ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ. ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר ) אשר חייב את המבקשת בתשלום פיצויים לטובת המשיבה.

1.

בשנת 2000 פרסמה המבקשת מכרז לבנייה ולפיתוח של מרכז מסחרי שכונתי במגרש שבבעלותה. בנתוני המכרז, שבו זכתה המשיבה, נפלה טעות הנוגעת לשטח הבנייה המותר במגרש. בעקבות הטעות נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שבגדרו הוסכם כי המרכז המסחרי ייבנה כך שבשלב הראשון תבנה המשיבה בשטח המותר לבנייה, ובמקביל תפעל המבקשת להכנת תוכנית נקודתית לצורך בניית יתרת השטח, שייבנה בשלב השני. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר ) מצא כי בהשלמת השלב השני בבניית המרכז המסחרי חל עיכוב שנבע מהשתהות המבקשת בהכנת התוכנית שעליה הוסכם ועקב תנאים חדשים שהתנתה, שלא היו מקובלים על המשיבה; וכי בשל מחדליה של המבקשת נמנע שר הפנים מלאשר את העסקה, אישור שהיה דרוש כדי להביא לרישום זכויות המשיבה במגרש בלשכת רישום המקרקעין. התנהלות זו גרמה למשיבה נזקים שונים, ובגינם חויבה המבקשת בתשלום פיצויים בסך כולל של 3,081,352 ש"ח.

2.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע. בתמצית, המבקשת טוענת בערעורה כי חויבה בתשלום של 2,951,992 ש"ח בגין אובדן דמי שכירות – ראש נזק שלא נזכר בעובדות התביעה או בסעדים המבוקשים בה; כי בית המשפט קמא הסתמך על עדות בלתי קבילה של עדים נעדרי ידיעה; כי בהסכם הפשרה לא סוכם על בניית המרכז המסחרי בשני שלבים; כי המשיבה לא עשתה כדי להקטין את נזקיה; וכי משבחרה המשיבה לממש את זכייתה במכרז, ויתרה היא בכך על כל תביעה וטענה נגד המבקשת. בבקשתה לעיכוב ביצוע טענה המבקשת כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, וזאת בשל כך שהיא מצויה לקראת סיומה של שנת תקציב וביצוע התשלום במועד זה יגרום להכבדה מיותרת על תזרים המזומנים שלה, ולעומת זאת – למשיבה לא ייגרם כל נזק מהיעתרות לבקשה. לחלופין נתבקש כי אורה למשיבה להפקיד כתב התחייבות שלפיו אם יידחה הערעור תעמיד היא את מלוא הסכום שנפסק לטובת המשיבה; או כי אורה שתפקיד את מלוא הסך האמור בקופת בית המשפט עד החלטה אחרת.

3.

לבקשה לעיכוב ביצוע נתבקשה תשובה. המשיבה טענה כי אין עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין נושא הערעור, משהמבקשת לא הצביעה על כל קושי להשיב את המצב לקדמתו ולא טענה דבר לעניין מצבה הפיננסי של המשיבה. עוד טענה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים, וזאת בשל כך שפסק הדין מבוסס על קביעות עובדה וממצאי מהימנות. לעניין פסיקת פיצוי בגין רכיב של נתבע, כביכול, הטעימה המשיבה כי נתבקש פיצוי בגין הנזק הכלכלי שנגרם לנכס המסחרי; כי חוות הדעת הכלכלית שהוגשה מטעם המשיבה התייחסה לכך במפורש; וכי אף רואה החשבון מטעם המבקשת התייחס לכך.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה ובתשובה שהוגשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עיכוב הביצוע הוא החריג לכלל, והוא יינתן מקום שהוכחו שני תנאים מצטברים: שיש לערעור סיכויים טובים; ושמאזן הנוחות נוטה לעכב את הביצוע. שני התנאים מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור טובים יותר, יפחת משקלו של התנאי בדבר מאזן הנוחות; וככל שמאזן הנוחות מצדיק את עיכוב הביצוע, ניתן להיעתר למבוקש אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים. ברם, כאשר עסקינן בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים (ע"א 93/13 אזולאי נ' שוקן , פסקה 7 (31.7.2013)). פסק הדין נושא הערעור השית על המבקשת חיוב כספי. בבקשתה לא הניחה המבקשת תשתית המבהירה מהו הנזק הבלתי הפיך שייגרם לה היה ולא יעוכב פסק הדין. אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, משלא עלה בידי המבקשת לשכנע כי אם תזכה בערעורה לא תוכל לגבות את כספה בחזרה, לא מצאתי לחרוג מן הכלל לעניין עיכוב ביצוע. לא ראיתי להיעתר גם לסעדים החלופיים המבוקשים.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.