ע"א 530/18 ליאור אזולאי נ. המנהל המיוחד

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע צו מאסר שניתן למבקש ביום 4.1.2018 במסגרת הליכי פשיטת רגל אשר מתנהלים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בפש"ר 42748-10-14.

הרקע לבקשה

1.

בעניינו של המבקש שהיה עורך דין במקצועו, מתנהלים הליכי פשיטת רגל מזה מספר שנים ביוזמת נושה. ביום 20.1.2015 ניתן צו כינוס נגד המבקש במסגרתו הוא חויב בתשלום חודשי בסך של 1,000 ש"ח וכן בדיווח עתי על אודות הכנסותיו והוצאותיו. לאחר מספר דחיות של הדיון בעניינו, לבקשת המבקש אשר הביע את רצונו לגבש הסדר נושים, אושר ביום 17.1.2016 הסדר נושים במסגרתו התחייב המבקש לשלם לקופת הנושים סכום של 270,000 ש"ח. אלא שהמבקש לא עמד בהתחייבותו זו, וגם לא בהוראותיו של הסדר נושים מתוקן שאושר ביום 26.12.2016 אשר אפשר לו השלמת הסכום האמור באמצעות תשלומים עתיים. לאחר ארכה נוספת, אשר לא הועילה, ומשלא עמד המבקש בהתחייבויותיו ואף לא התייצב לדיונים בעניינו, ביום 2.10.2017 הוא הוכרז פושט רגל ומשיב 1 מונה נאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). ביום 10.10.2017 הגיש הנאמן בקשה להורות על מאסרו של המבקש לפי הוראות סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). בבקשה נטען כי המבקש אינו עומד בצו התשלומים, אינו מגיש דוחות דו-חודשיים בעניין הכנסותיו והוצאותיו ואינו עומד בתשלום חוב פיגורים שעמד באותה עת על סך של 26,000 ש"ח.

2.

ביום 4.1.2018 הורה בית המשפט על מאסרו של המבקש למשך 14 ימים. זאת לאחר שצוין, כי המבקש לא עשה דבר על מנת לקדם את הסדר הנושים שהציע, לאחר שניתנו לו הזדמנויות אינספור לנסות לגבש הסדר כאמור, ובהמשך ניתנו לו הארכות שונות על מנת שיוכל לעמוד בתנאיו של ההסדר. המבקש גם לא היסס מלמסור מידע כוזב לבית המשפט על אודות מצבו הבריאותי, מבלי שתמך את טענותיו במסמכים רפואיים מתאימים. כך נקבע כי למבקש "אין מורא מהדין", הוא מרבה להפר צווים שיצאו על ידי בית המשפט, הוא מזלזל בחובותיו בהליך פשיטת הרגל וגם בחיובים שאינם כספיים כדוגמת הגשת דוחות. כן צוין כי חומרתם של המעשים מקבלת משנה תוקף נוכח היות המבקש עורך דין.

3.

על החלטת המאסר הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ולצדו הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע המאסר. בכתב הערעור ובבקשה נטען כי דין צו המאסר שהוצא בעניינו להתבטל, שכן מדובר בסנקציה קיצונית וחריפה. לטענת המבקש, הוא לא היה מסוגל לקיים את הסדר הנושים וצו התשלומים שהושת עליו, אין בצו המאסר כדי לקדם את ההליך, ועל כן בנסיבות אלו אין להורות על מאסרו. כן טען כי מצבו הרפואי מצדיק את ביטול המאסר.

4.

בדיון שהתקיים בעל-פה, חזר המבקש וטען כי אין בצו המאסר כדי לסייע לו להחזיר את חובותיו ואף ההיפך הוא הנכון. מנגד, כונס הנכסים הרשמי והנאמן הבהירו כי הם סומכים את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, המעוגנת היטב בממצאים עובדתיים בעניין המבקש והתנהלותו במסגרת הליך. הובהר כי מדובר באדם בריא, רווק ללא ילדים, המתגורר אצל הוריו, כשיר לעבודה אשר מסרב לשתף פעולה עם בית המשפט. כן צוין כי מדוחות שהגיש המבקש לאחר שניתן צו המאסר עולה כי הוא מוציא מידי חודש סכומים ניכרים על אחזקת רכב. עוד נטען על ידי הכנ"ר באשר לסיווג ההליך, כי מתן זכות ערעור על החלטה מעין זו פוגעת ביכולתו האפקטיבית של כלי המאסר, שנדרשת הפעלתו באופן מיידי, על מנת להביא לשינוי בעמדתו הסרבנית של חייב. על כך השיב המבקש כי הפסיקה והספרות תומכת במתן ערעור בזכות בעניין מסוג זה.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה, בנספחיה, בהליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

לאור התנהלותו של המבקש במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי, על פני הדברים, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים. אין חולק כי המבקש אינו עומד בתשלומים שהוא חייב לשלם, על אף שבמסגרת הסדר הנושים שהציע לקח על עצמו לשלם סך של 1,000 ש"ח לחודש, והוא אף לא הגיש דוחותיו בעִתם כפי שנדרש. נגד המבקש הוגשו 9 תביעות חוב, שעומדות על סך של כ-472,000 ש"ח. בית המשפט נענה מספר פעמים לבקשותיו לדחיית הדיון בניסיון להציע הסדר נושים מטעמו. ביום 17.11.2016 אושר למבקש הסדר נושים, לפיו התחייב להשלים את הסכום בקופת הכינוס לסך של 270,000 ש"ח עד ליום 17.4.2016. המבקש לא עמד במוסכם עליו. לאחר מכן אישר בית המשפט את בקשתו לארכה – אך גם בה לא עמד המבקש. בחלוף כשנה ממועד אישור הסדר הנושים, אושר הסדר נושים מתוקן לפיו התשלום בסך של 270,000 ₪ ישולם בפריסה. אולם, גם הפעם הפר המבקש את ההסדר.

7.

לאור ההפרה הנוספת של ההסדר עתר הנאמן ביום 20.6.2017 לביטול ההסדר ולהכריז על המבקש פושט רגל. חרף האמור, לפנים משורת הדין, הסכים הנאמן ליתן למבקש ארכה בת כחודש ימים לצורך קיום ההסדר. אלא שגם הפעם לא ניצל המבקש את הארכה שניתנה לו ואף נמנע מלהתייצב לדיון שנקבע ליום 12.9.2017, לביטול הסדר הנושים, כאשר באותו מועד צבר חוב בסך של 100,000 ש"ח על חשבון הסדר הנושים. בית המשפט הורה על ביטול הסדר הנושים אך קבע דיון נדחה בהכרזת המבקש פושט רגל. אלא שגם לדיון הנוסף שנקבע ליום 2.10.2017 לא התייצב המבקש – לטענתו מאחר שהיה מאושפז באותה עת, אך לא הוצגו אסמכתאות רפואיות מתאימות המצדיקות את היעדרותו. על כן, במועד זה הוכרז המבקש פושט רגל. עוד יש לציין כי מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 13.12.2017 עולה כי המבקש התייחס באדישות למאסרו וציין כי "אין לי בעיה לשבת במאסר" (עמ' 18, שורה 6).

8.

התנהלותו האמורה של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על חייב בהליכי פשיטת רגל. המבקש לא עשה דבר על מנת לקדם את ההסדר בו התחייב וגם לעניין זה יש ליתן משקל בעת בחינת הבקשה. כך, באופן שיטתי נמנע המבקש מתשלום חובותיו, תוך שהוא מבקש ארכות חוזרות ונשנות לעמידה בתשלומים המוטלים עליו – שאף נענו על ידי בית המשפט המחוזי פעם אחר פעם. במשך זמן רב הצליח המבקש להתל בנושיו חסרי האונים כלפיו, ולמעשה לא שילם ולו מקצת חובו לקופת הכינוס בגין ההסדר. ויש להדגיש – תכלית מאסרו של החייב מאחורי סורג ובריח אינה ענישה אלא כפייה לביצוע החלטות בית המשפט במסגרת הליך פשיטת הרגל.

9.

אכן, סעד המאסר של חייב בפשיטת רגל הינו סעד קיצוני שלא יינתן בנקל אלא כמוצא אחרון. קודם שיינתן ויבוצע צו מאסר, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות: על בית המשפט להשתכנע שהחייב מסוגל לקיים את הצו ואף על פי כן נמנע מלקיימו בכוונה תחילה; עליו לוודא שאין אפשרות לגרום לחייב לבצע את חיובי ההליך בדרכים אחרות, מידתיות יותר ; על בית המשפט ליתן לחייב התראה מספקת שאם לא יקיים את הצו – ייאסר; תקופת המאסר צריכה להיות מידתית בהתחשב בכל נסיבות העניין.

לאחר שבחנתי את העובדות שלפנינו סבורני כי מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים בהם המבקש עושה דין לעצמו באופן המצדיק הפעלת סעד קיצוני זה (ראו והשוו: ע"א 3477/13 שריה נ' עו"ד דוד גולן (23.5.2013) ; ע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (30.10.2013)).

10.

