ע"א 5217/12עומר גיטליס נ. רחל סופר

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור אשר הגישו המבקשים, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ו' אלשייך , סג"נ), מיום 16.5.2012, בתיק פש"ר 1381/09.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקשים הינם ילדיה של הגב' רחל סייג סופר (להלן: החייבת ), נגדה מתנהל הליך של פשיטת רגל בתיק פש"ר 1381/09, בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: תיק הפש"ר ). לאחר שהחייבת הוכרזה כפושטת רגל, מונה המשיב 1 כנאמן לנכסי החייבת (להלן: הנאמן ).

3.

במסגרת תיק הפש"ר, ערך הנאמן חקירה, ממנה עלה כי לחייבת זכויות במשק, בבית מגורים, ובנחלה חקלאית במושב גיתית שבבקעת הירדן (להלן: נחלה 5 ), וכי נחלה זו מושכרת על-ידי החייבת למר שאול גדסי (להלן: השוכר ).

4.

בהמשך, הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות, לפיה התבקש בית משפט קמא להורות לשוכר להעביר לקופת פשיטת הרגל את דמי השכירות בגין נחלה מס' 5. בנוסף, התבקש השוכר להעביר לידי הנאמן את העתק חוזי השכירות עם החייבת, ואת פירוט הסכומים ששולמו על-ידו בשבע השנים האחרונות (להלן: בקשה מס' 101 ). מתגובת השוכר לבקשה מס' 101 התברר, כי דמי השכירות הועברו ישירות לידי המבקשים.

5.

ביום 23.4.2012, נתן בית משפט קמא החלטה בבקשה מס' 101, וקבע, כי מחצית מדמי השכירות בגין נחלה 5 שייכת לחייבת (המחצית השנייה שייכת לבעלה של החייבת מכח הלכת השיתוף), ולכן דינה לעבור לידי קופת הנאמן.

6.

ביום 4.3.2012, הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות, לפיה התבקש בית משפט קמא להורות למבקשים להשיב לקופת פשיטת הרגל את כספי דמי השכירות, בסכום של כ- 2,600,000 ₪, בגין נחלה 5, אשר נתקבלו אצלם משנת 2002 ועד לחודש יוני 2009 – מועד תחילת הליכי חדלות הפירעון כנגד החייבת בתיק הפש"ר, ובמהלך תקופה זו ועד היום (להלן: בקשה מס' 112 ).

7.

ביום 1.5.2012, הגיש המשיב 2 (להלן: כונס הנכסים הרשמי ) את עמדתו לבקשה מס' 112, וציין כי:

"הכנ"ר מצטרף לתשובת הנאמן לתגובת המשיבים, בסייג לכך שבהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד לבקשה מס' 101 הכנ"ר סבור כי יש לזקוף לטובת קופת פשיטת הרגל מחצית מהסכום שהתבקש ע"י הנאמן. כלומר לגבי המשיבה 3 (המבקשת 2 – א.ש.) עליה להשיב 43,709 ₪ לקופת פשיטת הרגל והדבר יהווה סילוק מלא של הבקשה כנגדה.

לגבי המשיב 2 (המבקש 1 – א.ש.) – עליו להשיב 37,285 ₪ לקופת פשיטת הרגל וכן להגיש אסמכתאות בנקאיות אותן לא הגיש על מנת לוודא כי אכן זהו הסכום הסופי עליו להשיב במסגרת בקשה זו.

לעניין המשיב 1 (המבקש 3 – א.ש.) – עליו להגיש אסמכתאות בנקאיות אותן לא הגיש היות ובשלב זה כלל לא ניתן לאמת את גרסתו ולמעשה משיב זה לא הפריך את הנטען בבקשה ולא הצליח לצמצם את חבותו הנטענת זאת בניגוד למשיבה 3 למשל"

8.

ביום 13.5.2012, ניתנה החלטה בבקשה מס 112, בה קבע בית משפט קמא בזו הלשון: " אין אלא להצטרף לעמדת כונס הנכסים הרשמי וזאת באשר דומה כי תוצאת בקשה זו נובעת כמעט מאליה מההחלטה בבקשה 110.

