ע"א 598/12 דוד דהן נ. פאנדנגו איסוף ומחזור בע"מ

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 23.10.2011 בת"א 7019/06 (כב' השופטת צ' צפת ), במסגרתו חויבו המבקשים לפצות את המשיבים בסך כולל של 311,000, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

2.

המשיבה הינה חברה העוסקת במחזור שמן טיגון לצורך שימוש בו בתזונת בעלי חיים. מבקשים 1-2 הינם השותפים במבקשת 3 - "שמנון שותפות רשומה" (להלן: "שמנון"), אשר מתחרה בתובעת בשוק מחזור השמנים. ברקע לבקשה דנא, תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשים ושניים נוספים בגין גניבה וגזל שמנים למחזור מתוך חביות שהציבה המשיבה במקומות שונים ברחבי הארץ, ונזקים נוספים שנגרמו כתוצאה מכך. נזקיה של המשיבה הוערכו בסך של 3,860,000 ₪, ואולם לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 2,500,001 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל חלק מטענותיה של המשיבה. נקבע עובדתית המבקשים שאבו שמן מהמשיבה שלא כדין בסכום של 2,475 דולר ארה"ב (כ-9,320 ₪) מ-22 בתי אוכל שונים. כן נקבע כי המבקשים חייבים בהחזר הוצאות החקירה הפרטית שביצעה המשיבה, כראש נזק עצמאי, בסך של 243,680 ₪. עוד חויבו המבקשים בשכר טרחת עורכי דין בסך של 58,000 ₪. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה בבית המשפט המחוזי ביום 15.2.2012. מכאן הבקשה שלפני.

3.

בבקשתם לעיכוב ביצוע טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים מאוד. נטען כי חלקו הארי של הסכום שנפסק למשיבה, עניינו בהוצאות מימונה של חקירה פרטית אינטנסיבית, אשר "הניבה" בסופו של יום ראיות בדבר נזק מזערי של כ-9,000 ₪, ולטענת המבקשים אף פחות מכך, שכן אופן חישוב נזקיה של המשיבה נישום ביתר. על פי קו זו, ראש הנזק של הוצאות החקירה הוא בבחינת הוצאות משפט, שעומדות ביחס לא סביר לסכום התביעה ואינן באות בגדר "הוצאות סבירות ודרושות לניהול המשפט" כלשון תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הוסף שממילא לא ניתן היה לפצות את המשיבה בגין הנזקים שנגרמו לה במימון החקירה, שכן קיים לגביהם מעשה בית-דין בהליכים קודמים. הוסף כי אין בידי המבקשים כל אמצעי לתשלום החוב. צוין כי בנסיבות אלה מימוש מיידי של פסק הדין עלול לגרום "כמעט בוודאות" לחיסול עסקיה של שמנון ולפשיטת רגל של מבקשים 1-2, באופן שיגרום לנזק בלתי הפיך.

לגישת המשיבה, דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין, ובמיוחד כך הדבר כשמדובר בפסק דין כספי. צוין כי סיכויי הערעור קלושים, שכן העדויות והראיות שהביאה המשיבה בבקשה מעלים תמונה ברורה באשר לגזילת השמנים שביצעו המבקשים, וכי הדבר הוכח ב-22 מקרים שונים. בשל כך, הצורך להוכיח את גזילת השמנים באמצעות חקירה פרטית, גרם לנזק בדמות הוצאות חקירה זו, והמדובר בראש נזק עצמאי. הודגש כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, וכי רק במקרים חריגים ובלתי רגילים יעוכב ביצועו של פסק דין כספי, מה שאין כן בענייננו. בהקשר זה הוסף כי טענות המבקשים ביחס לקשיים הכלכליים נטענו בעלמא, ללא כל אסמכתא רצינית.

4.

נקודת המוצא בדין האזרחי היא כי מעת שניתן פסק דין ניתן לממשו מיידית, והגשתו של ערעור אינה מעכבת מיניה וביה את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בפסק-דין שעניינו בחיוב כספי, אז הנטייה שלא לעכב את הביצוע מתחזקת, פרק למקרים חריגים ויוצאי דופן (וראו למשל עע"מ 5163/11 קווי יסוד לבנייה ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (17.8.2011)). בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני מבחנים מצטברים: ראשית, יש לבחון האם קיים סיכוי לקבלת הערעור. שנית, מבחן מאזן הנוחות – בגדרו ייבחן הנזק היחסי שעלול להיגרם לצדדים אם יינתן הצו אם לאו, תוך בחינת האפשרות להשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. כמובן, תנאים אלה אינם "מצטברים" במובן הפשוט של המילה. ככל שאחד מהם מתקיים באופן מובהק יותר, כך פוחת הצורך בהתקיימות המבחן האחר (וראו: ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ (29.5.2006); ע"א 1734/12 עו"ד מנחם פרנקל נ' דוד עמנואל (12.3.2012)).

באשר לסיכויי הערעור, סבורני כי לא ניתן בשלב מקדמי זה להביע דעה נחרצת. אכן, צודקת המשיבה בטענתה כי פסק הדין מתבסס על הראיות והעדויות שהובאו לפני ערכאה קמא. על פי קו זה – מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים שלא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. במובן זה, הוכח שהמבקשים פגעו במשיבה, ובשל כך גרמו לה לבצע את החקירה. עלות החקירה עומדת בפני עצמה והיא פועל ישיר של גזילת השמנים, אשר כאמור הוכחה. זאת בגדר נזק שנגרם למשיבה – נזק ולא הוצאות משפט. ואולם אין להתעלם מטענת המבקשים לפיה הסכומים שהשקיעה המשיבה בחקירה פרטית – כ-245,000 ₪ - אינם סבירים ביחס לסך הנזקים הישירים שנגרמו. טענה זו מושכת את העין.

ככל הנוגע למאזן הנוחות, הרי שזה אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים. המדובר בפסק דין כספי אשר לא בנקל יעוכב. עיון בבקשה מגלה כי המבקשים לא הניחו מסד עובדתי ראוי ממנו ניתן יהיה להסיק קושי להשבת הסכום הנפסק באם הערעור יתקבל. אף דבר הנזק הכלכלי אשר עלול להיגרם למבקשים לא הוכח כדבעי. נדמה כי טענה זו נטענה בעלמא, באשר המבקשים בתצהיריהם לא פרטו כראוי את מצבם, ולא צרפו מסמכים שיהיה בהם כדי ללמד על הנזק שעלול להיגרם להם, אשר לדידם הינו בלתי הפיך. כבר נקבע כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין כספי מחמת נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לו, להניח "תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו" (בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403). כך כאמור לא נעשה. אכן אין להקל ראש בקושי הכלכלי הנטען אליו עלולים להיקלע המבקשים. אולם מנגד רשאית המשיבה ליהנות מפירות פסק הדין כבר בשלב זה.

5.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דין סך של 7,500 ₪.