ע"א 6380-22 ע"א 6380-22

1.בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי), מיום 14.7.2022, בפש"ר 56688-11-15, אשר בגדרה בוטל הליך פשיטת הרגל שהתנהל עד אותה עת בעניינו של המבקש. בהמשך נוספה גם בקשה למתן סעד זמני, שיורה על ביטול עיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ, למשך יומיים, "לצרכי עבודה ופרנסה".

2.ביום 9.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי, על מתן צו כינוס לנכסי המבקש ולנכסי בת-זוגו (להלן יחד: בני הזוג); על מינוי המשיב 2 כנאמן לנכסי בני הזוג (להלן: המנהל המיוחד); ועל חיובם בתשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל. ביום 3.8.2020, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הליכי פשיטת הרגל שנוהלו בעניינם של בני הזוג, נוכח התנהלותם, ובשל מחדלים שונים שנצברו לחובתם. ברם, עד מהרה הוּשבו השניים להליכיהם, לאחר שקיבלו על עצמם, בהסכמת המנהל המיוחד, להעביר סכום כסף מסוים לקופת פשיטת הרגל. בהמשך שבו בני הזוג לסוּרם, במובן זה שלא מילאו אחר חובותיהם בהליך, ועל כן, שב המנהל המיוחד ועתר לביטול ההליכים. זמן-מה לאחר מכן, הגיעו המנהל המיוחד ובת-זוגו של המבקש להסכמות בדבר תכנית פירעון מוסכמת, כך שבקשת המנהל המיוחד, לביטול ההליך, נותרה מופנית כלפי המבקש בלבד. הלה מצדו, התנגד לבקשת המנהל המיוחד, בציינו, בין היתר, כי אין בידו לעמוד בתכנית הפירעון שהוצעה לגביו. המשיב 1, הכונס הרשמי, צידד בעמדת המנהל המיוחד, כי יש להורות על ביטול ההליך. זאת, כך נטען, מחמת מחדלי המבקש, ובהינתן שכרו החודשי הגבוה עד מאוד.

3.בהחלטה מיום 14.7.2022 – שכלפיה מופנה הערעור – קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המנהל המיוחד, לאחר שנתן דעתו להתנהלותו הקלוקלת של המבקש, ומשנמצא כי זה אינו מפנים את מחויבויותיו וחובותיו בגדרי ההליך.

4.המבקש לא השלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, וביום 22.9.2022, הגיש את הערעור דנן, שבו הוא מלין על ביטול הליך פשיטת הרגל. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש "בקשה דחופה ביותר" לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשתו-זו טוען המבקש, כי "ביטול הליך פשיטת הרגל יחייב אותו 'להתרוצץ' בין עשרות תיקי הוצאה לפועל"; וכי "ככל שלא יעוכבו הליכי ביטול תיק הפש"ר [...] יהפוך המבקש לחסר יכולת כלכלית ולנטל על החברה תוך פגיעה במינימום הקיום האנושי שלו".

5.ביום ששי האחרון, 30.9.2022, הובאה לעיוני בקשה נוספת שהגיש המבקש, שהוכתרה כ"בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 14.07.22 ובקשה לסעד זמני לביטול עיכוב יציאה מהארץ". בבקשתו זו, הרחיב מעט המבקש את טענותיו לגבי בקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה, מיום הגשת הערעור; וכן הוסיף וביקש להורות על הסרת המגבלה המוטלת על יציאתו מן הארץ, לצורך נסיעת עבודה בת יומיים. המבקש צירף פרטי שני ערבים פוטנציאליים, שנאותו לשאת בחובותיו, אם לא ישוב לישראל בתום תקופה זו, ונתנו גם הסכמתם לעיכוב יציאתם-שלהם מן הארץ, כל עוד המבקש שוהה בחו"ל.

6.דין הבקשה לעיכוב ביצוע – שאינה אלא בקשה למתן סעד זמני למניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש עד להכרעה בערעורו (ראו למשל: ע"א 4903/22 הרוש נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 13 (17.8.2022) – להידחות, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כמוה, גם הבקשה למתן סעד זמני, לביטול עיכוב יציאת המבקש מן הארץ – דינה להידחות.

