ע"א 93/13 גולייט אזולאי נ. דגנית שוקן

לפניי "בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל" שנפתחו נגד המבקשים לאחר שעל פי הנטען, לא שילמו הוצאות שנפסקו להם בגדרי הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל ).

1.

המבקשים והמשיבה 1 הם שכנים. בין הצדדים לתיק זה התנהל הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל ) שעניינו תובענה לסעד הצהרתי הנוגע לשטח מקרקעין שמוחזק על ידי המבקשים והמשיבה 1. בגדרי ההליך נתבקשה הכרעה בדבר אופן חלוקת שטח הקרקע ואופן חלוקת זכויות הבנייה במקרקעין. ביום 15.11.2012 ניתן פסק דין בתובענה, אשר בו לא נתקבלה טענת המבקשים. בשל כך חויבו המבקשים בהוצאות ובשכר טרחת עורך-דינה של המשיבה 1 בסך 30,000 ש"ח; ובהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין למשיבה 2 בסך 15,000 ש"ח.

2.

ערעור על פסק הדין הוגש לבית משפט זה ביום 3.1.2013. בהמשך, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 11.2.2013 בכל הקשור לחיוב הכספי שבפסק הדין, משלא נמצאה עילה לעיכובו.

3.

ערעורם של המבקשים על פסק הדין נקבע לישיבה מקדמית בבית משפט זה. ביום 12.3.2013 נערך דיון קדם ערעור בתיק לפני השופט י' עמית , ובמסגרתו הסכימו הצדדים על דחיית הערעור ללא צו להוצאות. בגדרי הסכמה זו ויתרו המשיבות על ההוצאות שנפסקו לטובתן בבית המשפט קמא, תוך שלמבקשים נשמרה הזכות לחזור בהם מהסכמתם לדחיית הערעור. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין. המבקשים הודיעו על חזרתם מההסכמה שניתנה, ובעקבות זאת בוטל פסק הדין בערעור (החלטה מיום 25.4.2013), והערעור נקבע לשמיעה.

4.

לאחר שבוטל פסק הדין בערעור, ועמו גם הסכמת המשיבים לויתור על ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא, נדרשו המבקשים לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית המשפט קמא. על פי הנטען, חוב זה לא נפרע, ומשכך נפתחו נגדם הליכי הוצאה לפועל.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים, שאינם מיוצגים, קובלים על פתיחת הליכי הוצאה לפועל נגדם. בבקשתם מלינים המבקשים על כך שבא כוח המשיבה 1 הציע להם לחדול מהליכי ההוצאה לפועל בכפוף למחיקת הערעור. לדבריהם, הליכים אלה נפתחו חרף כך שערעורם עתיד להישמע, ובגדריהם עוקל חשבון הבנק שבו מתקבלת קצבת זקנה המשולמת להם. עוד מציינים המבקשים כי לצורך הליך הערעור בבית משפט זה הפקידו ערבות בנקאית בסך 35,000 ש"ח. משכך מבוקש עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד לאחר הכרעה בערעור.

6.

המשיבות מתנגדות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענת המשיבה 1, אין כל הצדקה להיעתר לבקשה מקום שבו הצדדים חולקים בית דו-משפחתי בשכונת בקעה בירושלים, ששוויו נאמד במילוני שקלים. בא כוח המשיבה 1 הוסיף כי לא ניסה להניא את המבקשים מעמידה על ערעורם. המשיבה 2 מתנגדת אף היא לבקשה, ומדגישה כי אף אם קבוע מועד לדיון בערעור לפני בית משפט זה, אין הדבר משליך על חובתם של המבקשים לשאת בחוב שנפסק להם בבית המשפט קמא.

7.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, ככלל, זכאי הזוכה בפסק דין ליהנות מפרי זכייתו. הגשת ערעור כשלעצמה – לא די בה כדי להצדיק עיכוב ביצוע (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 5879/09 א. ארנסון בע"מ נ' אפגד חברה לעבודות הנדסה ובניין בע"מ , פסקה 3 (3.12.2009)). עם זאת, בית המשפט עשוי לחרוג מן הכלל מקום בו הוכחו שני תנאים מצטברים: שלערעור סיכויים טובים; ושמאזן הנוחות נוטה לעכב את הביצוע. שני תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – ככל שסיכויי הערעור טובים יותר, כך פוחת משקלו של התנאי בדבר מאזן הנוחות; וככל שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עיכוב הביצוע, כך עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה, גם אם סיכויי הערעור אינם נחזים על פני הדברים להיות גבוהים (ע"א 7547/12 א. לוי השקעות ובנין בע"מ נ' Mallorca Onestop Homes S.L , פסקה 5 (24.10.2012)). ברם, כאשר עסקינן בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים (ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) , פסקה 7 (17.12.2009)).

8.

המבקשים, אשר ביקשו לסטות מכלל זה, צריכים היו להניח תשתית ראייתית מספקת ומפורטת היטב, תוך צירוף מסמכים מתאימים לתמיכה בטענותיהם (ראו והשוו: ע"א 598/12

דהן נ' פאנדנגו איסוף ומחזור בע"מ (20.3.2012)). משלא הונח ולו בדל של תשתית עובדתית שיש בו כדי להוכיח כי ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך אם פסק הדין לא יעוכב במובן זה שלא יוכלו להיפרע מהמשיבים את הסכום ששילמו אם הערעור יתקבל – לא ראיתי מקום לחרוג מן הכלל ולהורות על עיכוב ביצוע, וזאת גם מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.