אי לכך, יתכבדו הצדדים, לרבות המשיבים (המבקשים בבקשה זו – א.ש) כולם ויפעלו כאמור בעמדת כונס הנכסים הרשמי ".

9.

ביום 16.5.12, אישר בית משפט קמא את בקשת הנאמן למתן פסיקתא, אשר מורה למבקשים לפעול, כאמור בעמדת כונס הנכסים הרשמי.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

10.

על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה מס' 112 הוגש ערעור, ובמקביל, הוגשה בקשה

לעיכוב ביצוע פסק הדין לאותה ערכאה. ביום 19.7.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי המדובר בבקשה שעיקרה הינו כספי במובהק, וכי סעד הגילוי, המופנה כלפי המבקשים 1 ו-3, הינו סעד נלווה לסעד העיקרי, הנדרש לצורך ביצוע החלטות שכבר ניתנו, בעניינם של המבקשים . בכל הנוגע למאזן הנוחות, קבע בית משפט קמא, כי זה אינו נוטה לטובת המבקשים.

ביום 25.7.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המונחת לפניי.

11.

לטענת המבקשים, סיכויי הערעור גבוהים, שכן בית משפט קמא שגה, עת חייבם להשיב סכומי כסף לקופת הנאמן, וזאת ללא שנערך הליך ראוי לבירור המחלוקת בין הצדדים, ולבירור העובדות; עת בית משפט קמא התבסס בפסק דינו על עמדת הנאמן ועל עמדת כונס הנכסים הרשמי; ועת לא נתן כל הנמקה לפסק הדין. בנוסף, טענו המבקשים, כי פסק דינו של בית משפט קמא, בכל הנוגע להצגת דפי חשבון בנק לעשר שנים אחורה, מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכותם לפרטיות. בעניין זה, נטען, כי בית משפט קמא חתם על פסיקתא, הקובעת סעד של גילוי חשבונות בנק לתקופה של עשר שנים לאחור - סעד, אשר כלל לא נדרש בעמדת כונס הנכסים הרשמי, ואף לא התבקש במסגרת בקשה מס' 112. עוד הוסיפו המבקשים וטענו, כי עמדת כונס הנכסים הרשמי ניתנה, מבלי שהיתה למבקש 1 אפשרות להגיב לטענת הנאמן, בדבר חיובו בדמי שכירות בגין נחלה נוספת אשר אינה שייכת לחייבת (נחלה 8). אשר למאזן הנוחות, טענו המבקשים, כי קופת הכינוס עתידה להתרוקן מתוכן, וברור כי לאחר ההכרעה בערעור, יעמדו המבקשים בפני שוקת שבורה, ולא ניתן יהיה " להשיב את הגלגל אחורנית ". כמו כן, נטען, כי כאשר פסק דין מחייב גילוי חשבונות בנק, יש לעכב את ביצועו, בשל הקושי בהחזרת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור; וכי זכותם לפרטיות גוברת, נוכח העובדה כי קיימת חלופה הולמת ומידתית לבירור הבקשה למתן הוראות (בדרך של פנייה לשוכר).

תגובות המשיבים

12.

לטענת הנאמן, סיכויי הערעור אפסיים, שכן פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים, ובפרט על חוסר מהימנותם של המבקשים, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שנעשו על-ידי הערכאה הדיונית. עוד נטען, כי המבקשים חוזרים על אותן טענות, אשר נדחו על-ידי בית משפט קמא. בכל הקשור למאזן הנוחות, הוסיף הנאמן וטען, כי מאחר שמדובר בחיוב כספי, אין ספק כי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. אשר לגילוי האסמכתאות הבנקאיות, נטען, כי בידי הנאמן הסמכות, בהתאם לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם – 1980, לדרוש מידע מכל אדם לגבי נכסיו של פושט רגל ועל אותו אדם לשתף פעולה. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בילדיה של החייבת עצמה, לגביהם הוכח כי הם פועלים בחוסר תום לב, ומסייעים לאמם בהברחת נכסים.

13.

כונס הנכסים הרשמי הודיע לבית משפט זה, כי הוא מצטרף לעמדתו של הנאמן, בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולגישתו דין הבקשה להידחות.

14.

