ע"א 6151/10 חנה אראל נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 975-07 שניתן ביום 9.6.2010 על ידי השופט א' קיסרי ולמתן סעד זמני לתקופת הערעור לפיו יעוכבו הליכי פינוי המבקשת מן הנכס נושא הערעור.

1 .

המבקשת הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית מן הזכויות בבית בחיפה, הידוע כחלקה 30 בגוש 12256 (להלן: הנכס ) מכוח חזקת השיתוף ולפיו המשכנתא הרשומה על הנכס לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק ) אינה רובצת על זכויותיה אלה. לחלופין, עתרה המבקשת כי יוצהר שמעמדה כמעמד דיירת מוגנת. לחילופי חילופין, ביקשה כי יוצהר כי יש להתנות את מימוש המשכנתא בהבטחת דיור חלוף.

הזכויות בנכס היו רשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם בעלה של המבקשת, המשיב 2. בשנת 1995 קיבלו בני הזוג הלוואה מן הבנק שבגינה נרשמה משכנתא על הנכס. יודגש כי הן המבקשת והן המשיב 2 חתמו על טופס בקשת ההלוואה ועל הסכם ההלוואה. בהסכם ההלוואה התחייבו בני הזוג לשעבד את זכויותיהם בנכס לטובת הבנק, לחתום על שטר משכנתא והצהירו כי הם מוותרים על זכותם לדיירות מוגנת לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) ועל זכותם לדיור חלוף לפי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ). בהתאם להסכם ההלוואה, חתם המשיב 2 על שטר משכנתא לטובת הבנק וביום 5.10.1995 נרשמה משכנתא על הנכס. בשלב מסוים לא עמדו בני הזוג בהחזר ההלוואה והבנק נקט בהליכים למימוש המשכנתא. מועד פינוי הנכס נקבע ליום 30.8.2007 ולאחר הגשת התביעה ניתן צו המעכב את הליכי מימוש המשכנתא עד להכרעה בתביעה.

2 .

בית המשפט המחוזי קבע כי זכויות הבנק עדיפות על זכויות המבקשת בנכס, אך כי מימוש המשכנתא ייעשה בכפוף להוראות סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל.

בפסק הדין נקבע כי אף אם למבקשת מחצית מן הזכויות בנכס מכוח חזקת השיתוף, הרי שמכוחה של אותה חזקה היא שותפה לחובות המשיב 2 כלפי הבנק. עוד נקבע כי מאחר שהמבקשת חתמה על הסכם ההלוואה חבותה כלפי הבנק הינה חבות ישירה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ממילא זכותו של הבנק עדיפה על זכותה של המבקשת בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 תוך שהוא דוחה את טענתה בדבר חוסר תום לב מצד הבנק. בהקשר זה נקבע כי הבנק ידע כי למבקשת זכויות בנכס אך משחתמה על הסכם ההלוואה הכולל התחייבות למשכן את זכויותיה בנכס, יכול היה הבנק להניח כי ידעה שהנכס ימושכן להבטחת פירעון ההלוואה וכי הסכימה לכך.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקשת לפיה לא הוסברה לה משמעות ההוראות הנוגעות לויתור על ההגנות מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וסעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל. בהקשר זה נקבע כי הצדדים הסכימו כי הכרעתו של בית המשפט תיעשה על בסיס החומר הכתוב שהוגש ללא שמיעת עדויות, וכי כל שטען הבנק בהקשר זה הוא כי בחתימת המבקשת על הסכם ההלוואה ויתרה על ההגנות האמורות. יחד עם זאת, נקבע כי למבקשת לא קמה הגנה מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר שכן היא אינה רשומה כבעלת הזכויות בנכס.

לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה הבנק אינו יכול לממש את המשכנתא על חלקה כל עוד לא ניתן פסק דין הקובע את חבותה כלפיו. בעניין זה הדגיש בית המשפט כי המבקשת אינו מכחישה את חתימתה על הסכם ההלוואה ואינה כופרת באי פירעון ההלוואה על ידה.

3 .

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי על מנת שיעכב את ביצוע פסק הדין, וביום 19.10.2010 נדחתה בקשתה זו.

מכאן הערעור והבקשה שלפניי.

4 .

במסגרת הערעור טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי טעה כשנמנע מלהצהיר כי היא בעלת מחצית מן הזכויות בנכס וטעה בקביעתו כי המשכנתא חלה אף על זכויותיה בנכס. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא קיבלה כל הסבר על מהות הסכם ההלוואה עליו חתמה ועל תוצאותיו ועל כן היה עליו לקבוע כי משלא מילא הבנק את חובותיו לגלות ולהסביר לה אודות תוצאותיו האפשריות של הסכם ההלוואה, הרי שהסכם ההלוואה בטל. המבקשת מוסיפה וטוענת כי זכותה גוברת על זכות הבנק בנכס וזאת נוכח חוסר תום ליבו של הבנק אשר רשם את המשכנתא על הנכס על אף שידע כי היא בעלת מחצית מן הזכויות בנכס מכוח חזקת השיתוף מבלי שיידע אותה על כך ומבלי שהסביר לה אודות משמעות הסכם ההלוואה עליו חתמה. כן משיגה המבקשת על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה היא אינה זכאית להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. לבסוף, טוענת המבקשת כי הבנק יכול לפעול למימוש המשכנתא על חלקה בנכס רק לאחר שיינתן פסק דין הקובע כי היא חבה כלפיו.

5.

בבקשתה טוענת המבקשת כי הסיכויים לקבלת הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה בשים לב לכך שהנכס משמש כדירת מגוריה. לטענת המבקשת, אין בבעלותה או בהחזקתה דירת מגורים חלופית, המצב הכלכלי של המשיב 2 ושלה בכי רע ופינוי הנכס בו התגוררה למעלה ממחצית מחייה יסב לה נזק נפשי שלא יהיה ניתן לפיצוי כספי.

6.

בהחלטתי מיום 28.10.2010 ביקשתי לקבל את תגובת המשיבים לבקשה וזאת עד ליום 11.11.2010. תגובת הבנק הוגשה במועד ואולם המשיב 2 לא הגיש את תגובתו לבקשה עד למועד זה.

7.

הבנק מתנגד לקבלת הבקשה. בתגובתו נטען כי הסיכויים שהערעור יתקבל נמוכים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. באשר לסיכויי הערעור, טוען הבנק כי הוכח שהמבקשת הייתה שותפה מלאה לקבלת ההלוואה ולשעבוד הנכס, כפי שניתן ללמוד מחתימתה על הסכם ההלוואה ועל מסמכים נוספים. כן טוען הבנק כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא פעל בחוסר תום לב נכונה ומוצדקת בשים לב לנסיבות המקרה. באשר למאזן הנוחות, עומד הבנק על גובה חובם של המבקשת והמשיב 2 כלפיו ועל תפיחתו של חוב זה ככל שיעוכב מימוש המשכנתא. לבסוף, טוען הבנק כי ערך הנכס נופל משיעורו של החוב כלפיו, וכי אף מטעם זה נוטה מאזן הנוחות לטובתו.

8 .

לאחר עיון בבקשה ובתגובת הבנק לה סבורני כי דינה להתקבל בכפוף לתנאים המנויים בפסקה 9 להלן. כידוע, מתן סעד זמני לתקופת הערעור מותנה בקיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים זאת [ראו: תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) וכן ראו למשל: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1)668 (1996); ע"א 4030/10 גטניו נ' בנק דיסקונט לישראל (לא פורסם, 29.6.2010); ע"א 4090/04 סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 18.11.2004), בפסקה 6 להחלטה]. בהתאם, נקבע כי על העותר למתן סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי הסיכויים שערעורו יתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו בבירור, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מאי מתן הסעד הזמני [ראו למשל: ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (לא פורסם, 21.5.2006), פסקה 11 להחלטת השופטת ע' ארבל ; ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (לא פורסם, 15.8.2010), פסקה 5 להחלטתו של השופט א' גרוניס ]. כידוע כאשר מבוקש סעד המכוון למנוע פינוי מדירת מגורים יטה בית המשפט להיענות לבקשה למתן סעד כאמור שכן הפינוי עלול ליצור מצב בלתי הפיך בו לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אף אם יתקבל הערעור [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 678-677 (מהדורה עשירית, 2009)]. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למחצית מן הזכויות בנכס ולמעשה אין מחלוקת באשר לזכויות הבנק לפי המשכנתא על יתרת הזכויות הנכס. אכן, משמעות הדבר היא כי אף אם תוכרנה זכויות המבקשת בנכס יוכל הבנק לפעול למימוש המשכנתא על יתרת הזכויות. מנקודת מבט זו, אין מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. ואולם, סביר להניח כי מהלך זה ילווה בהליך של פירוק השיתוף בנכס או אז תתעורר שאלת מעמדה של המבקשת וההגנות להן היא זכאית. בהקשר זה טוענת המבקשת כי היא זכאית להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וכי ויתורה על ההגנה מכוח סעיף זה נעשתה מבלי שהוסברה לה, בהיקף הנדרש, משמעות הדבר על ידי הבנק. מימוש המשכנתא על מלוא הזכויות בנכס עלול איפוא להפוך את הדיון בטענתה בדבר היותה דיירת מוגנת לתיאורטי. משכך, סבור אני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. אציין כי נתתי דעתי לטענת הבנק בדבר החוב התופח עם חלוף הזמן ובהעדר פירעון. בעניין זה אבקש לציין כי הערכת השמאי שהציג הבנק נעשתה בשנת 2007 ועל כן אין היא מלמדת על ערכו העדכני של הנכס. די בכך כדי לדחות את טענות הבנק בדבר היות שוויו של הנכס מספיק לכיסוי החוב בשיעורו העדכני ובדבר החשש כי עם חלוף הזמן לא יהיה בו די על מנת לפרוע אותו.

באשר לסיכויי הערעור ומבלי לקבוע מסמרות בעניין איני סבור כי אלו כה קלושים עד כי הם מאיינים את נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקשת. אדגיש כי הערעור אינו נסב על ממצאים עובדתיים או ממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי.

9.

אשר על כן ניתן בזאת צו לפיו המבקשת לא תפונה מן הנכס עד להכרעה בערעור. מתן צו זה מותנה במילוי התנאים הבאים: (א) הפקדת מזומן או ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 150,000 ש"ח במזכירות בית המשפט; (ב) הפקדת התחייבות עצמית של המבקשת לפי תקנת 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; (ג) הפקדת ערבות צד ג' על סך 150,000 ש"ח במזכירות בית המשפט.

לא ימולאו התנאים עד ליום 9.1.2011 - ייפקע הצו למחרת היום.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.