ע"א 7653/16 יצחק לוי נ. עו"ד יעקב אמסטר

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) מיום 11.9.2016 שהורה על אישור הסכם למכירת זכויות השכירות של המבקש בגן האירועים "הגבעה בברנר" (להלן: גן האירועים ו ההסכם ).

1.

המבקש לפניי נתון בהליכי פשיטת רגל שבמסגרתם הוצא צו לכינוס נכסיו. ביום 4.5.2016 אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ( כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) את מכירת זכויות השכירות של המבקש בגן האירועים. עוד נקבע שעל מנת להביא להשאת התמורה בגין הזכויות האמורות יפרסם המנהל המיוחד – הוא המשיב 1 (שכיהן אותה העת ככונס הזמני שמונה לנכסי המבקש) – הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות; יערוך התמחרות בין המציעים; ובהמשך לכך יגיש דו"ח מעדכן לבית המשפט. משיבה 4 (להלן: הזוכה ) זכתה בהתמחרות. כעולה מהמידע שהובא לעיוני, המבקש לא השיג על החלטה זו. בהמשך לכך, הגיש המנהל המיוחד בקשה לאשר את הסכם מכר הזכויות לזוכה , שהיא זו שהפעילה את גן האירועים מטעם המנהל המיוחד החל מיום 22.12.2015. זאת לאחר, שהושגה הסכמת קיבוץ גבעת ברנר להעברת הזכויות לזוכה – הוא המשיב 3 (להלן: הקיבוץ ) – בעל זכויות חכירה מאת רשות מקרקעי ישראל. ביום 11.9.2016 אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) את בקשת המנהל המיוחד. נקבע כי החזקה בגן האירועים תימסר לזוכה ביום 1.10.2016, וכי הסכם השכירות בין הזוכה לבין הקיבוץ ייכנס לתוקפו באותו המועד. בפסק הדין עמד בית המשפט על הצורך לאשר את ההסכם "ללא דיחוי", לאחר שנקבע כי הצעת הזוכה היא מיטיבית בנסיבות העניין. נקבע כי הצעת הזוכה תואמת את חוות דעת השמאי מטעם המנהל המיוחד; וכי היא הגבוהה ביותר שהתקבלה במהלך הליכי ההתמחרות ביחס לזכויות המבקש בגן האירועים. עוד נקבע כי הזוכה היא שהפעילה את גן האירועים מאז חודש דצמבר 2015; וכי יש לכך חשיבות בהיבט של רצף הפעילות ואפשרות העברת ההחזקה בגן האירועים באופן מהיר. עם זאת, נוכח טענותיה של רעיית המבקש כי היא בעל מחצית הזכויות בנכסיו, נקבע כי המנהל המיוחד יחזיק בנאמנות מחצית מהתמורה שתתקבל מהזוכה בעבור מכר הזכויות בגן האירועים, וזאת עד להכרעה בזכויות רעיית המבקש בכספים.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי. לדברי המבקש מתקיימים בעניינו התנאים למתן עיכוב ביצוע. אשר למאזן הנוחות נטען כי ככל שיושלם הליך מכירת הזכויות בגן האירועים לזוכה לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, ולבטל את מכירת העברת הזכויות, אם יתקבל ערעורו. אשר לסיכויי הערעור נטען כי אלה טובים. נטען כי בית המשפט הורה על מכירת הזכויות בגן האירועים בטרם גובשה מצבת נשייתו הסופית של המבקש; וכי ההצעה הזוכה נמוכה משוויין הריאלי של זכויות המבקש בגן האירועים, כעולה מחוות דעת שמאית שהוגשה מטעמו.

3.

ביום 5.10.2016 הוריתי על קבלת תשובת המשיבים. לטענת המנהל המיוחד יש לדחות את הבקשה. נטען כי זו הוגשה בשיהוי ניכר, שכן הסכם מכר זכויות המבקש בגן האירועים נכנס לתוקף – כאמור – ביום 1.10.2016, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 2.10.2016 (ופסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 11.9.2016). משכך נטען כי העברת הזכויות לזוכה היא בבחינת "מעשה עשוי" – היינו, מסירת החזקה בגן האירועים נמסרה לזוכה ותשלום השכירות הועבר. עוד נטען כי המבקש מנסה לנצל לרעה הליכי משפט כדי לחמוק מפירעון חובותיו. אשר למאזן הנוחות, נטען כי היעתרות לבקשה משמעה החזרת הפעלת גן האירועים לידי המנהל המיוחד במטרה לשמור על העסק כ"עסק חי". נטען כי מדובר בהפעלה גרעונית וכי עלויותיה (ובהן שכירות, ארנונה, חשמל ומים) מוטלות על קופת הנשייה; וכי קופת הנשייה היא זו הנושאת בעלויות הפעלת גן האירועים. נטען כי סכום ההוצאות האמורות מסתכם בכ-250,000-200,000 ש"ח מדי חודש. כונס הנכסים הרשמי (הוא המשיב 2 ) הצטרף לעמדת המנהל המיוחד.

