ע"א 5267/13 מיכל גיל נ. קרן השלמות למורים בבתי הספר העל יסודיים במכללות

לפניי בקשה מטעם המשיבות לסילוק מסמך מתיק המוצגים של המערערת ולמחיקת סעיפים מסיכומיה (המתייחסים לאותו מסמך). אציין, כי הבקשה הועברה לטיפולי לאחרונה על רקע חילופי גברי בלשכת הרשמים.

המסמך המדובר – מסומן "12" בתיק המוצגים – הוא בקשה שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי מספר חודשים לאחר מתן פסק-הדין (במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין), שבה היא מבקשת "לגלות" את דו"ח מבקר המדינה משנת 2012, וזאת בלי להגיש את הדו"ח עצמו כראיה (יובהר, כי לפי סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, דו"ח המבקר אינו קביל כראיה בהליך משפטי). בסופו של יום, בית המשפט המחוזי לא הכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, וממילא גם לא נעתר לבקשה "לגילוי דו"ח מבקר המדינה". על רקע זה טוענות המשיבות כי המערערת אינה רשאית "לשרבב" את המסמך האמור לתיק המוצגים המוגש בערעור, וכמו-כן אין היא רשאית להתייחס למסמך זה בסיכומים. המערערת מצדה סבורה כי לא מדובר על ראיה חדשה או מסמך חדש, אלא על בקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בלי שצורף לה מסמך כשלהו.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, בתיק המוצגים המוגש בערעור מותר לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" (תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). בהקשר זה נפסק כי בעל-דין רשאי לכלול בתיק המוצגים אך ורק מסמכים אשר התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: על-פי תקנה 457 לתקנות, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור.

אין כל ספק, כי המסמך שצורף לתיק המוצגים וסומן "12" אינו בבחינת "מסמך שהתקבל כדין כראיה בערכאה הדיונית". לפיכך, על-פי הכללים שצוינו לעיל, לא מדובר במסמך שראוי להיכלל בתיק המוצגים, אשר מטרתו לייעל את הדיון בערעור על-ידי התמקדות במסמכים הרלוונטיים מתוך שלל המסמכים שהונחו לפני הערכאה הדיונית והתקבלו כראיה (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי – מהדורה שלישית 298-295 (2012)).

אולם יותר מזה: גם בהנחה שניתן לצרף לתיק המוצגים, בנסיבות מסוימות, בקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי, זאת למען ייעול הדיון והצגת מלוא התמונה לפני ערכאת הערעור, הרי שבענייננו אין לשכוח כי המסמך המדובר איננו בגדר כתב בי-דין שהוצג לפני הערכאה הדיונית בטרם מתן פסק-הדין . המרב שניתן לומר הוא שעסקינן בבקשה שהוגשה פיזית לתיק בית המשפט קמא – לאחר מתן פסק-הדין – ולא נדונה. אף מטעם זה, אין לומר כי מדובר בחלק מהתשתית שעליה התבסס בית המשפט קמא בהכרעתו, הן מבחינת ראיות הן מבחינת כתבי טענות.

ודוק: ער אני לכך שהמערערת אינה מצרפת את דו"ח מבקר המדינה גופו, אלא מדובר בבקשה "לגלותו". איני נכנס כאן לשאלה אם מדובר בקונסטרוקציה משפטית אפשרית, אולם לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בניסיון להביא מידע עובדתי נוסף לפני בית המשפט. על רקע זה, ובאספקלריה של הכללים הנוגעים לתיק המוצגים כפי שתוארו לעיל, מצאתי כי צירוף המסמך במקרה זה אינו כדין, ואין מקום "להגמיש" במקרה זה את הכללים. מה גם, שאם המערערת חפצה להביא לפני בית משפט זה בקשה הנוגעת לדו"ח מבקר המדינה, הרי שאין בהחלטתי-זו כדי למנוע זאת ממנה, אולם אין לעשות זאת בעקיפין באמצעות צירוף הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לאחר פסק-הדין ולא הוכרעה, כ"מוצג".

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המזכירות תחזיר למערערת את סיכומיה וכן את מוצג "12" בתיק המוצגים. המערערת תגיש סיכומים מתוקנים תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). המערערת תישא בהוצאות המשיבות בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪.