ע"א 2690/17 חנה באלס נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה"פ 34979-07-14 שניתן על ידי השופטת ד' בלטמן קדראי ביום 13.2.2017, ובקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל 12112-07-13 בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא (להלן: תיק ההוצל"פ ) .

רקע עובדתי

1.

המבקשת והמשיב 2 (להלן: המשיב ) הם בעלי זכויות החכירה, בחלקים שווים, בדירה ברחוב שמואל 6 בנתניה (להלן: הדירה ). בדירה התגוררו בני הזוג עם ארבעת ילדיהם, שכיום הינם בגירים. המשיב היה המפרנס העיקרי של המשפחה, ואילו המבקשת היא עקרת בית ומקבלת קצבת נכות. בשנת 1999 פתח המשיב עסק כעצמאי, באמצעות חברה בשם ש.י. מאפים בע"מ (להלן: החברה ). החברה ניהלה חשבון עסקי בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), שבו נוהל גם חשבונה האישי של המבקשת.

2.

לטענת המבקשת, בשלב כלשהו נקלעו עסקי החברה לקשיים, ובחשבונה נוצרה יתרת חובה על סך כ-200,000 ש"ח. עקב כך, לפי הנטען, הפעיל הבנק לחצים על המשיב לקבל הלוואה לכיסוי החוב. ביום 5.11.2009 חתמה המבקשת על מסמכים שבדיעבד התברר לה (כך נטען) כי הם מסמכי הלוואה ומשכנתא על הדירה. חשבונה של החברה הפך מוגבל באפריל 2010 ותשלומי המשכנתא החלו להיפרע מחשבונם המשותף של בני הזוג. בשנת 2010 נפרדו בני הזוג והתגרשו סופית בשנת 2014.

3.

משתשלומי הפירעון של ההלוואה לא שולמו, פתח הבנק, בשנת 2013, את תיק ההוצל"פ נגד המבקשת והמשיב לשם מימוש המשכנתא. בקשות של המבקשת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל נדחו, ולכן הגישה את התובענה נשוא הערעור לבית המשפט המחוזי, בה עתרה לביטול המשכנתא ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ביום 8.9.2014 ניתן צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא בתיק ההוצל"פ, וזאת בהסכמת הצדדים, מבלי שנדרשה או הופקדה כל בטוחה, וצו זה עמד בתוקפו עד למתן פסק הדין. יצוין, כי המשיב הוכרז פושט רגל ולא ניתן היה להמשיך ולנהל נגדו את ההליכים.

4.

המבקשת טענה בתביעתה, כי לא הייתה מעורבת כלל בעסקי החברה, כי לא הובהר לה מצב החשבון של החברה וכן לא הוסבר לה כי היא חותמת על קבלת הלוואה ומשכנתא. לטענתה, הבנק התרשל כלפיה בכך ששכנע אותה ואת המשיב לקחת הלוואה בלתי מוגבלת שנועדה לכיסוי חובותיו העסקיים של המשיב, מבלי שווידא כי המבקשת מסוגלת לעמוד בהחזר תשלומי ההלוואה. עוד נטען כי הבנק הפר כלפיה את חובת הגילוי, לא נהג כלפיה בתום לב והפר את חובת הזהירות המוגברת שהוא חב כלפיה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי דחה את התובענה בקבעו כי טענותיה העובדתיות של המבקשת לא הוכחו. בית המשפט פסק כי בעוד שהמבקשת לא יכלה להעיד מידיעה אישית על מצבה של החברה ונסיבות קבלת ההלוואה, הרי שטענותיה נסתרו מהראיות. כך, למשל, בניגוד לטענתה כי ההלוואה הייתה בלתי מוגבלת, הוכח כי ההלוואה הייתה בסך של 250,000 ש"ח. בנוסף, כך נקבע, הוכח כי כספי ההלוואה הופקדו בחשבונה של המבקשת וכי משם הועברו לחשבונות ילדיה, פרט לסך של 30,000 ש"ח שהופקדו בחשבון החברה. נמצא, כי אף הטענה לפיה המבקשת לא הבינה על מה חתמה וכי היא חתמה ללא שנמסר לה הסבר, נסתרה בעדותה של נציגת הבנק. עוד צוין, כי מצבה האישי הקשה של המבקשת אינו מהווה הגנה מפני מימוש המשכנתא, זאת כאשר משנת 2012 תשלומי ההלוואה אינם משולמים והמבקשת ממשיכה להתגורר בדירה.

הבקשה לעיכוב ביצוע

6.

המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור שלה טובים, וזאת נוכח הטענות הבאות: בית המשפט המחוזי לא נימק כראוי את פסק דינו והסתפק בקביעה שרירותית כי טענות המבקשת לא הוכחו; לא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט, בהינתן שבית המשפט אילץ אותה, בהיותה חולה, להגיע לדיון ולהיחקר נגדית; משום שקיים דיון בהיעדר בא כוחה של המבקשת, שאיחר לדיון בשל תקלה, ולא אִפשר לו לחקור את אחת משתי עדות ההגנה; משום שבית המשפט לא אִפשר את העדתו של המשיב, שיכול היה לשפוך אור על הנסיבות שהובילו לנטילת ההלוואה ועל נסיבות החתימה בבנק. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט כשקבע כי מסמכי החשבון וההלוואה סותרים את טענותיה של המבקשת וכשדחה את טענותיה בדבר רשלנות הבנק והפרת חובותיו.

7.

אשר למאזן הנוחות, המבקשת מדגישה כי הדירה היא מקום המגורים היחיד שלה וכי היא מתפרנסת מקצבת נכות. לטענתה, לבנק לא ייגרם כל נזק מהעיכוב, שכן כספו מובטח במימוש הנכס.

תגובת הבנק לבקשה לעיכוב ביצוע

8.

הבנק טוען כי לבקשה צורף תצהיר לאקוני שאינו עומד בדרישות של תצהיר שנועד לתמוך בעובדות המפורטות בבקשה, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. עוד טוען הבנק כי סיכוייה של המבקשת להצליח בערעור הם קלושים, בהינתן שקביעותיו של בית המשפט קמא הן עובדתיות ברובן, וחד-משמעיות, וניתנו לאחר ששמע את עדויות הצדדים והתרשם מהן. הבנק חוזר בתשובתו על מרבית קביעותיו של בית המשפט המחוזי ותומך בהן. הבנק מוסיף עוד, כי המשיב מעולם לא התייצב לדיון, מה גם שכלל לא הוגש תצהיר מטעמו, ולכן אין מקום לטענה כי בית המשפט מנע את העדתו.

9.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי מדובר בבנק שאיתנותו הכלכלית אינה מוטלת בספק, ולכן אין טענה כי המבקשת לא תוכל לגבות את כספה לו תזכה בערעור, ומכאן שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. הבנק מדגיש כי מאז שנת 2012 ועד היום לא שילמה המבקשת את תשלומי המשכנתא וממשיכה להתגורר בדירה.

דיון והכרעה

10.

כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו והמבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין או מעוניין לקבל סעד זמני בערעור, צריך לשכנע את בית המשפט שסיכויי הערעור טובים וכן עליו לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור, תקשה מאוד על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו [ע"א 5518/06 שבתאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פסקה 4

(16.7.2006)]. בין שני תנאים אלו מתקיימים "יחסי גומלין", וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד, כך מתמתנת הדרישה בעניין סיכויי הערעור, ולהפך [ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 6 (29.5.2011)] .

11.

במקרה דנן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הרי שסיכויי הערעור אינם מן המשופרים, שכן קביעותיו של בית המשפט המחוזי נסמכות ברובן על העובדות שקבע, בהתבסס על העדויות והראיות שהובאו בפניו. למען הסר ספק, נתתי דעתי גם לטענותיה של המבקשת בעניין הפגיעה בזכויותיה הדיוניות, אשר ההרכב שידון בערעור יתן עליהן את הדעת.

12.

עם זאת, הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. זאת, נוכח החשש שאם יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו [ע"א 6151/10 אראל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (טפחות) , פסקה 8

והאסמכתאות המוזכרות שם (12.12.2010);

ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות , פסקה 8 (9.9.2015)]. מנגד, יש ממש בטענת המבקשת, כי לבנק לא ייגרם נזק בלתי הפיך כתוצאה מעיכוב נוסף במימוש הליכי המשכנתא, אשר היו מעוכבים מזה למעלה משנתיים, והוא יוכל לממש את הדירה בתום ההליך, אם יידחה הערעור. טענות הבנק בעניין איתנותו הפיננסית והיכולת להיפרע ממנו בתום ההליך אינן רלוונטיות שעה שמדובר במימוש דירת מגורים, צעד שנתפס כבלתי-הדיר. יוער, כי מכיוון שדומה כי אין חולק על העובדה שהדירה משמשת למגוריה של המבקשת וכי זוהי דירתה היחידה, וכן נדמה שאין מחלוקת כי המבקשת חיה מקצבת נכות, הרי שלא מצאתי מקום לייחס משקל ממשי לטענה בדבר היעדרו של תצהיר כדין התומך בבקשה. אכן, התצהיר שצורף הוא לאקוני ואינו תומך בעובדות המשמשות יסוד לבקשה, כמצוות תקנה 465(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עם זאת, משאין חולק על העובדות הבסיסיות הללו, איני רואה לנכון לדחות את הבקשה על בסיס נימוק זה.

13.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 26.3.2017 יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור או עד להחלטה אחרת, לפי המוקדם. מכיוון שבבית המשפט המחוזי לא היה עיכוב ההליכים מותנה בבטוחה כלשהי, לא ראיתי לנכון להתנותו בהפקדת ערובה כעת, וזאת גם נוכח מצבה הכלכלי של המבקשת. אין צו להוצאות.