ע"א 5671/91 שאבי יעקב נ. לוי ציון

בתיק זה ניתן פסק דין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונקבעו הפיצויים שיש לשלם למערער.

לאחר שהתעוררו חילוקי דעות בין הצדדים באשר לאופן חישוב הסכום, פנה המערער לבית המשפט בבקשה למתן פסיקתה.

תחילה סברתי כי מדובר במחלוקת אקטוארית, וביקשתי למנות מומחה מוסכם בתחום זה. אולם הסתבר כי שורש המחלוקת בשאלה משפטית הנוגעת לפרשנות הראויה שיש לתת להוראות פסק הדין, הקובעות את אופן חישוב ההצמדה והריבית.

מתעוררת השאלה אם המסגרת הנכונה לברר ולהכריע בשאלות אלו היא בדרך של מתן פסיקתה.

המערער, אשר הגיש את הבקשה למתן הפסיקתה, טוען כי מסמכותו של בית המשפט לערוך פסיקתה, הכוללת תמצית הוראות האופרטיביות של פסק הדין. אגב כך יוכרעו השאלות השנויות במחלוקת.

מאידך טוענים המשיבים כי האמצעי הנכון במקרה זה הוא פניה להוצאה לפועל, כאשר במידת הצורך רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט בבקשה להבהרת פסק הדין, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז1967- (להלן: החוק).

נראה לי כי בנסיבות העניין יש להעדיף את עמדת המשיבים:

תקנה 198 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) קובעת:

"על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט..."

ומוסיף זוסמן בסיפרו:

"פסיקתה אינה אלא תמצית של ההחלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים. עריכת הפסיקתה מסייעת בידי בעלי הדין מכמה בחינות. בהתאם לתקנה 198(ב) דין המצאת הפסיקתה כדין המצאת ההחלטה גופא, וגם משרד ההוצאה לפועל מסתפק בכך לצורך סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל..."

(זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 523).

"הפסיקתה איננה 'חי הנושא את עצמו', אלא היא סמוכה להחלטה או פסק דין שניתנו, והיא נערכת על פיהם (ע"א 6449/97, עמיר טמשה נגד אורי עדן, לא פורסם).

הפסיקתה כוללת, איפוא, את חלקו האופרטיבי של פסק הדין. אולם אין היא מהווה אמצעי לשינוי או להוספה על תוכנו של פסק הדין.

אמנם במקרים מסוימים עשויה הפסיקתה לשמש בדיעבד לפרשנות:

"אם חתם השופט בעצמו על הפסיקתה, יכולה היא לשמש לפירוש פסק הדין שהיה סתום" זוסמן, שם, שם; בעקבות ע"א 519/59, פ"ד יד (3) 2185, 2186).

כך בדיעבד, כאשר ניתנה פסיקתה שהיה בה כדי לפרש את פסק הדין. אולם דרך המלך, כאשר פסק הדין אינו ברור בנקודה מסוימת, היא פניה להוצאה לפועל, ובמידת הצורך בקשת הבהרה לפי סעיף 12 הנ"ל. (ראו: רע"א 657/95, בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נגד ברושי משה, תקדין עליון 95 (1) 839; בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית 1997, עמ' 87).

במקרה זה, אין מקום להביא את הבקשה למתן פסיקתא בפני הרכב של שלושה שופטי בית המשפט, אשר דן בערעור מספר שנים לפני הגשת הבקשה. אין, איפוא, אפשרות לפרש את פסק הדין אלא כאמור בסעיף 12 הנ"ל.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה למתן פסיקתה. המבקש (המערער) יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח.