ע"א 5755/20 ליאב יזמות פרוייקטים בע"מ נ. עו"ד משה תורג'מן

1.

שאלת סיווגו של ההליך שבכותרת – כערעור בזכות או כערעור ברשות – הועברה לטיפולי עקב חילופים בלשכת הרשמים, ועם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן ההחלטה.

2.

ההחלטה שבמוקד הדיון, מיום 12.8.2020 בפר"ק 47162-07-18 (להלן: ההחלטה ), ניתנה במסגרת תיק הפירוק של חברת אלמקס הנדסה ח-11 בע"מ (להלן: החברה ), שהייתה חברה יזמית שעסקה בתחום ההתחדשות העירונית. ההחלטה עוסקת באחד משני הפרויקטים של החברה, שנמצא ברחוב ברנדה 58 בפתח תקווה (להלן: הפרויקט ). מדובר בפרויקט שמהותו שיפוץ והרחבת הבניין, לרבות הוספת 8 דירות, במסגרת תמ"א 38. המבקשת הייתה הקבלן המבצע של הפרויקט ולטענתה יש לה שעבוד צף וקבוע על כל זכויות החברה בפרויקט. בתחילת שנת 2018 נעצרו עבודות הבנייה לאחר שהחברה קרסה כלכלית וכן נוכח מחדלים קשים בביצוע העבודות (מצד המבקשת). ביום 7.1.2019 ניתן לחברה צו פירוק, שמכוחו מונו המשיבים 1 ו-2 למנהלים המיוחדים (להלן: המנהלים המיוחדים ).

3.

ביום 16.7.2020 הגישו המנהלים המיוחדים לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור מתווה להשלמת ביצוע עבודות הבנייה ( בקשה 48 ). בתמצית, המתווה כולל את השלמת הבנייה באמצעות קבלן מבצע אחר, כשמימון עלויות הבנייה ייעשה באמצעות כספים שישולמו על ידי בעלי הזכויות במקרקעין (הן הדיירים הקיימים בפרויקט והן רוכשי הדירות החדשות), מעבר להתחייבויותיהם החוזיות. המתווה אושר על ידי כל בעלי הזכויות במקרקעין וכן על ידי הכנ"ר. המבקשת התנגדה לאישור המתווה, כשבפיה מספר טענות: ראשית, השעבוד שקיים לטובתה חל, בין היתר, על קבלת תשלומים מהדירות שנמכרו בפרויקט; שנית, נטען כי המנהלים המיוחדים לא צירפו לבקשה את כל המסמכים הרלוונטיים, ובכלל זאת חוות דעת שמאי; שלישית, טענה המבקשת לקנוניה בין המנהלים המיוחדים לבין בעלי הזכויות במקרקעין. עוד טענה המבקשת כי יש להעדיף את האופציה של מכירת זכויות החברה בפרויקט.

4.

בהחלטה נשוא ענייננו דחה בית המשפט המחוזי את התנגדותה של המבקשת, ואישר את המתווה כמו גם את ההסכם בין כלל בעלי הזכויות במקרקעין (לאחר תיקון שנערך עקב הערות הכנ"ר); את ההתקשרות בין בעלי הזכויות במקרקעין לבין הקבלן החילופי; את הסכמי המכר בקשר עם מכירת דירות 13 ו-18 בפרויקט ואת מחיקת הערת האזהרה בקשר עם דירה 16.

5.

בפתחה של בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה, ציינה האחרונה כי לשיטתה נתונה לה זכות ערעור על ההחלטה, אולם הגישה בקשת רשות ערעור מטעמי זהירות. ביום 2.9.2020 הורה כבוד השופט ע' גרוסקופף על העברת התיק ללשכת הרשמים לשם סיווג ההליך, ומכאן החלטתי, לאחר שהתקבלו עמדות הצדדים בסוגיה.

6.

המבקשת חוזרת וטוענת כי לשיטתה קמה לה זכות ערעור על ההחלטה, אשר טיבה סיום ההתדיינות לגבי הפרויקט. המנהלים המיוחדים, הדיירים והרוכשים סבורים כולם כי ההחלטה היא "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות, כשטענתם המרכזית היא שההחלטה לא הכריעה באופן סופי בזכויותיה ובטענותיה של המבקשת בנושא השעבוד והנשייה שלה, טענות התלויות ועומדות במסגרת בקשה 50 בבית המשפט המחוזי. הכנ"ר מציין כי ההחלטה אכן סיימה את ההתדיינות בשאלה מובחנת שעניינה אופן מימוש הפרויקט, אולם לשיטתו יש בכל זאת לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" ככל שהיא נוגעת למבקשת, שכן מדובר בבקשה שנושאה טפל לנושא המחלוקת העיקרית.

7.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין הוא עם המבקשת וכי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"פסק-דין" עליו נתונה לה זכות ערעור. על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק-דין", הנתון לערעור בזכות, לבין "החלטה אחרת", שהערעור עליה טעון רשות (ראו: סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; ע"א 9380/09 נספיר בע"מ נ' עו"ד לורך, כונס הנכסים הזמנים , פיסקה 23 (10.10.2011); רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012) (להלן: עניין שטיחים בסנטר )). על-פי מבחנים אלה, החלטה שניתנה במסגרת הליכי פירוק תסווג כ"פסק-דין" מקום שבית המשפט הכריע במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, ואשר "סוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים, וזאת אפילו אם הליכי הפירוק בכללותם טרם באו לכלל סיום (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); עניין שטיחים בסנטר , שם ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 123-122, 127 (מהדורה שלישית, 2012)).

8.

ההחלטה סיימה את ההתדיינות בסוגיית המתווה להשלמת הפרויקט, ועל כך כולם מסכימים. המשיבים משליכים את יהבם על הטענה כי ההחלטה לא השלימה את ההתדיינות בסוגיית השעבוד של המבקשת והנשייה שלה. ואכן, טענות אלה נדונות, כפי הנראה, במסגרת בקשה 50, שעניינה בקשה של המנהלים המיוחדים לביטול השעבוד. אולם בכך אין די, שכן ככל שהדברים אמורים במתווה נשוא ההחלטה, ההחלטה דחתה באופן סופי את התנגדותה של המבקשת, אשר נסמכה על שורה של טענות, ולא רק על הטענה בעניין השעבוד הקיים לה, לטענתה. ההחלטה סתמה את הגולל על האפשרות לתקוף את המתווה (ולצורך העניין, השאלה האם למבקשת יש זכות לטעון בעניין המתווה אם לאו, אינה רלוונטית לסיווג ההחלטה). לא למותר להוסיף, כי במסגרת התנגדותה למתווה, לא ביקשה המבקשת סעד בעניין השעבוד, אלא ביקשה שלא לקדם את המתווה, וסעד זה נדחה. במלים אחרות, ההחלטה מהווה "יחידה דיונית" עצמאית ומתוחמת בתוך הליך הפירוק, שבגינה נתונה למבקשת זכות ערעור.

9.

אשר על כן, מצאתי להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור להליך של ערעור בזכות. המבקשת תשלים

את האגרה עד ליום 16.12.2020. לאחר מכן, התיק יועבר ללשכת כבוד הרשם ר' גולדשטיין לצורך מתן החלטה בבקשת המשיבים להגדלת סכום העירבון.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.