ע"א 9320/16 אלמליח רונן נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

מנהל מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ) העניק למשיבה 2 (להלן: המושב ) הרשאה להמליץ על רוכשי מגרשים בפרויקט הרחבה חדש במושב. בתחילת שנת 2009 המליץ המושב לרמ"י על כל אחד משני המבקשים לקבלת מגרש (להלן: המגרשים ) בהליך של פטור ממכרז . המבקשים ביצעו מול המושב את השלבים הראשונים של תהליך הרכישה ושילמו הוצאות פיתוח לחברה המבצעת. ביום 3.11.2009 שלחה רמ"י למבקשים מפרט כספי לחתימתם, שבו פורטו דמי החכירה המהוונים עבור המגרשים, תוך שצוין כי אי החזרת המפרט הכספי חתום בתוך 45 ימים כמוה כחוסר עניין בביצוע העסקה (להלן: המפרט הכספי ) . המבקשים לא חתמו על המפרט הכספי ולא השיבו לרמ"י כלל. בחודש אוגוסט 2013 פנו המבקשים במכתבים לרמ"י שבהם פירטו נסיבות אישיות אשר מנעו מהם לטענתם לחתום על המפרט הכספי ולהתקדם בהליך רכישת המגרשים. המבקש 1 ציין, בין היתר, כי נזקק לטיפולים ממושכים בשל תאונה שארעה ביום 28.4.2009 שגרמה לו נזקים פיזיים ונפשיים; ואילו המבקשת 2 טענה שחלתה בשנת 2008, במהלך שירותה הצבאי, ונזקקה לטיפולים רפואיים בתקופה הרלוונטית. זמן קצר לאחר מכן השיבה רמ"י למבקשים כי הגם שהעסקה אושרה להם עוד בשנת 2009, הכספים לא שולמו ולכן העסקה בוטלה. עוד הוסיפה רמ"י כי המושב מיצה את מכסת המגרשים שהותרה להקצאה בפטור ממכרז ויתר המגרשים ישווקו במכרז פומבי.

2.

ביום 20.9.2016 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא (בפועל) א' פרקש ) את תביעת המבקשים כי הזכויות במגרשים יירשמו על שמם, תוך שביטל את צו המניעה הזמני שניתן בהסכמה ביום 17.7.2014. נקבע כי לא השתכללה הסכמה על המפרט הכספי בפרק הזמן שהוקצב בהצעה – 45 ימים – וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות לאכוף על רמ"י להעניק למבקשים זכויות במגרשים בפטור ממכרז. בית המשפט הטעים כי המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם כי מצבם הבריאותי מנע מהם להמשיך את הטיפול ברכישת המגרשים לפי המועדים שנקבעו לכך ; וכי אף אם היו מוכיחים טענותיהם אלו, ספק אם הייתה מתקבלת תביעתם שכן לא הודיעו לרמ"י על מצבם הבריאותי הנטען בזמן אמת. באשר לטענת המבקשים כי הייתה חובה על רמ"י להודיע להם על ביטול העסקה לשם הבטחת זכות הטיעון שלהם, נקבע כי אכן נפל פגם בהתנהלות רמ"י שלא הודיעה על ביטול העסקה, אך פגם זה לא יורד לשורשו של עניין; וכי ממילא הודעת הביטול מצד רמ"י לא היתה מזכה את המבקשים בזכות טיעון. כמו כן, נקבע כי השיהוי הניכר שחל בהתנהלות המבקשים ובפנייתם לרמ"י אינו מצדיק מתן סעד למבקשים במכלול נסיבות העניין.

3.

המבקשים לא השלימו עם תוצאת פסק הדין והגישו ערעור לבית משפט זה. במקביל, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ומתן צו מניעה עד למתן החלטה בערעור – היא הבקשה שלפניי. בבקשתם חוזרים המבקשים על טענותיהם בדבר נסיבות בריאותיות ואישיות אשר מנעו מהם חתימה על המפרט הכספי. לטענתם, רמ"י נתנה את האישור הסופי לעסקה מולם, ואילו החתימה על המפרט הכספי היא בגדר "צעד דקלרטיבי בלבד" שאינו מונע את השלמת העסקה מול רמ"י כעת. כמו כן, המבקשים טוענים כי רמ"י הוסיפה להקצות מגרשים בפטור ממכרז במושב אף לאחר שמוצתה המכסה לכך, ומשכך דומה שניתן גם בעניינם של המבקשים להקצות שני מגרשים נוספים מעבר למכסה. לטענת המבקשים יש לקבל את בקשתם היות וסיכויי הערעור גבוהים, שכן התנהלותה של רמ"י בעניינם לא היתה תקינה. כמו כן, טוענים המבקשים שגם שיקולי מאזן הנוחות תומכים בקבלת בקשתם מפאת החשיבות שב"שמירה על המצב הקיים", שכן אם ימכרו בינתיים המגרשים יהיה בכך כדי לאיין את הערעור ולא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

בהחלטתי מיום 8.12.2016 הוריתי למשיבות להגיש תשובתן לבקשה.

4.

