ע"א 64898-12-24 ע"א 64898-12-24

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה) מיום 21.10.2024, בת"א 64575-12-21. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי על המבקשת לשלם למשיבים סך של 5,313,593 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 150,000 ש"ח.

הרקע לבקשה

1.על פי האמור בפסק הדין, המשיבים הם ילדיו של מי שהיה רשום כבעליו של מקרקעין בתל אביב (להלן: המקרקעין). לאחר פטירתו של בעל המקרקעין בשנת 1999 (להלן: המנוח) קיבלו המשיבים בירושה, יחד עם אימם, את זכויות הבעלות במקרקעין. אולם כאשר ביקשו לרשום זכויות אלה במרשם המקרקעין על שמם, גילו כי הזכויות נרשמו על שם אדם אחר בשם שרון (להלן: שרון) באמצעות צו מזויף לקיום צוואה (להלן: הצו הנחזה). בהמשך מכר שרון את המקרקעין למספר רוכשים. בהתאם לכך, ביום 29.12.2021 הוגשה התביעה מושא הערעור שבכותרת בה עתרו המשיבים לפיצוי כספי בשווי המקרקעין.

2.במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי נחלקו הצדדים, בין היתר, בשאלת היקף האחריות של המבקשת – הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין – ועמידתה בה. בעניין זה נחלקו הצדדים בשאלה האם קיימת חובה להגיש לרישום את צו קיום הצוואה המקורי או העתק בלבד; וכן בדבר אופן החישוב הנכון של גובה הפיצוי והאשם התורם של המשיבים.

3.בפסק הדין מיום 21.10.2024 התקבלה תביעת המשיבים באופן חלקי, ובית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בתשלום פיצויים כמפורט לעיל.

4.לעניין היקף אחריות המבקשת, בית המשפט המחוזי הגדיר את רשם המקרקעין לעניין זה כ"בוחן עסקאות" אשר מצופה שינהג בסבירות. בהתאם לכך הרשם היה צריך לבצע בדיקה מינימלית של המסמכים המוגשים לו ומקום שבו קיימים סימני אזהרה ברורים ("נורות אדומות בוהקות"), עליו להעמיק את הבדיקה. בנסיבות המקרה היו שני סימני אזהרה ברורים שעלו מהצו הנחזה: (1) המנוח בצו הנחזה, על אף היותו אזרח ותושב ישראלי, הזדהה באמצעות דרכון איראני (ולא תעודת זהות ישראלית); (2) על הצו הנחזה הייתה חותמת אשר לכאורה קבעה כי מדובר בהעתק מתאים למקור. אולם התאריך על החותמת (4.7.2012) קדם לתאריך על הצו הנחזה (31.7.2012) אותו לכאורה ביקשה לאמת. יצוין, כי בפסק הדין אוזכרו גם פגמים נוספים בצו הנחזה אך אלה לא הוגדרו כסימני אזהרה ברורים.

5.לעניין החובה להמציא צו צוואה מקורי, הפנה בית המשפט לתקנה 18(ב) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 (להלן: תקנות הרישום) בה נקבע, כי בקשה לרישום ירושה תוגש בצירוף "... צו קיום צוואה... אם ניתן או אושר בידי בית משפט... או רשם לענייני ירושה". על כן בשים לב לפסק הדין בע"א 3391/22 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קונפינו (3.12.2023) (להלן: עניין קונפינו) נקבע כי דרישה זו מחייבת את הצגתו של צו ירושה או צו קיום צוואה מקורי. אכן לפי סעיף 32 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) ניתן לכאורה להסתפק בהעתק מאושר של "התעודה הציבורית", אך אין מניעה כי תקנות הרישום יחילו דרישה מחמירה יותר, כפי שנעשה במקרה זה.

6.לעניין גובה הפיצוי, נקבע כי המועד הרלוונטי לקביעת שווי המקרקעין הוא מועד ביצוע העוולה, היינו מועד רישום חלק מן המקרקעין על שם הרוכשים שקנו אותו משרון (להלן: הרוכשים הראשונים) ביום 15.1.2018. לעניין זה, לאחר בחינת חווֹת דעת מטעם הצדדים וחקירת המומחים מטעמם, נקבע השווי בהתאם למחיר ששולם בעבור המקרקעין מספר חודשים לאחר המועד הקובע (המחיר ששולם בעסקה השנייה בה מכר שרון חלק נוסף מן המקרקעין (להלן: הרוכשים השניים)). מסכום זה הפחית בית המשפט סכומים שונים ובהם מס שבח מקרקעין והיטל השבחה. כן נוכה מהסכום שווי האשם התורם של המשיבים אותו העמיד על 40%.

