ע"א 6052/98 קרן עוזי נ. השופטת מיכל אגמון

1.ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון, השופטת מ' אגמון, מיום 27.9.98, שלא לפסול עצמה מלדון בבקשת פטור מאגרה שהגיש המערער במסגרת בג"ץ 4576/98.

2.המבקש הוא העותר במסגרת בג"ץ 4576/98. במסגרת העתירה ביקש, כי יינתן לו פטור מאגרה. בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת ביום 7.9.98. ביום 14.9.98 הגיש המערער בקשה לפסילת הרשמת מדיון בענייניו. כאמור בראשית הדברים, דחתה הרשמת בקשה זו, בקבעה, כי המערער לא ציין בבקשתו כל עילת פסלות, זולת טענה סתמית, כי הרשמת מגלה כלפיו משוא פנים, וכי בכך אין די.

3.המערער ערער על החלטה זו ביום 28.9.98. גם בערעורו , המשתרע על פני עמוד אחד, אין המערער מפרט מה פסול מצא ברשמת ומסתפק באמירה , כי "נפל קורבן לטובת המשוא פנים שנוהגת כנגדו כבוד השופטת רשמת". יתרת דבריו של המערער מתייחסת להליכים נוספים (חמישה במספר) שהגיש המערער לבית משפט זה, ואשר בהם מתבקש "עיכוב הליכים".

4.נוכח דלותו של הערעור, איפשרתי למערער לסכם בכתב את הטענות המחייבות, לשיטתו, את פסילתה של הרשמת. המערער לא עשה כן. אך בחר להגיש בקשה לפסילתי שלי מדיון בערעור. בקשה זו נדחתה ביום 4.11.98.

5.נמצא איפוא, כי זולת הכותרת בה הכתיר המערער את פנייתו, אין בין פניית המערער לבין ערעור פסלות ולא כלום - לא מן הבחינה הדיונית ולא מן הבחינה המהותית. לפיכך, דין הערעור להידחות.