ע"א 7001/18 אחמד קדח נ. מותנא קדח

1.

המבקש, הבעלים הרשום של מקרקעין בכפר מנדא בשטח של כ-13,400 מ"ר (להלן: המקרקעין ), הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי נגד המשיב – יורשו של עואד קדח ז"ל (להלן: המנוח ) – שלפיה אין תוקף להסכם מכר מיום 23.11.2013 (להלן: הסכם המכר ) שנערך לכאורה בין המבקש לבין המנוח לגבי חלקה בת 1,100 מ"ר מתוך המקרקעין (להלן: החלקה ), ולפעולות שבוצעו מכוחו (ובהן בין היתר רישום הערת אזהרה לטובת המשיב). לטענת המבקש, חתימתו על הסכם המכר זויפה. ביום 25.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' מנדלבום ) את התביעה וקבע כי לא הוכח שהסכם המכר זויף, וכי המשיב הוכיח כי ההסכם תקף, על בסיס עדויות שנמצאו מהימנות וחוות דעת מומחים שלא נסתרו. בפסק דינו, ביטל בית המשפט צו מניעה שניתן בראשית ההליך שאסר על ביצוע דיספוזיציה בחלקה (מיום 2.1.2017; להלן: צו המניעה ) , וכן חייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 35,000 ש"ח.

2.

ביום 8.10.2018 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, וביום 29.4.2019 הוגשה הבקשה שלפניי, שבה מבוקש להותיר את צו המניעה על כנו ולעכב את ביצוע תשלום ההוצאות. לטענת המבקש, סיכויי ערעורו טובים, משום שבית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לראיות שהביא בדבר זיוף חתימתו; ומכיוון שהמשיב לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו, בשים לב לכך שהתביעה היא נגד עיזבון המנוח. אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי ייגרם לו נזק רב אם המשיב ימכור את החלקה לצד שלישי וערעורו יתקבל בסופו של יום. המבקש מוסיף כי עיכוב ביצוע פסק הדין לא יגרום נזק למשיב, שכן הוא עצמו השתהה בדיווח על הסכם המכר ללשכת רישום המקרקעין ולרשויות המס במשך כשלוש שנים לאחר מועד החתימה (הלכאורית) עליו.

3.

התבקשה תשובה. המשיב טוען, בתמצית, כי סיכויי הערעור, המכוון נגד ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי, קלושים. אשר למאזן הנוחות, נטען כי עיכוב ביצוע פסק הדין יסב למשיב נזקים רבים, וכי התנהלותו של המבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים שכן הוא אינו נושא בתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו חרף הליכים שננקטו נגדו בלשכת ההוצאה לפועל. עוד טוען המשיב כי אם ימצא בית המשפט לנכון להורות על עיכוב ביצוע, יש להתנות זאת בהפקדת ערובה בסכום שיבטיח פיצוי בגין הנזקים שיגרמו לו.

4.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו מתקיימים שני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש במובן זה שאלמלא יינתן הסעד הזמני לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו או שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך (ראו למשל ע"א 5178/17 פלד נ' פאל , פסקה 6 (18.7.2017)). אשר לחלק בבקשה שעניינו הותרת צו המניעה על כנו, בפסיקת בית משפט זה עלו גישות שונות לעניין סעדים זמניים הנוגעים למקרקעין שאינם משמשים למגורי המבקש (ע"א 3684/15 עזבון כמאל נ' עזבון נחאס , פסקה 4 (9.7.2015) (להלן: עניין עזבון כמאל ); ע"א 1755/12

בר שפירא נ' בודה , פסקאות 8-7 (29.3.2012) ). בבקשות מעין אלו, החשש לנזק בלתי הפיך כתוצאה מדחיית הבקשה לסעד זמני אינו קם מאליו, והכרעה בהן תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי (ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן , פסקה 6 (11.12.2017) (להלן: עניין שבתאי ) ; ע"א 2938/12

פארס נ' פארס , פסקאות 11-10 (10.6.2012)). במקרה דנן, החלקה שבמוקד המחלוקת היא אמנם חלק מן המקרקעין שבבעלות המבקש, אולם המבקש לא טען כי זו נושאת עבורו ערך מיוחד, או כי מתעורר חשש קונקרטי שהחלקה תימכר לצדדים שלישיים באופן שיסכל את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אילו יתקבל הערעור (השוו: עניין עזבון כמאל , פסקה 4; עניין שבתאי , פסקה 7). משכך, אין מקום להיעתר לבקשה שלפניי, וזאת גם בהינתן מועד הגשתה, למעלה מחצי שנה לאחר הגשת הערעור על פסק הדין, שלא ניתן בעניינו הסבר מצד המבקש.

אשר לבקשה לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש בפסק הדין, הנחת המוצא היא כי ברגיל, החלטה המטילה חיוב כספי לא תעוכב בשל הגשת ערעור. לא ראיתי הצדקה לסטות מכלל זה בענייננו, בייחוד כאשר המבקש לא העמיד תשתית עובדתית המצביעה על קושי להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו (ראו למשל ע"א 3180/17 אברהמיאן נ' ששון , פסקה 5 (20.9.2017); ע"א 6568/14 ונטורה נ' נאמן , פסקה 5 (6.11.2014)). דברים אלה אמורים גם בהתחשב בהחלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 18.11.2018 שהורתה על הפחתת סכום העירבון בערעור.

סוף דבר: הבקשה נדחית. עם זאת, אם יבקש המשיב להתקשר עם צד ג' להעברת

זכויותיו בחלקה יהיה עליו להודיע על כך לבית משפט זה עד 30 ימים לפני מועד ההתקשרות הצפוי. הודיע כך המשיב, יהיה רשאי המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 3,000 ש"ח.