות שבבעלותו של פרידמן מצויות בקשיים כלכליים ולאחת מהן אף מונה כונס נכסים. מטעמים אלו סבור המערער כי אם ישלם לפרידמן את הסכום שנפסק לטובתו לא יהיה באפשרותו לקבל את כספו בחזרה היה והערעור יתקבל. עוד טוען המערער כי אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע יעכב המשיב 3 הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט נגד פרידמן ויעמיד את חובו של פרידמן כלפיו כבטוחה לביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא. מטעמים אלו טוען המערער כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו.

4.

פרידמן והמשיבה 2 (חברה בבעלותו של פרידמן שהתחייב להעביר אליה חלק מכספי הזכייה) טוענים מנגד כי המערער מבקש להתערב בממצאי עובדה ומהימנות מובהקים של בית המשפט קמא ולפיכך סיכויי ערעורו נמוכים. עוד טוענים פרידמן והמשיבה 2 כי טענת המערער לפיה אין בבעלותו של פרידמן נכסים וחשבון בנק היא טענה שקרית ומשוללת יסוד והם מונים בתשובתם לבקשת העיכוב שורת נכסים המצויים בבעלותו. עוד טוען פרידמן כי בניגוד לטענות המערער, חובו למשיב 3 שנוי במחלוקת ותביעתו של המשיב 3 לפירעון החוב המדובר מתבררת בימים אלו בפני בית משפט השלום בתל אביב. מטעם זה סבורים פרידמן והמשיבה 2 כי לא עלה בידי המערער להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתו.

5.

לאחר שבחנתי את טענתו הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

הלכה היא כי בעל דין אשר זכה במשפטו זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין. דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי אשר יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים בהם מוכיח המערער כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו (ראו: ע"א 2962/13 חברת רהיטי פורת בע"מ נ' מסיקה, פסקה 9 (16.5.2013)). במקרה דנן לא שוכנעתי כי ייגרם למערער נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט קמא. מהתשובה לבקשה לעיכוב ביצוע ומן המסמכים שצורפו אליה עולה כי טענתו של המערער לפיה פרידמן חסר נכסים ואינו מחזיק בחשבון בנק אינה נכונה. עוד עולה מהתשובה כי טרם ניתנה הכרעה בתביעה שהגיש המשיב 3 נגד פרידמן וכי היא עודנה מתבררת בפני בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 39777-02-15). לפיכך, מוקדם עדיין לקבוע כי פרידמן חייב כספים למשיב 3. בנסיבות אלו לא עלה בידי המערער להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע וזאת גם מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המערער ישלם לפרידמן ולמשיבה 2, יחד, הוצאות ושכר טרחה בבקשה לעיכוב ביצוע בסך של 7,500 ש"ח.