7.תחילה וראש – ככלל, צד שזכה בהליך משפטי זכאי 'להנות' מפרי עמלו, ולצפות למימוש פסק הדין סמוך לאחר מכן. בהקשר זה נקבע, כי הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה מהווה טעם מספיק למתן סעד זמני בתקופת הערעור. על-פי הפסיקה, על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים, שעשויים להטות את הכף לעבר קבלת בקשתו: האחד – כי סיכויי הערעור טובים; האחֵר – כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

8.על מנת שלא לקבוע מסמרות, איני רואה מקום להרחיב לגבי סיכויי ההליך העיקרי. אציין בקצרה, בזהירות הראויה, כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל, נעוצה בהתנהלותו של המבקש לאורך ההליך; דומה כי יש בכך, כדי להעיד, גם אם במידת מה, על סיכויי הערעור גופו (השוו: ע"א 8806/15 פלג נ' הכונס הרשמי, פסקה 17 (18.5.2019); ע"א 8317/20 נוי נ' המנהלת המיוחדת, פסקה 4 (4.2.2021); ע"א 4903/22 הרוש נ' אורי, פסקה 14 (17.08.2022)).

9.אתמקד אפוא, בשיקולי מאזן הנוחות, אשר להם נתון משקל הבכורה. כידוע, נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד חייב, אין בה כשלעצמה, כדי ליצור מצב בלתי-הפיך טרם הכרעה בערעור; שהרי נתונה לחייב אפשרות לנקוט הליכים מתאימים, לפני רשם ההוצאה לפועל, ולעתור למשל לחקירת יכולת, אשר תקבע את מידת יכולתו לשלם לנושיו את חובותיו. ואכן, פעמים רבות נקבע, כי "אין בהליכי הוצאה לפועל כדי ליצור מצב בלתי הפיך לפני ההכרעה בערעור, שכן בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש לקיים חקירה לפני ראש ההוצאה לפועל אשר על-פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו. עוד יכול המבקש לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגדו כדי לעכב הליך זה או אחר, לאחד את תיקיו ולהכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים" (ע"א 6972/13 סושינסקי נ' כונס הנכסים הרשמי (11.11.2013); וראו גם: ע"א 8483/20 אליזדה נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 3 (20.1.2021); ע"א 7375/18 גל נ' בן ארצי, פסקה 2 (19.10.2018); ע"א 312/19 משיח נ' אברהם, פסקה 2 (14.1.2019); ע"א 1762/22 פרץ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 3 (11.3.2022)). כמו כן, בהקשר זה, אל מול בקשת החייב, יש להעמיד גם את האינטרס של הנושים, המבקשים להיפרע ממנו את אשר הוא חב להם (ראו: ע"א 4889/22 סקבורצוב נ' המנהל המיוחד על נכסי החייב, פסקה 9 (16.8.2022)). בהינתן האמור, נראה כי מאזן הנוחות אינה נוטה לטובת המבקש. בדומה, גם השיקולים שצוינו בבקשת המבקש, לביטול עיכוב יציאתו מן הארץ, אינם מטים את הכף לטובתו, שכן אפשרותו של המבקש לפנות להליכי ההוצאה לפועל, כאמור לעיל, אינה מוגבלת אך לחקירת יכולת. על כן, גם את בקשתו הנוספת, לאפשר את יציאתו מן הארץ, היה עליו להגיש במסגרת אותם הליכים. כפי שנפסק לא אחת, בהקשר דומה, "המקום הטבעי להגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הוא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עצמם, גם שם עומדים למבקש הסעדים הרלוונטיים לבקשה" (ע"א 2886/18 יצחק נ' הנאמנת לנכסי המבקש, פסקה 4 (10.5.2018))

10.התוצאה היא, אפוא, כי הבקשות נדחות. משלא נתבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות.