ע"א 6037/21 משה חי שיבר נ. עו"ד אורן הראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' פלינר ) בפש"ר 1723/09 ובפש"ר 11936-08-16 מיום 27.5.2021, בגדרה נקבע כי המבקש (להלן: החייב ) רשאי לפדות את זכויותיו בדירה שבבעלותו תמורת סכום של 675,000 ש"ח וזאת כתנאי למתן הפטר, וכי ככל שסכום זה לא ישולם עד ליום 26.8.2021, יימשכו הליכי המימוש ביחס לדירה.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד החייב והמשיבה 3, היא בת זוגו המנוחה (להלן: המנוחה ; החייב ועיזבון המנוחה יכונו יחד להלן: החייבים ), ניתנו צווי כינוס

על ידי בית המשפט המחוזי (במועדים שונים), והמשיב 1 מונה כנאמן לנכסיהם (להלן: הנאמן ). השתלשלות העניינים בבית המשפט המחוזי מסועפת וזאת, בין היתר, בהתחשב ב"גילם" של ההליכים. אסתפק בכך שאציין כי בעניינם של החייבים אושרו תביעות חוב בסכום כולל של 497,822 ש"ח, ובכלל זה שתי תביעות חוב מטעם המשיבה 4 (להלן: עיריית תל אביב-יפו ) שבעניינן הגישו החייבים מספר הליכי ערעור לבית משפט זה (רע"א 1883/15; רע"א 5077/16; וכן ע"א 1282/19 שהתקבל באופן חלקי כך שסכום החוב המאושר לעיריית תל אביב-יפו הופחת). ביום 27.3.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם של הנאמן ועיריית תל אביב-יפו לפעול למימוש דירת מגורי החייבים המצויה בעיר בת-ים (להלן: הדירה ), והורה על מינוי בא כוח עיריית תל אביב-יפו ככונס נכסים לשם כך. בהחלטתו מיום 24.1.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה 5 (להלן: עיריית בת-ים ) למתן היתר לנקיטת הליך למימוש משכון ביחס לדירה בגין חובות ארנונה של החייבים, בקבעו כי היא אינה מהווה "נושה בתיק". עם זאת, הובהר כי עיריית בת-ים רשאית לעקוב, כראות עיניה, אחר הליכי מימוש הדירה.

3.

ביום 26.8.2020, לאחר אישור תביעות החוב וההכרעה בהליכי הערעור שהוגשו מטעם החייבים בעניין זה, הורה בית המשפט המחוזי על המשך הליכי מימוש הדירה (כ"נכס תפוס"). ביום 5.10.2020 אִפשר בית המשפט המחוזי לחייבים להגיש הצעה לפדיון זכויותיהם בדירה וזאת, כך נקבע, בסכום שלא יפחת מסכום החוב המאושר בצירוף שכר טרחת הנאמן. בהתאם לכך, הגישו החייבים הצעה לפדיון זכויותיהם בדירה בעד סכום של 579,000 ש"ח. הסכום שהוצע כלל את סכום החוב המאושר ללא תוספת ריבית והצמדה שכן, כך נטען, הימשכות ההליכים עד להכרעה סופית בתביעות החוב נבעה מהתנהלות לקויה של הנושים (ולראיה, כי הערעור שהוגש לבית משפט זה כלפי גובה החוב המאושר, התקבל באופן חלקי); וכן את מלוא שכר טרחת הנאמן ללא תוספת תשלום בגין מאמץ מיוחד. הנאמן התנגד להצעת החייבים וביקש להורות להם לשאת אף בריבית והצמדה ביחס לסכום החוב המאושר; בהוצאות ההליך; ובתשלום דמי שכירות בסך של 5,000 ש"ח בגין כל חודש שבו המשיך החייב להתגורר בדירה מעבר ליום 30.7.2020 (בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.7.2019). עיריית תל אביב-יפו התנגדה אף היא להצעת החייבים; ואילו המשיב 2 (להלן: הכנ"ר ) נתן את הסכמתו להצעה.