7.ביום 8.12.2024 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת הערעור על ידה. לאחר קבלת תשובת המשיבים, ביום 18.12.2024 מצא בית המשפט המחוזי לקבל את הבקשה בחלקה. בית המשפט לא מצא לנכון לדון בשאלת סיכויי הערעור. לעניין מאזן הנוחות ציין כי המשיבים הם תושבי חוץ ללא רכוש בישראל; כי המשיבים שילמו אגרות ושכר טרחה בסכומים משמעותיים במסגרת ההליך; כי למבקשת יש את המשאבים לנקוט בהליכי אכיפה בחוץ לארץ; וכי המבקשת עתרה לעיכוב לתקופה מוגבלת בלבד (עד להגשת הערעור על ידה). על כן בשים לב לכל האמור, נקבע כי יש לקבל את בקשת העיכוב באופן חלקי, כך שמחצית מסכום הפיצוי שנפסק יעוכב ויופקד בבית המשפט עד שתינתן החלטה בנוגע לעיכוב ביצוע על ידי ערכאת הערעור, ואילו המחצית השנייה של סכום הפיצוי ומלוא ההוצאות שנפסקו, יועברו לאלתר למשיבים.

8.ביום 24.12.2024, בד בבד עם הגשת הערעור המבקשת הגישה את הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען לעניין מאזן הנוחות, כי על אף שככלל הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מקום בו מדובר בסכום כספי גבוה אשר אמור להיות משולם ל"אנשים פרטיים מהשורה", קיים חשש בנוגע ליכולת ההשבה שלהם, באופן שמטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. כמו כן, כאשר הכספים אמורים להיות משולמים לתושבי חוץ, הנטייה היא לעכב את ביצוע פסק הדין בשים לב לקושי שעלול להיווצר בגביית הכספים. בנוסף, שעה שהמבקשת היא רשות מרשויות המדינה, חזקה עליה שתבצע כל פסק דין שיינתן בערעור ככתבו וכלשונו. לעניין סיכויי הערעור, נטען כי די בכך שההליך אינו חסר סיכוי כדי לעמוד ברף זה, אולם בכל מקרה מדובר בערעור בעל סיכוי של ממש. זאת שכן, שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי הרשם התרשל כאשר קיבל צו קיום צוואה שאינו מקורי; עת שלא מצא כי התרשלות המשיבים הביאה לניתוק הקשר הסיבתי ולדחיית התביעה (ולא לאשם תורם חלקי בלבד); ועת שקבע את הנזק לפי שווי המקרקעין בשנת 2018 ואף זאת לפי שווי מכירת המקרקעין לרוכשים השניים.

9.בתשובתם לבקשה המשיבים טענו לעניין מאזן הנוחות, כי על המבקשת להוכיח קושי בהחזרת הכספים ככל שיתקבל הערעור והיא לא עשתה כן. גובה הפיצוי והיות המשיבים תושבי חוץ, אינם כשלעצמם, מצדיקים את קבלת הבקשה. בנוסף, כאינדיקציה למצבם הכלכלי התקין, המשיבים הצביעו על כך ששילמו במסגרת ההליך אגרה והוצאות משפט בסך של כמיליון ש"ח. במענה לטענת המבקשת לעניין החזקה שתבצע את פסק הדין, נטען כי אי-ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטתו מיום 18.12.2024 עד למועד החלטת בית משפט זה ומתן הצו הארעי מלמדת, כי לא ניתן ללמוד – על אף זהותה של המבקשת – על קיומה של חזקה שכזו. בשים לב לאמור נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית בקשת העיכוב. לעניין סיכויי הערעור, נטען במענה לפגמים שהועלו על ידי המבקשת, כי בית המשפט המחוזי הסתמך בפסיקתו לעניין הדרישה על הגשת צו מקורי על פסק הדין בעניין קונפינו כמו גם על נהלי המבקשת שהיו בתוקף במועד הרלוונטי. התנהלות המשיבים גם לא ניתקה את הקשר הסיבתי והעובדות הרלוונטיות נדונו על ידי בית המשפט המחוזי. ולבסוף לעניין המועד הרלוונטי לקביעת שווי המקרקעין, פסיקת בית המשפט המחוזי והסתמכותו על "עסקה קונקרטית" הלמו את הדין הנוהג.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 4.12.2024 הגישו המשיבים ערעור מטעמם במסגרתו העלו אף הם טענות שונות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