כאמור, עיון בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מגלה כי בית המשפט הלך לקראת המבקש כברת דרך ארוכה. למבקש ניתנו הארכות חוזרות ונשנות, הן לצורך גיבוש הסדר הנושים כמבוקש על ידו והן לצורך השלמת התשלומים שהתחייב לשלם. בית המשפט המחוזי גם לא נחפז להכריזו פושט רגל, בין היתר בשים לכך שהמבקש עורך דין, והכרזתו פושט רגל תמנע ממנו את העיסוק במקצוע ועל כן ניאות לדחות את ההכרזה שוב ושוב. חרף יחס מיוחד זה, המבקש מצדו נמנע מלהתייצב כאמור לדיונים בעניינו. זאת ועוד, המבקש אינו משלם את התשלומים אותם הוא מתחייב לשלם, לא מדווח על הכנסותיו או על הכנסותיהם של החיים עימו באופן שיטתי, וכל זאת על אף היותו רווק, צעיר ובריא. חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו, המבקש לא עשה דבר על מנת לקדם את ההסדר. בית המשפט המחוזי התרשם כי "לחייב אין מורא מן הדין, הוא מרבה להפר צווים של בית משפט ומזלזל בחובותיו בהליך, גם בחיובים שאינם כרוכים בתשלום בדמות הגשת דו"חות דו חודשיים...". בנסיבות אלו החלטת בית המשפט המחוזי הייתה סבירה ומידתית.

11.

יתר על כן, קיים ספק ניכר בעיני אם למבקש עומדת זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מאסר נגדו. אכן, ככלל, למי שנפגע מ"צו פשיטת רגל" עומדת זכות ערעור (סעיף 182 לפקודה). אך אם אין המדובר ב"צו פשיטת רגל", עומדת בעינה ההבחנה הרגילה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת". כך, בעוד שקיימת זכות ערעור על "פסק דין", על מנת לתקוף "החלטה אחרת" יש להגיש בקשת רשות ערעור (רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992); ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פסקה 9 (13.7.2008)).

12.

גם אם צו מאסר שניתן לחייב במסגרת הליכי פשיטת רגל סווג בעבר כ"צו פשיטת רגל" המקנה זכות ערעור (ראו למשל: רע"א 8764/15 אלקלעאני נ' כונס הנכסים הרשמי (22.12.2015); רע"א 4740/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 5 (15.2.2010); ע"א 3477/13 בעניין שריה ,

פסקה 5; שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל , עמ' 38-39 (מהדורה שלישית, 2010)), הרי שישנן רגליים מוצקות לסברה כי אין המדובר בסיווג המתאים לאופיה של החלטה מעין זו. מקדמת דנא ניתן למושג "צו בפשיטת רגל" לעניין זכות הערעור, פירוש הכולל את המקרים בהם מפעיל בית המשפט את סמכויותיו המיוחדת כבית משפט לפשיטת רגל (ע"א 93/69 ברנדר נ' "מרקו מטרי ובניו" שותפות רשומה , פ"ד כג(2) 127 (1969); בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה (בפירוק) , פ"ד מו(2) 749, 755 (1992); ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד ארז חבר , פסקה 5 (3.11.2008)), אך זאת כאשר מדובר בהחלטה מרכזית המתקבלת במסגרת ההליך (רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 9 (26.10.2011) (להלן: עניין גרוזמן )). על כן, למשל, צו כינוס , הכרזת פשיטת רגל ו מתן הפטר מהווים "צווים" הנמנים על הגרעין המרכזי של ההליך. לעומת זאת, כאשר חייב מבקש להשיג על החלטה שניתנה במסגרת ההליך, ואינה נכללת בגדר "צווים" מהסוג האמור, סיווגה של אותה החלטה כ"צו בפשיטת רגל" אינו מובן מאליו. כך למשל בהשגה שמטרתה שינוי צו התשלומים החודשי, על אף שמדובר לכאורה בהפעלת סמכות מיוחדת של בית משפט של פשיטת רגל, נקבע זה מכבר כי אין המדובר ב"צו בפשיטת רגל" המסווג באופן אוטומטי כערעור בזכות (עניין גרוזמן , פסקה 9). הוא הדין גם בעניין השגה על עיכוב יציאה מן הארץ של חייב במסגרת ההליך, על אף שמדובר בהחלטה שהיא בגדר הפעלת סמכות מיוחדת של בית משפט לפשיטת רגל, ואף בהחלטה המגבילה את חרותו של החייב ואת חופש התנועה שלו (עניין גרוזמן , פסקאות 9-10).

13.

לענייננו, לדעתי, על פני הדברים, צו מאסר הניתן במסגרת הליך פשיטת רגל, אינו מהווה חוליה מרכזית במסגרת ההליך שיש לייחד לה את תחולתו של הביטוי "צו פשיטת רגל" לעניין זכות הערעור. מכאן כי ראוי להחיל במקרה זה את המבחנים הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת", ודי ברור כי מדובר במקרה זה ב"החלטה אחרת". יש בכך אפוא כדי להוות נימוק נוסף לדחיית הבקשה.

14.

אשר על כן, ובנסיבות שפורטו לעיל, לא מצאתי לנכון להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. עם זאת, לפנים משורת הדין תינתן למערער ארכה נוספת של 21 יום לשלם את החוב שהצטבר בקופת הכינוס. אם לא יציג בפני בית המשפט המחוזי אישור מאת הנאמן, כי שילם את אשר נדרש לשלם, ייאסר ביום 13.2.2018 למשך 14 יום ולאחר מכן הוא יובא בפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד במועד חדש אשר ייקבע על ידו.