רמ"י מתנגדת לבקשת עיכוב הביצוע בטענה כי סיכויי הערעור נמוכים וכי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. באשר לסיכויי הערעור, סומכת רמ"י ידיה על קביעת בית המשפט המחוזי שלא השתכלל חוזה בין הצדדים וכי אין בנסיבות האישיות שעליהן הצביעו המבקשים כדי להצדיק את התנהלותם; וכמו כן, כי פרק הזמן הארוך שחלף ממועד שליחת המפרט ועד לפניית המבקשים לרמ"י אינו סביר. באשר למאזן הנוחות, לטענת רמ"י זה נוטה לטובתה שכן שיווק המגרשים במושב התעכב שנים ארוכות ואין הצדקה לעיכוב נוסף. עוד בעניין זה הוסיפה רמ"י כי בעת הנוכחית אין מועד הקבוע לתחילת שיווק המגרשים ואף אם ישווקו המגרשים בתקופה הקרובה, "ההליכים (שיווק המגרשים – ע' פ') לא יסתיימו בהכרח לפני מתן פסק דין בערעור". לטענת רמ"י, טענתם של המבקשים כי יגרם להם נזק שלא ניתן יהיה להשיבו אם לא תתקבל הבקשה – אינה נתמכת בכל תשתית עובדתית או תצהיר. עוד מדגישה רמ"י כי אין מדובר במקרקעין השייכים למבקשים או שהמבקשים מחזיקים בהם, אלא מדובר בעניין כספי גרידא. המשיבה 2 בתשובתה ציינה כי היא משאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

5.

ראשית יצוין כי אף שהבקשה הוכתרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ומתן צו מניעה עד למתן החלטה בערעור" נראה כי נכון לסווגה כבקשה לסעד זמני בערעור. בין כך בין אחרת, הרי שהשיקולים בדבר מתן סעד זמני בערעור ומתן עיכוב ביצוע הם שיקולים דומים (השוו ע"א 8506/15 ריכטר נ' כהן , פסקה 6 (27.3.2016)) . לגופו של עניין, משעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כלל הוא שהזוכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ולכן ברגיל הגשת ערעור לא תביא לעיכוב ביצועו של פסק הדין נושא הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ , פסקה 4 (19.11.2014)). עיכוב ביצוע אפוא הוא החריג לכלל זה ויינתן רק בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": כי סיכויי הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, במובן זה שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שיגרם למי מהמבקשים נזק בלתי הפיך (ע"א 2746/15

שם טוב נ' דוברובינסקי , פסקה 4 (17.5.2015)).

6.

במרכז הבקשה שלפניי מחלוקת בעניין הקצאתם של שני מגרשים אשר, ככל העולה מהבקשה והתשובות לה, אינם משמשים בעת הנוכחית למגורי המבקשים, וכמו כן לא עולה שיועדו בהכרח למגורי מי מהמבקשים בעתיד. בפסיקתו של בית משפט זה עלו גישות שונות לעניין סעדים זמניים הנוגעים למקרקעין שאינם משמשים למגורי המבקש. לפי גישה אחת, שיקולי מאזן הנוחות נוטים במקרים מעין אלה לטובת המבקש שכן באם יועברו הזכויות בנכס לצד שלישי בטרם יוכרע הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לפי גישה שנייה, כאשר אין מדובר בנכס המשמש למגורים נוטה ככלל מאזן הנוחות לטובת הימנעות מהענקת הסעד הזמני, ובפרט לאור ברירת המחדל האמורה לפיה על הזוכה בפסק דין ליהנות מפירות זכייתו (ראו ע"א 3684/15 עזבון המנוח נדים כמאל ז"ל נ' עזבון המנוחה אניסה נחאס , פסקה 4 והאסמכתאות שם (9.7.2015)). מבלי להכריע בין הגישות השונות, בנסיבות המקרה שלפניי באתי למסקנה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי המבקשים בערעור. מן החומר שלפניי עולה כי הזיקה בין המבקשים לבין המגרשים אינה מיוחדת מש המבקשים לא הצביעו על ערך אישי או ייחודי שנושאים המגרשים המסוימים עבורם (השוו ע"א 7653/16 לוי נ' אמסטר , פסקה 5 (13.10.2016); ע"א 2070/16 מנאסרה נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 7 (10.4.2016); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 373 (מהדורה שלישית, 2012)); ומן הבקשה עולה כי חששם המרכזי הוא כי לא יוותרו מגרשים כלשהם להקצאה עבורם במושב בפטור ממכרז. המבקשים לא הצביעו על נזק משמעותי נוסף העשוי להיגרם להם, ודאי לא נזק בלתי הפיך שאינו בר פיצוי כספי (השוו ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה , פסקה 8 (6.5.2010)). זאת ועוד, מתשובתה של רמ"י לבקשה עולה כי בעת הנוכחית טרם נקבע מועד לשיווק יתר המגרשים שנותרו לשיווק במושב ואין כל הכרח שהליכי השיווק יסתיימו בטרם יוכרע הערעור בעניינם של המבקשים. ב נסיבות אלו, באתי אפוא למסקנה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. הוצאות הצדדים בהליך זה יילקחו בחשבון בפסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.