ע"א 544/10 פלוני נ. עיריית כפר קאסם

1.

המשיבה, שהגישה ערעור שכנגד, עותרת בגדרו לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי שניתן נגדה. הבקשה מופנית נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד).

2.

התובענה בבית המשפט המחוזי בירושלים הייתה תובענה לנזקי גוף של מערערת 1 ושל בעלה, מערער 2 נגד המשיבה. התובע השלישי בתובענה היה המוסד, אשר דרש שיפוי בגין גמלאות נכות כללית ששילם ועתיד לשלם למערערת 1. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי המערערים יקבלו 25% מהפיצויים והמוסד יקבל את היתרה. המערערים הגישו ערעור לבית משפט זה בטענה כי הפיצוי צריך להיות גבוה יותר ממה שנפסק. הערעור הופנה נגד המשיבה, היא הנתבעת. המוסד לא צורף כבעל דין בערעור. המשיבה הגישה ערעור שכנגד. בערעור טענה המשיבה נגד קביעת האחריות, לחלופין כי קיימת רשלנות תורמת של 100%, ולחלופי חילופין כי יש להפחית את סכום הפיצוי.

3.

המוסד פתח בהליכי הוצאה פועל נגד המשיבה. מכאן בקשתה לעיכוב ביצוע. דינה של הבקשה להידחות, מן הטעם שהמוסד כלל אינו בעל דין בהליך הערעור והוא לא הגיש ערעור. הכלל הוא שערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה נגד בעל דין שלא ערער (למשל, בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן, , פ"ד מה(5) 695, 700 (בין האותיות ה-ו (1991)). די בכך על מנת שתידחה הבקשה לעיכוב ביצוע. אכן, חובה הייתה על המערערים לצרף את המוסד כמשיב, שעה שהוא עצמו לא הצטרף לערעורים (תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברם, מחדלם של המערערים אינו יכול לסייע למשיבה.

איני רואה צורך להביע עמדה בשאלה האם ניתן לצרף כיום את המוסד להליך הערעור, אם תבוא בקשה על כך.

4.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בלא שנדרשה תשובה.