יצויין, כי ביום 9.8.2012, הגישו המבקשים בקשת רשות להגיש תשובה לתגובת הנאמן. לא מצאתי להיעתר לבקשה זו, שכן, בנסיבות העניין, סבורני, כי אין מקום לתשובת המבקשים לתגובת הנאמן, ודי בטענות אשר הועלו עד כה, כדי להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

15.

הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984,

הינו כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ", כאשר עיכוב ביצועו של פסק הדין הוא החריג לכלל. כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש לשכנע כי אם פסק הדין יבוצע, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, ייתקל המבקש בקשיים להביא להשבת המצב לקדמותו. כך הם פני הדברים באופן כללי במשפט האזרחי, ובדיני פשיטת רגל, בכלל זה (ראו: ע"א 1734/12

עו"ד פרנקל נ' עמנואל

(לא פורסם, 12.3.2012); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל בודה (נאמן)

(לא פורסם, 29.3.2012); ע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש'

(לא פורסם, 5.6.2012)).

16.

סבורני, כי במקרה שלפניי, ניתן להכריע בבקשה אף מבלי לקבוע עמדה חד-משמעית לעניין סיכויי הערעור, שכן לא מצאתי, כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובתם של המבקשים. עסקינן בפסק דין, המשית על המבקשים חיוב כספי, והמחייבם לגלות ולהמציא לנאמן אסמכתאות בנקאיות.

ככל שמדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין המשית חיוב כספי, הרי שהיא תתקבל רק במקרים חריגים, כאשר הוכיח המבקש שחוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, באם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 3510/11 מלונות מוריה פלזה טבריה בע"מ, אריה (כלל) חברה לביטוח בע"מ נ' ולרי טקצ'נקו (לא פורסם, 05.07.11); ע"א 9351/07

הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל (לא פורסם, 23.12.2007)). ככלל, במקרים מעין אלו, הנחת המוצא תהא כי מאזן הנוחות, נוטה לטובת המשיב, מאחר שהתשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך, וכספים ששולמו על ידי המבקש ניתן יהיה להשיבם בסופו של יום (ראו: ע"א 4757/05

בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני ( לא פורסם, 2.6.2005); ע"א 5811/09

גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (לא פורסם, 30.8.2009)). כמו כן, יילקח בחשבון לעניין זה שיעורו של הסכום שנפסק, כאשר סכומים גבוהים עשויים להעלות חשש מובנה באשר ליכולת להשיבם בהמשך, גם אם אין חשש יוצא דופן לחוסנו הכלכלי של המשיב (ראו: ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שחאדה בהאא (לא פורסם, 18.01.12)).

17.

במקרה דנא, לטעמי, לא עמדו המבקשים בנטל שעניינו הצגת תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענתם, לפיה קופת הכינוס עתידה להתרוקן מתוכן, ולכן לא ניתן יהיה להשיב להם את הכספים אשר ישולמו על-ידם. לפיכך, אין כל סיבה לסטות מהכלל שלפיו אין להשהות ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי.

אשר לסעד גילוי האסמכתאות הבנקאיות, אמנם, קיים שוני בין עמדת כונס הנכסים הרשמי לפסיקתא, הנעוץ בהוספת תקופה (עשר שנים לאחור), לגביה יש להציג את האסמכתאות הבנקאיות. עם זאת, וכפי שעולה מבקשה מס' 112, התבקש בית משפט קמא להורות למבקשים להשיב לקופת פשיטת הרגל כספים, בגין דמי שכירות, משנת 2002 ועד היום – היינו, מדובר בתקופה של עשר שנים, לפיכך, ברור כי סעד גילוי האסמכתאות הבנקאיות יתייחס לתקופה זו. כמו כן, אינני סבור כי יש בסעד הגילוי משום פגיעה חמורה בזכותם של המבקשים לפרטיות, כטענתם, מה גם שטענה זו כלל לא הוכחה.

לפיכך, לא עלה בידי המבקשים לשכנעני כי יש הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן ביצועו יסב להם נזק בלתי הפיך, ובלתי ניתן לתיקון אם יתקבל ערעורם.

18.

אשר על כן, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

המבקשים ישאו בהוצאות הנאמן ובהוצאות כונס הנכסים הרשמי בבקשה זו, בסך 5,000 ₪

לכל אחד.