ע"א 5971/14 דב ומרים קציר ואח' נ. אדריאן דוידסקו

1.

העירבון בהליך שבכותרת הועמד על ידי המזכירה הראשית על סכום של 40,000 ₪. לפניי שתי בקשות להגדלה ממשית ביותר של גובה העירבון: בקשה מטעם המשיבות 5-7 להגדלת העירבון לסכום של 700,000 ₪; ובקשה מטעם המשיבים 1 ו-4 להגדלת העירבון לסכום של 745,000 ₪. בהתאם להחלטתי מיום 27.5.2015, הגישו המערערים תגובה מאוחדת לשתי הבקשות האמורות ובגדרה הביעו את התנגדותן להגדלת העירבון. בהמשך אף הוגשו תשובות לתגובה מטעם המשיבות 5-7 ומטעם המשיבים 1 ו-4.

כידוע, העירבון נועד להבטיח את הוצאותיהם של המשיבים בערעור, ככל שייפסקו, ולאפשר להם להיפרע ללא צורך בהליך משפטי נוסף. משכך, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק (בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.10.2001)).

מששקלתי את הבקשות שלפניי על רקע אמות המידה האמורות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להתקבל באופן חלקי.

אכן, צודקים המשיבים כי בענייננו מתקיימים מספר שיקולים התומכים בקביעת עירבון בסכום ממשי. כך, עיון בפסק הדין מושא הערעור, כמו גם בהודעת הערעור (אשר מחזיקה 66 עמודים) ובהחלטתו של כב' השופט נ' סולברג בסוגית עיכוב הביצוע, מעלה כי מידת מורכבותו של ההליך אינה זניחה. זאת, הן מבחינת היקפן של הסוגיות המתעוררות, הן מבחינת טיבן (מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים) והן מבחינת מספר המערערים, אשר עומד על כ-150. ודוק: בניגוד לטענת המערערים, דומני כי למספרם הרב אכן עשוי להיות השלכה, ולוּ מסוימת, על מורכבותו של ההליך, וזאת אפילו אם רובן של הטענות מועלות באופן ריכוזי ביחס לכלל המערערים. לאמור עד כה יש להוסיף את שוויו הניכר של ההליך (כשמונים ושבעה מיליון ₪, נכון לשנת 2007); ואת סכום ההוצאות הגבוה אשר נפסק על ידי הערכאה הדיונית (כחמישה מיליון ₪). אכן, צודקים המערערים כי קיים שוני מהותי, מבחינת גובה ההוצאות הצפוי, בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור. עם זאת, גובה ההוצאות שנפסקו במסגרת הערכאה הדיונית מהווה שיקול, בין יתר שיקולים, בעת קביעת גובהו של העירבון בערכאת הערעור.

על רקע האמור, סבורני כי סכום העירבון אשר נקבע בהליך אינו עומד בהלימה לסכום ההוצאות אשר עשוי להיפסק היה ויידחה הערעור. ואולם, הסכומים בהם נקבו המשיבים בבקשותיהם גבוהים בהרבה מסכום העירבון הראוי בנסיבות העניין וזאת בשים לב, בין היתר, לכך שעסקינן בשתי קבוצות משיבים בלבד ולסכומי העירבון הנוהגים בבית משפט זה.

לאחר שאיזנתי בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, רואה אני להגדיל את העירבון לכדי סכום של 80,000 ₪. המערערים יפקידו את יתרת סכום העירבון תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת.

2.

מר מיכאל כוגן יימחק, לבקשתו, מרשימת המערערים בהליך שבכותרת, ויצוין כמשיב נוסף בהליך.