ע"א 5983/08 קטלנה מימון בע"מ נ. חיים פייגלין

1.

בהליך שבכותרת מבקש המשיב לקבל מסמכים שונים מן המערערת. הבקשה הוגשה ביום 12.10.08. עניינו של ההליך הערעורי בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט מ' סוקול) מיום 18.5.08 (להלן: פסק הדין). תחילתו של ההליך בתביעה שהגישה המערערת כנגד המשיב ביום 17.3.05, בה תבעה לחייב את המשיב לרכוש ממנה את מניותיה בחברת צ.מ.ח תשתית ופיתוח בע"מ. תביעה זו התבססה על הסכם פשרה מיום 9.7.98 (להלן: הסכם הפשרה), אשר ניתן לו תוקף של פסק דין לפי החלטת בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ב' גילאור) מאותו היום. בעקבות הגשת התביעה האמורה, הגיש המשיב ביום 7.6.05 המרצת פתיחה במסגרתה ביקש כי יקבע שהסכם הפשרה האמור בטל מעיקרו או לחלופין שהוא בוטל. בית המשפט המחוזי איחד את שתי התובענות ודן תחילה בהמרצת פתיחה. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי הסכם הפשרה, ועימו פסק דינה של כב' הנשיאה גילאור, בטלים, ולפיכך, דחה את תביעת המערערת. מכאן ההליך שבכותרת.

2.

בבקשה שלפני המשיב מבקש כי המערערת תמסור לידיו כאמור מסמכים שונים, וזאת לפי הנטען לצורך הבהרת זהות העומדים מאחורי הליך זה. לטענת המשיב, קיימים פגמים שונים בייפויי הכוח שהוגשו מטעם המערערת – הן בהליך זה, והן בהליך דלמטה. פגמים אלה, בשילוב עם ראיות לכאורה המצביעות על כך שהמערערת המחתה את זכויות התביעה בעניין זה של לצד ג', מעלים חשש כי הליך זה הוגש שלא כדין. המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה, דין בקשת המשיב להידחות, אם מכיוון שלא קיים בסיס בדין לגילוי מסמכים בערכאת ערעור, אם לאור כך שהמערערת הינה חברה קיימת הרשומה במרשם החברות, ואם מאחר וייפויי הכוח נחתמו והוגשו כדין. לטענתה, בקשה זו הינה ניסיון נוסף של המשיב למנוע ממנה את זכותה לתקן את פסק הדין נשוא הליך זה, אשר בשוגג ומבלי שכלל נערך דיון בעניין, דחה את טענותיה לגופו של עניין יחד עם טענותיה לגבי תוקפו של הסכם הפשרה.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. אקדים ואציין, כי מרבית טענותיו של המשיב הן טענות ערעוריות בטיבן, שככל שניתן לטעון אותן במקרה זה – בשים לב לחזית בבית המשפט קמא ופסק הדין – אין בהן כדי לבסס בשלב הערעור עילה למתן הסעד המבוקש. כך, למשל, נושא המחאת זכויות המערערת נטען לפני בית המשפט קמא והעניין לא הוכרע נוכח פסק הדין הסופי ותוצאתו. אם מבקש המשיב

לטעון בנדון בשנית עליו לעשות כן במסגרת סיכומיו אולם וודאי שאין מקום או עילה לחייב את המערערת בשלב הערעור, עוד טרם בירורו לגופו, למסור מסמכים בנדון. מכאן, שלב הבקשה שלפני עניינו ביפוי הכח לקיים את ההליך. בעניין זה, לא מצאתי עילה למתן הוראות כפי המבוקש על ידי המשיב. בבית המשפט המחוזי הופקד יפוי כוח לניהול ככל ההליכים והמשיב לא טען בנדון פגם או ליקוי. במצב דברים זה, אין בידי לקבל את הטענות – שחלקן מבוסס על ראיות שלא היו לפני בית המשפט קמא בדבר פגמים ביפוי הכח.

4.

התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להדחות וההליך ימשך כמקובל. המשיב ישא בשכר טרחת עורך דין המערערת בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין,

מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.