ע"א 5178/17 ישראלה פלד נ. ג'ורג' פאל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 8.6.2017 שהורה כי הגג המוצמד לחלקת משנה שבבעלות המבקשת במבנה תעשייתי הרשום כבית משותף, יוצמד לחלקת משנה שבבעלות המשיב.

1.

רוזה בארי ז"ל (להלן: המנוחה ) ויהודה בארי ז"ל (להלן: המנוח ; להלן ביחד: המנוחים ) נישאו וניהלו את רכושם במשותף, כאשר המבקשת היא בתו של המנוח והמשיב הוא בנה של המנוחה מנישואיהם הקודמים של בני הזוג. על שמם של המנוחים נרשמו 6 חלקות משנה במבנה תעשייתי בחיפה הרשום כבית משותף (להלן: הנכס ). בצו רישום הבית המשותף משנת 1981, אותו ערך והגיש לרישום עו"ד עדי מיכלין (להלן: עו"ד מיכלין ), הוצמד גג בשטח 195 מ"ר (להלן: הגג ) לחלקת משנה 13 בנכס שהייתה בבעלות המנוחים. בשנת 1987 חתמו המנוחים על הסכם ממון (להלן: ההסכם ), שלפיו חלקות משנה 4, 5 ו-6 שבבעלותם המשותפת יועברו ללא תמורה למנוחה "כולל כל זכויות הבניה על הגג"; וחלקות משנה 7, 8 ו-13 שבבעלותם המשותפת של המנוחים יועברו ללא תמורה למנוח "ללא זכויות בניה על הגג". זאת, על מנת שיהא באפשרות המנוחים לצוות רכושם לילדיהם באופן שימנע חילוקי דעות עתידיים ביניהם. ההסכם אושר על ידי בית משפט וקיבל תוקף של פסק דין. יצוין כי עו"ד מיכלין אשר מונה בהסכם כנאמן הצדדים לרישום ההסכמות שגובשו בו בלשכת רישום המקרקעין (להלן: לשכת הרישום ), לא ביצע את הרישום האמור. בצוואתו מיום 15.5.1988 הוריש המנוח את חלקות המשנה שבבעלותו (היינו, חלקות משנה 7, 8 ו-13) למבקשת. בצוואתה של המנוחה, אף היא מאותו היום, הורישה את זכויותיה בחלקות משנה 4, 5 ו-6 למשיב. לאחר פטירת המנוחים, ניתנו צווים לקיום צוואותיהם. ביום 14.1.2002, לאחר שבית המשפט אישר את בקשת המבקשת – לה ניתנה הסכמת המשיב – שלפיה יוסמך עו"ד מיכלין לחתום בשם העיזבון על העברת הבעלות בחלקות המשנה כמפורט בצוואות המנוחים (בש"א (מחוזי חי') 7990/01 פלד נ' עו"ד עדי מיכלין מנהל העזבון (16.9.2001)), נרשמו המשיב והמבקשת בלשכת הרישום כבעליהם של הזכויות בחלקות המשנה בהתאם להוראות הצוואות האמורות. בהמשך, בעקבות מחלוקת שניטשה בין הצדדים ביחס לזכויות בגג, הגיש המשיב תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי שלפיו הגג יוצמד לאחת מחלקות המשנה שהיו בבעלות המנוחה, ועתה מצויות בבעלותו. המשיב טען, בין היתר, כי הגג הוצמד בטעות לחלקת משנה 13 בצו רישום הבית המשותף, וכי בהתאם להסכם ולהתנהלות הצדדים במהלך השנים יש להצמיד את הגג לחלקת משנה שבבעלותו.

2.

ביום 8.6.2017 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את התובענה שהגיש המשיב (להלן: פסק הדין ) וקבע כי שטח הגג יוצמד לחלקת משנה 4 שבבעלותו; וכי זכויות הבנייה של המבקשת בגג יועברו למשיב. נקבע כי לא היה בכוונתם של המנוחים להפריד בין זכויות הבנייה בגג לבין הצמדתו הפיזית של הגג, נוכח תכליתו של ההסכם שנועד למנוע חילוקי דעות בין היורשים על ידי יצירת הפרדה מוחלטת בין נכסי המנוחים; וכי אין בסיס לטענה כי מי מן המנוחים ידע להבחין בין המונחים האמורים ומשמעותם. עוד נקבע כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של עו"ד מיכלין אשר היווה "דמות מפתח" בפעולותיהם של המנוחים באותה עת; עם אופן ניסוחן של הצוואות; ועם אופן התנהלותם ופעולותיהם של המשיב והמבקשת לאחר חתימת ההסכם. משכך, נקבע כי נפלה טעות ברישום הצמדת הגג לחלקת המשנה שבבעלות המבקשת בלשכת הרישום ובפנקס הבתים המשותפים. בתוך כך דחה בית המשפט את טענת המבקשת בדבר התיישנות התובענה, בקבעו, בין היתר, כי המועד הקובע לחישוב תקופת ההתיישנות הוא המועד בו נרשמו חלקות המשנה בלשכת הרישום על שם המבקשת והמשיב. לבסוף הורה בית המשפט על מינוי בא כוח המשיב לביצוע רישום הצמדת הגג לחלקת משנה 4 שבבעלותו בתוך 90 ימים.

3.

המבקשת לא השלימה עם תוצאת פסק הדין והגישה ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת סיכויי ערעורה גבוהים, בין היתר, משום ששינוי רישום הצמדה בבית משותף יתכן לטענתה רק לפי סעיף 62(א1) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק ) אשר נחקק אך בשנת 1992 ומשכך לא ניתן לייחס למנוחים כוונה לפעול על פי האמור בסעיף זה עוד בשנת 1987, עת נחתם ההסכם. עוד נטען כי שגה בית המשפט בפרשנותו את אומד דעת המנוחים בניגוד ללשונו המפורשת של ההסכם שעניינו בהקניית זכויות הבנייה על הגג למשיב ולא בהצמדתו; במשקל הרב שהקנה לעדותו של עו"ד מיכלין; ובכך שהעניק למשיב סעד אופרטיבי בדמות מינוי בא כוחו לשם ביצוע הצמדת הגג בפועל חלף סעד הצהרתי בלבד כפי שהתבקש בהמרצת הפתיחה. עוד טוענת המבקשת, בין היתר, כי עילת התביעה התיישנה נוכח חלוף הזמן מאז רישום הבית המשותף ולחלופין מאז חתימת ההסכם ואישורו ועד להגשת התובענה. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם יוצמד הגג לחלקת משנה שבבעלות המשיב יהיה בכך כדי לאיין את ערעור המבקשת שהרי אז תישלל זכותה הקניינית והמשיב יהא חופשי לעשות בזכויות בגג כבשלו, לרבות להעבירן לצד שלישי. בהמשך לכך טוענת המבקשת כי הפעולות אשר ידרשו לשם השבת המצב לקדמותו באם יתקבל ערעורה לאחר שיועבר רישום ההצמדה, כרוכות בהוצאות כספיות ובקשיים בירוקרטיים שמצדיקים אף הם את עיכוב ביצוע פסק הדין; וכי אין דחיפות בשינוי רישום הצמדת הגג.

4.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. באשר לסיכויי הערעור, סומך המשיב ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו, תחולתו של סעיף 62(א1) לחוק אינה רלוונטית במקרה דנן מאחר שעסקינן במערכת היחסים בין המנוחים וחלוקת רכושם הפרטי בינם לבין עצמם, ולא במערכת היחסים בין כלל דיירי הבית המשותף. עוד נטען כי הסעד האופרטיבי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ניתן בסמכות שכן הוא נובע באופן ישיר מן הסעד ההצהרתי לו עתר המשיב. באשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי זה נוטה באופן מובהק לעבר דחיית הבקשה, מאחר שלטענתו המבקשת לא הציגה נזק מיוחד שלא ניתן לפצותה בגינו בכסף או טעם מיוחד אחר שיש בו כדי להצדיק את קבלת הבקשה. לטענת המשיב, כל זמן שרישום הצמדת הגג נותר על שמה של המבקשת יש בכך כדי למנוע מן המשיב את זכויותיו הקנייניות, להן מעולם לא הייתה זכאית המבקשת. המשיב מדגיש כי הבית המשותף נושא הבקשה הוא מבנה תעשייתי שלגביו יש למבקשת אינטרס כלכלי בלבד הניתן לפיצוי כספי במקרה שיתקבל ערעורה; וכי ביצוע פסק הדין לא כרוך בפינוי המבקשת מן הנכס.