על רקע זה, הורה בית המשפט המחוזי על קיום דיון בהצעת החייבים, בציינו כי במהלכו ייעשה ניסיון להביא את הצדדים לכלל הסכמות. למען שלמות התמונה יצוין, כי טרם הדיון שבה עיריית בת-ים והודיעה כי רשומים לזכותה שעבודים מנהליים על הדירה בגין חובות ארנונה כך שהיא מהווה נושה מובטחת של החייבים, ועל כן יש לפרוע את חובותיהם כלפיה בעת מימוש הדירה.

4.

בתום הדיון שהתקיים ביום 27.5.2021, דחה בית המשפט המחוזי את הצעת החייבים. תחילה נקבע, כי אין מקום לדון בטענותיה של עיריית בת-ים שכן תביעת החוב שהוגשה מטעמה נדחתה על ידי הנאמן, בעוד שההחלטה מתייחסת אך לסכומים "שעל החייבים לשלם במסגרת תיק זה על מנת לקבל את ההפטר". לגופו של עניין, נקבע כי על החייבים להפקיד בקופת ההליך את סכום החוב המאושר – שעליו אין חולק – בתוספת הפרשי הצמדה בלבד, וכן שכר טרחה והוצאות בצירוף הפרשי הצמדה ובתוספת של 20% בגין "מאמץ מיוחד". בית המשפט המחוזי קבע כי "על מנת שלא להכביד על החישובים ולעגל את הסכומים", יש להעמיד את סכום הפדיון על סך של 675,000 ש"ח. כן הובהר, כי סכום זה משקלל את טענות הצדדים כולם, ובכלל זה את העובדה שסכום החוב המאושר הופחת באופן ניכר בשל הליכי הערעור שיזמו החייבים; ומן העבר השני, כי טענות החייבים בהליכים אלה לא התקבלו במלואן; כי הוגשו על ידם בקשות רבות שאינן קשורות במישרין לגובה החוב; כי החייב לא שילם דמי שכירות עבור מגוריו בדירה; וכן את הטענה שלפיה החייב עודנו מייצר חובות חדשים. בנסיבות אלה, כך נקבע, ככל שהחייבים יעמדו בתשלום הפדיון עד ליום 26.8.2021 יינתן להם הפטר מחובותיהם, ואחרת – יימשכו הליכי המימוש ביחס לדירה.

הבקשה דנן

5.

החייב (לבדו וללא עיזבון המנוחה שצוין, כאמור, כמשיב לערעור) הגיש ערעור לבית משפט זה על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. לצד הערעור הוגשה הבקשה דנן, לעיכוב הליכי מימוש הדירה עד להכרעה בערעור.

6.

בבקשתו טוען החייב כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, בהתחשב בשגגות שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שאימץ את הטענות שהעלה הנאמן במסגרת הדיון בנוגע לרכיבים מסוימים שנכללו בסכום הפדיון, חרף העובדה שאלו לא עלו בקנה אחד עם האמור בתשובתו של הנאמן להצעת החייבים. כן נטען, כי הנתונים שעל בסיסם פסק בית המשפט המחוזי תשלום בגין תוספת מאמץ לזכות הנאמן אינם מדויקים, וכי לא היה מקום להשית על החייב תשלום דמי שכירות בהינתן לשון ההחלטה מיום 15.7.2019 שעמדה ביסוד חיוב זה. החייב טוען עוד, כי לא היה מקום להותיר את החוב לעיריית בת-ים מחוץ למסת החובות בהליך פשיטת הרגל, שכן חוב זה נוצר טרם מתן צו הכינוס. החייב סבור כי נתון זה, יחד עם העובדה שעיריית בת-ים אינה מהווה נושה מובטחת, מובילים למסקנה כי צו ההפטר אמור לחול גם על החוב לעיריית בת-ים, כך שדין הערת האזהרה שנרשמה על הדירה מכוח חוב זה – להימחק. החייב מדגיש כי לשם פדיון הדירה יהיה עליו ליטול משכנתה, בעוד שהערת האזהרה הרובצת על הדירה מכוח החוב לעיריית בת-ים, מונעת ממנו לעשות כן. החייב סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, בהינתן שככל שהליכי המימוש יימשכו והדירה תימכר לצד שלישי, הרי שייווצר מצב בלתי הפיך עוד טרם הדיון בערעור.

