ע"א 5983/08 קטלנה מימון בע"מ נ. חיים פייגלין

1.

לפניי בקשה מטעם המשיב להגדלת סכום הערבון, אשר נקבע לסך של 30,000 ₪. המשיב טוען כי שווי המחלוקת נשוא ההליך עולה על 12 מיליון ₪. נטען עוד כי מדובר בהליך מורכב הנוגע למסכת עובדתית משנת 1998 ופסק הדין חובק סוגיות משפטיות מורכבות. המשיב מוסיף ומציין כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 100,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. לדברי המשיב, סכום זה לא שולם עד היום. אשר למערערת, טוען המשיב כי היא נמנעה מרישום כתובתה בכתב הערעור, כמו גם בכתב התביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי. לדבריו, מודבר במערערת שקיים ספק בקשר לקיומה המעשי ומי שעומד מאחריה נמצא בחו"ל מזה שנים. המערערת מתנגדת לבקשה, בטענה כי כל תכליתה של הבקשה היא להערים קשיים פרוצדורליים בבירור הערעור. המערערת מדגישה כי הערבון בערכאות הערעור אינו מכשיר לאכיפת חיובים אחרים הקיימים לצד כלפי משנהו. היא מציינת כי הינה חברה ישראלית בעל מען רשום. יש לה ייצוג משפטי בישראל ובמהלך השנים האחרונות ניהלה הליך משפטי אינטנסיבי בבית המשפט המחוזי, תוך שהגיעה לכל הדיונים הרלוונטיים ובמסגרת הערעור הפקידה כבר סך של 30,000 ₪.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת עירבון להתקבל בחלקה. כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. בהקשר זה אין לשכוח כי המדובר בערעור, אשר מתברר בדרך כלל על דרך סיכומים בכתב, ודרך ניהולו אינה דומה לזו של דיון בפני ערכאה ראשונה. כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/98 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186). יודגש לעניין זה כי העירבון המופקד בקופת בית המשפט עם הגשת ערעור נועד להבטחת הוצאות המשיב בערעור. מטרת העירבון אינה לשמש כלי להוצאה לפועל של הוצאות אשר נפסקו בערכאות הקודמות. העובדה כי המערער לא עמד בחיוב הוצאות המשפט שפסקה הערכאה הראשונה הינה רלבנטית ובעלת משקל מקום שמתבקש פטור מהפקדת עירבון, שכן הדבר מגביר את החשש כי המשיב יתקשה בגביית הוצאות מן המערער בתום הערעור, ככל שייפסקו לטובתו. במקרה כזה, הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המצדיקים פטור מערבון הוא נטל מוגבר. אולם, הפקדת עירבון לא נועדה לשמש מכשיר לגביית הוצאות שפסקה ערכאה אחרת. אשר על כן, בקביעת גובה

העירבון כאומדן ההוצאות הצפויות להיפסק, משקלה של טענה בדבר אי פירעון הוצאות בעבר הינו מוגבל.

3.

במקרה דנן, סכום העירבון שנקבע תואם את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון בהתחשב בטיב ההליך ובמספר המשיבים. יחד עם זאת, דומה כי בקביעת גובה הערבון לא ניתן משקל מספיק לשווי הסכסוך נשוא הערעור ולהיקף הדיון המשפטי בערעור. על רקע זה, נראה לכאורה כי במקרה של דחיית הערעור סכום ההוצאות לטובת המשיב יעלה על 30,000 ₪. בשים לב לכלל השיקולים, לרבות שווי הסכסוך נשוא הערעור, פסיקת ההוצאות בבית המשפט קמא, היקף הערעור ומספר המשיבים, יועמד סכום העירבון על סך של 45,000 ₪. המערערת תפקיד את היתרה הנדרשת בנוסף לסכום שכבר הופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך בלא הודעה נוספת.