5.

משעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בעיקרה, בכפוף לכך שהמשיב לא יבצע כל דיספוזיציה בזכויותיו בגג שיוצמד לאחת מחלקות המשנה שבבעלותו כמפורט להלן.

6.

כידוע, בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ולפיכך, ככלל, הגשת ערעור לא תביא לעיכוב ביצוע פסק הדין נושא הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עיכוב ביצוע אפוא הוא חריג לכלל זה ויינתן אך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור טובים; ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש במובן זה שאלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך (ע"א 7653/16 לוי נ' אמסטר , פסקה 5 (13.10.2016); ע"א 8506/15 ריכטר נ' כהן , פסקה 7 (27.3.2016)).

7.

כאמור, במוקד הבקשה נכס מקרקעין תעשייתי אשר אינו משמש למגורי המבקשת. במקרים כגון

דא נהוג בפסיקה לאבחן, בעת בחינת שיקולי מאזן הנוחות בבקשה לעיכוב ביצוע או למתן סעד זמני, אם עסקינן בנכס מקרקעין שנועד להשקעה והאינטרס של המבקש בו הוא כלכלי גרידא – שאז תהא הנטייה לא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע בהתחשב בכך שהנכס הוא בר חליפין; או שמא עסקינן בנכס בעל ערך מיוחד או בעל איכויות מיוחדות עבור המבקש, באופן המצדיק להורות על עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו זכויות במקרקעין ( ראו למשל ע"א 8545/16 ליאם מימון השקעות בע"מ נ' יניב , פסקאות 11-10 (13.7.2017); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

373-372 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, סבורני שלא ניתן לקבוע באופן ברור, כטענת המבקש, כי הזכויות בגג אינן בעלות ערך מיוחד עבור המבקשת בהתחשב בכך שזכויות אלה אינן זכויותיה היחידות בנכס. יחד עם זאת, איני סבור כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא אשר הורה על הצמדתו של הגג לחלקת המשנה שבבעלות המשיב – שכן רישום זה, כשלעצמו, אין בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך עבור המבקשת לו יתקבל ערעורה. בצד האמור, דומני כי יש מקום בנסיבות העניין להורות על סעד זמני שיבטיח כי המשיב לא יעביר את הזכויות נושא הבקשה לצדדים שלישיים באופן שלא יאפשר להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3119/17 עזבון בן יוסף נ' עזבון בן ישועה , פסקאות 3-2 (22.5.2017); ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל , פסקה 6 (4.6.2013)) . פתרון מעין זה מאפשר למשיב, מחד גיסא, לממש את זכותו בנכס וליהנות מפירות זכייתו (גם אם באופן חלקי), ומונע נזקים בלתי הפיכים עבור המבקשת, מאידך גיסא.

משמצאתי כי יש בהכרעתי זו כדי לאזן באופן ראוי בין האינטרסים של הצדדים בנסיבות המקרה דנא, איני רואה להידרש לסיכויי ערעורה של המבקשת.

8.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בעיקרה. בצד זאת, ניתן בזה צו האוסר על ביצוע דיספוזיציה בזכויות המשיב בגג עד להכרעה בערעור, ככל שיבוצע הרישום שעליו הורה בית משפט קמא. כל זאת, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית משפט זה ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח, לשם הבטחת נזקים שעלולים להיגרם למשיב כתוצאה מהצו, אם יידחה הערעור. הערבות תופקד בבית משפט זה עד ליום 20.8.2017, שאם לא כן יפקע הצו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.