7.

הכנ"ר סבור כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, אך מטעמי מאזן הנוחות מותיר הוא את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לכך שהחייב יפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

עיריית בת-ים הותירה, אף היא, את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

8.

הנאמן ועיריית תל אביב-יפו מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים. זאת, כך נטען, בהתחשב בכך שלא עלה בידי החייב להצביע על טעות כלשהי בהחלטת בית המשפט המחוזי ובכך שאין בטענותיו כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטה. אשר למאזן הנוחות נטען, בין היתר, כי הדירה מוגדרת כ"נכס תפוס" לצורך מכירתה, כך שהמבקש יוכל להמשיך ולהתגורר בה גם לאחר המכירה לצד שלישי, באופן שלא ייגרם לו כל נזק בשל כך. ככל שיוחלט על עיכוב ביצוע ההחלטה, מבוקש להורות לחייב להעביר לאלתר לקופת פשיטת הרגל את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, באתי ל כלל מסקנה כי דינה להתקבל, כמפורט להלן.

10.

כידוע, בעל דין המחזיק בפסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו , וככלל, אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין מושא הערעור. על כן, נדרש המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין לתקופת הערעור, להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 2328/21 בומשטיין נ' עו"ד בללתי – נאמן , פסקה 14 (30.8.2021)). עוד נקבע, כי יש להעניק משקל בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: ע"א 4279/20 יפה נ' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 17 (3.9.2020)).

באופן קונקרטי יותר, נקבע כי כאשר המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות בנכס מקרקעין, קיים חשש שמא המקרקעין יועברו לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 7392/21 חיאדרי נ' סמעאן , פסקה 11 (21.11.2021); ע"א 7697/21 מירקוב נ' אורי גיל - הנאמן ליישום הליכי חדלות פרעון של חברת א.מ. פפושדו בע"מ , פסקה 10 (23.11.2021)).

11.

כך הדבר בענייננו, שכן המשך הליכי מימוש הדירה, לא זו בלבד שיגרום נזק בלתי הפיך לחייב ככל שערעורו יתקבל, אלא שהוא אף יהפוך את הערעור לתיאורטי. מנגד, לא הוכח כי לנאמן ולעיריית תל אביב-יפו, שהתנגדו לבקשת החייב כאמור, ייגרם נזק כלשהו מקבלת הבקשה, לא כל שכן נזק בלתי הפיך. במצב דברים זה, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת החייב, וממילא לא ראיתי צורך להידרש לסיכויי הערעור.

12.

סוף דבר : הבקשה מתקבלת, באופן ש הליכי מימוש הדירה יעוכבו עד להכרעה בערעור . החייב יפקיד בקופת פשיטת הרגל סכום של 100,000 ש"ח בתוך 7 ימים, שאם לא כן יבוטל צו העיכוב.

אעיר כי לא ראיתי לקבוע כי עיכוב הליכי מימוש הדירה יותנה בהפקדת מלוא הסכום שעל פניו אינו שנוי במחלוקת בקופת פשיטת הרגל. זאת, בין היתר, לנוכח טענת החייב, שלא נסתרה על ידי מי מן המשיבים, כי אין באפשרותו ליטול משכנתה לשם פדיון הדירה בהינתן מצבה הרישומי הנובע, כך לפי הטענה, מן החוב לעיריית בת-ים (שכלפיו מועלות טענות שונות בגדרו של הערעור דנן).

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.