ע"א 6052/98 קרן עוזי נ. השופטת מיכל אגמון

המבקש ערער על החלטת רשמת בית המשפט העליון, השופטת מ' אגמון, שלא לפסול עצמה מלדון בבקשה לפטור מאגרה שהגיש במסגרת בג"ץ 4576/98. משהובא הערעור בפני, פנה המבקש בבקשה כי אפסול עצמי מלדון בערעור. זאת בטענה, כי בעבר הגיש קובלנה פלילית נגדי וכי לפני כחודש שב ופנה בבקשה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להגיש קובלנה נוספת נגדי. המבקש אינו מצרף העתקים של הקובלנות האמורות ואינו מפרט מהן העבירות להן הן מתייחסות או היכן עומד הטיפול בהן. מכאן שלשיטתו של המבקש, די בעצם קיומן הנטען של הקובלנות להביא לפסילתי.

דין הבקשה להידחות. אין המבקש יכול לבור לעצמו שופט שיניח את דעתו, ולפסול שופטים, שפסיקתם לא הניחה את דעתו, על דרך של הגשת קובלנות (וראה: ע"א 5714/97 מזור משה נ' מינהל מקרקעי ישראל , טרם פורסם). לא למותר לציין, כי עד כה דרש המבקש את פסילת כל השופטים שדנו בעניינו בבית המשפט העליון (וראה, לדוגמא: רע"פ 4432/98 - בקשה לפסילת המשנה לנשיא;רע"פ 5444/98 - בקשה לפסילתי; ע"א 2352/98 - בקשה לפסילת השופטת אפעל-גבאי), וככל הנראה - גם של שופטים אחרים שדנו בעניינו בערכאות אחרות (וראה ע"פ 5444/98 הנ"ל). בקשות וערעורים אלה נדחו. וזה גם דינה של הבקשה שבפני.

אני דוחה איפוא את הבקשה, כי אפסול עצמי מלדון בע"א 6052/98.