4.

בתשובה מטעמה טענה הזוכה כי היא אינה צד למחלוקת בין הצדדים; וכי היא זכתה בזכויות בגן האירועים כדין. נטען כי מטרת המבקש היא לסכל את העברת הזכויות, ומכאן שדין הבקשה להידחות. הזוכה הוסיפה כי טענות המבקש בערעור נדחו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי; וכי מדובר ב"מעשה עשוי", שכן זכויות ההחזקה בגן האירועים הועברו לה זה מכבר עובר להגשת הבקשה. לבסוף, הקיבוץ (המשיב 3 לפניי) טען כי יש לדחות את הבקשה, משום שזו הפכה לתיאורטית – משהוגשה לאחר שהזכויות בגן האירועים הועברו לידי הזוכה; ומכיוון שגם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש שכן מדובר בנכס עסקי גרידא שלמבקש אין כל זיקה מיוחדת אליו. לפיכך, נטען כי גם לו יתקבל ערעורו של המבקש, יהיה ניתן לפצותו פיצוי כספי על נזקיו הנטענים. לכך הוסיף הקיבוץ כי היעתרות לבקשה משמעה פגיעה במתקשרים שונים שנקשרו עם הזוכה לצורך שימוש בגן האירועים בתקופה הקרובה. לבסוף, נטען כי סיכויי הערעור אינם טובים, זאת שכן ההחלטה העקרונית בדבר מכר הזכויות בגן האירועים התקבלה עוד ביום 4.5.2016 – והיא הפכה חלוטה, משהמבקש לא ערער עליה.

5.

משעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הזוכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ולכן ברגיל הגשת ערעור לא תביא לעיכוב ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ , פסקה 4 (19.11.2014)). עיכוב ביצוע הוא חריג לכלל זה, והוא יינתן רק בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": כי סיכויי הערעור טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש במובן זה שאלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך ( ע"א 2746/15 שם טוב נ' דוברובינסקי , פסקה 4 (17.5.2015)). לא

מצאתי כי תנאים אלה מתקיימים בבקשה דנן, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. במרכז הבקשה עומד נכס המשמש לצרכים מסחריים גרידא (ואף המבקש לא טען אחרת), שלגביו קיימת נטייה פחותה לעכב את ביצוע פסק הדין ( ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ , פסקה 5 (30.8.2006)). זאת בפרט שעה שהמבקש לא הצביע על זיקה מיוחדת לנכס נושא הבקשה (השוו

ע"א 2070/16 מנאסרה נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקאות 7-6 (10.4.2016); ע"א 3684/15 עזבון המנוח נדים כמאל ז"ל נ' עזבון המנוחה אניסה נחאס , פסקה 4 (9.7.2015)) . תחילה יאמר כי המבקש הגיש את בקשתו לאחר כניסתו לתוקף של ההסכם והעברת הזכויות נושא הבקשה דנן; וכי הוא לא השיג על ההחלטה העקרונית שבה נקבע כי יש למכור את זכויותיו בגן האירועים. שיקולים אלה כשלעצמם – אף אם אניח לטובת המבקש כי לא די בהם לדחות את הבקשה – שוקלים לחובתו. זאת, שכן המבקש הגיש את בקשתו שעה שההסכם נכנס לתוקף, והזכויות בגן האירועים הועברו לזוכה. אשר למאזן הנוחות, כעולה מתשובות הצדדים, קבלת הבקשה תסכל את מימוש ההסכם, ותפגע בקופת הנשייה נוכח המשך ההפעלה הגרעונית. הקושי בעניין זה מתחדד משהמנהל המיוחד קיים הליך ייעודי לאיתור ההצעה הטובה ביותר שתביא להשאת רווחי קופת הנשייה, ומשזו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, שעמד בפירוט על הדחיפות בהגשמת ההסכם. משכך, סבורני כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום של 2,000 ש"ח.