ע"א 5267/13 מיכל גיל נ. קרן השלמות למורים בבתי הספר העל יסודיים במכללות

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"צ 34625-12-11, כב' השופטת ש' אלמגור ), אשר דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות.

2.

המבקשת, מורה בגמלאות, הייתה במשך 32 שנים עמיתה בקופת גמל ענפית. עד לסוף שנת 2010 נהנו עמיתי הקרן מתשואה קבועה בשיעור 4%. בינואר 2011, בעקבות שינוי מבני שהתבצע בקרן, שונתה גם התשואה לעמיתים: על פי השיטה החדשה, התשואה תיגזר מזו שהניבו השקעות הקרן הלכה למעשה.

על רקע זה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור תובענה ייצוגית. נטען כי הקרן לא הודיעה באופן מפורש לעמיתים על שינוי השיטה, אלא רק כשנה לאחר שהשינוי נכנס לתוקף. בכך הפרה הקרן, לגישת המבקשת, חובות חקוקות המוטלות עליה. הקרן, מצידה, טענה כי שינוי השיטה פורסם כדין.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. הובהר כי על פי דין הייתה הקרן מחויבת להודיע לעמיתים על שינוי שיטת התשואה 45 יום עובר למועד השינוי, ולשלוח הודעה נוספת בעניין לאחר השלמת השינוי. נקבע כי הקרן שלחה הודעות במועדים הנקובים, ובהם דיווחה על שינוי התשואה הצפוי. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם לא הובהר בהודעות אלו במפורש שהשיטה הישנה לחישוב תשואה בוטלה, ושמעתה ואילך לא יזכו העמיתים לתשואה קבועה של 4%. אולם למקרא ההודעות היה העמית הסביר מבין, לכל הפחות, שעליו לבדוק מהו טיב השינוי שצפוי להתחולל בקרן – למשל, באמצעות פנייה לקרן לשם קבלת הבהרות. לנוכח זאת נדחתה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקשת חויבה לשאת בהוצאות ובשכר טרחת הקרן בסך 100,000 ₪, וזאת כנגזרת מהוצאות המשפט הריאליות של הקרן שהסתכמו בכ-500,000 ₪.

3.

כנגד פסק הדין הגישה המבקשת ערעור, אשר נחלק לשניים: ראשית , נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע שההודעות שנשלחו לעמיתים היו מספקות, ועל בסיס זאת דחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. שנית , נטען כי לא היה מקום להשית על המבקשת תשלום הוצאות בסכום כה גבוה.

יחד עם הערעור הוגשה הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע. במסגרת הבקשה נטען כי סיכויי הערעור – על שני חלקיו – הינם גבוהים. המבקשת מדגישה כי היא איננה משופעת באמצעים, וכי אי-עיכוב ביצוע פסק הדין יאלץ אותה לממש את חסכונותיה. הקרן מתנגדת לבקשה. נטען כי סיכויי הערעור הם נמוכים, שהרי דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – נשענת רובה ככולה על קביעות עובדתיות. אף בסוגיית ההוצאות סיכויי הערעור הם נמוכים, שכן אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך. בנוסף, נטען כי אף אם יתקבל הערעור - לא ייגרם למבקשת נזק בלתי-הפיך, שהרי הקרן היא גוף בעל בסיס כלכלי איתן, וביכולתה להשיב את כספי ההוצאות שישולמו לה (אם וכאשר תידרש להשיבם).

להשלמת התמונה יצוין כי טרם הגשת הבקשה הנוכחית שילמה המבקשת לקרן 40,000 ₪, כך שהבקשה לעיכוב ביצוע מתמקדת בפועל ב-60,000 ₪ הנותרים.

4.

ברירת המחדל הינה שהגשת ערעור איננה מעכבת את ביצועו של פסק הדין. על המבקש עיכוב ביצוע לעמוד במבחן דו-ראשי: סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות.

במקרה דנא, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור – על שני חלקיו - גבוהים במידה כזו שתצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע. באשר לחלקו הראשון של הערעור , אודות דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, נראה כי במוקד המחלוקת בין הצדדים עומדת בעיקר השאלה האם ההודעות ששלחה הקרן לעמיתים היו מובנות באופן מספיק. בית המשפט המחוזי השיב לכך בחיוב, וזאת בהתבסס בין היתר על עיון בתוכן ההודעות ועל הרושם שהותירה עדותה של המבקשת. מנגד המבקשת, במסגרת הערעור, חוזרת על טענתה כי הקרן לא מילאה את חובתה - ליתן הודעה ברורה המנוסחת בלשון פשוטה ומובנת. הגם שאינני סבור כי מדובר בטענת סרק, הרי שעל פני הדברים, ומבלי להכריע במחלוקת באופן סופי, סבורני כי הסיכוי שטענה זו תתקבל ועל בסיס זה תאושר הבקשה לתובענה ייצוגית

– איננו גבוה. אציין, למשל, כי בהודעות שנשלחו לעמיתים על ידי הקרן נאמר כי "חשבונות העמיתים ישוערכו בהתאם לתשואת תיק ההשקעות של הקרן ובניכוי דמי ניהול החל מיום 1.1.2011".

באשר לחלקו השני של הערעור, אודות החיוב בהוצאות, המבקשת טוענת כי ההוצאות שהוטלו עליה הן גבוהות, ועלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מהגשת תובענות ייצוגיות כנגד גופים כלכליים גדולים אחרים, באופן שיכרסם בתכליתו של חוק תובענות ייצוגיות. אלא שעסקינן בשלב הזה בבקשה לעיכוב ביצוע. המבחן הקובע הוא סיכויי הערעור. בראייה זו, בל נשכח כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהוצאות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בנסיבותיו של התיק הקונקרטי, אף יש משקל לעובדה שההוצאות נקבעו כנגזרת של ההוצאות הריאליות שהוציאה הקרן (היא הנתבעת בהליך העיקרי), ולא כצעד "עונשי" (השוו: ע"א 395/13 ובר נ' בירנבוים , פסקה 21 (12.5.2013)). כך או כך, סבורני כי סיכויי הערעור אף בהקשר זה אינם גבוהים דיים במידה שתצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע.

באשר למאזן הנוחות, נתתי דעתי לדברי המבקשת כי היא איננה משופעת באמצעים, וכי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה להכביד על מצבה הכלכלי. אינני מקל בכך ראש. ברם, בשים לב לסיכויי הערעור עליהם עמדתי לעיל; לעובדה שעסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, אשר בדרך כלל אין בית משפט זה נעתר לה; ולעולה מתגובת הקרן כי לא צפוי קושי בהשבת ההוצאות למבקשת (היה והערעור יתקבל) – סבורני כי אין במאזן הנוחות, כפי שהוצג בבקשה, כדי להצדיק עיכוב ביצוע.

משהגעתי לתוצאה זו, אינני רואה מקום להיענות לבקשות הדיוניות השונות שהעלתה הקרן בסעיפים 1-2 לתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע.

5.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.