11.כלל בסיסי הוא כי בעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 2022/22 אחיהוד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דמתי, פסקה 5 (12.4.2022); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, 605 (מהדורה שלישית, 2024)). על המבקש לסטות מכלל זה להוכיח שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני התנאים מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, יהיה בכך כדי להקל בדרישת סיכויי הערעור, וכן להיפך. אולם, ככלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע (ראו: ע"א 1070/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (14.3.2024) (להלן: עניין פלוני); ע"א 8616/22 חגיגי נ' אינסל, פסקה 5 (30.3.2023); ע"א 4417/22 דיאב נ' אעמר, פסקה 6 (23.8.2022)). כאשר מבוקש עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי כבענייננו, הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה וזאת מתוך הנחת המוצא שהכספים ששולמו ניתנים להשבה (עניין פלוני, פסקה 8; ע"א 276/23 מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ נ' חמאד, פסקה 12 (31.1.2023)).

12.לעניין מאזן הנוחות, הצדדים חלוקים במשקל שיש ליתן לעובדות הבאות: מדובר בסכום כסף משמעותי אשר נפסק בפסק הדין; המשיבים הם תושבי חוץ ללא נכסים בישראל; והמבקשת היא אחת מרשויות המדינה.

אכן, כאשר עסקינן בפסק דין כספי בסכום כסף משמעותי, ככלל קיים חשש מובנה לקושי בהשבת הכספים. זאת אף ללא הוכחה פוזיטיבית של האמור בהתבסס על עובדות המקרה הפרטני (ראו למשל: רע"א 8454/20 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' דבאח, פסקה 11 (31.1.2021) (להלן: עניין דבאח); ע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל, פסקה 15 (22.2.2018); ע"א 2347/15 ג'מילי נ' דסטה, פסקה 9 (10.5.2015)). במסגרת זו יש גם לתת משקל להיות בעל דין שזכה בפסק הדין הכספי תושב חוץ (ראו למשל: ע"א 3456/14 נפתלי נ' פימה (2.6.2014); ע"א 5089/24 אלגור נ' יאני, פסקה 8 (21.7.2024)), ולכך שמדובר במספר זוכים (עניין דבאח, פסקה 11; רע"א 7523/20 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' בכרי, פסקה 17 (7.1.2021)). מן העבר השני, בענייננו מדובר באחת מרשויות המדינה לגביה נפסק כי "חזקה עליה כי היה ותפסיד בערעור, תשיב למבקש את כספו" (ע"א 4021/13 משרקי נ' פקיד השומה ירושלים, פסקה 2 (7.11.2013); וראו גם: ע"א 8052/19 בוחניק נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, פסקה 7 (9.3.2020); ע"א 4749/20 אלימלך נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 8 (6.8.2020)).

13.לאור האמור, מצאתי כי בבחינת משקלן המצטבר של הנסיבות המתוארות, קיים חשש שיתעורר קושי בהשבת הכספים על ידי המשיבים במידה שהערעור יתקבל. נוסף על כך, לא מצאתי בנסיבות המקרה דנא כי עיכוב ביצוע פסק הדין יביא לנזק משמעותי למשיבים. המשיבים לא הצביעו על כל נזק שעלול להיגרם להם מן העיכוב האמור או על מצב כלכלי אשר יחייב את קבלת הכספים במועד זה; נהפוך הוא, המשיבים הדגישו בתשובתם את איתנותם הכלכלית. בשים לב לאמור, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין.

14.ולעניין סיכויי הערעור, כאמור, המבקשת הצביעה על שלושה פגמים מרכזיים בפסק הדין: בשים לב למבחנים המשפטיים הרלוונטיים, הרשם לא התרשל עת קיבל צו קיום צוואה לא מקורי; התרשלות המשיבים הביאה לניתוק הקשר הסיבתי ולדחיית התביעה (ולא לאשם תורם חלקי בלבד); בית המשפט המחוזי שגה באופן חישוב שווי המקרקעין. אף מבלי להידרש לכלל הסוגיות הנ"ל, ובשים לב להכרעות המשפטיות בפסק הדין, בין היתר, בעניין פרשנות והשלכות הרוחב של פסק הדין בעניין קונפינו, מצאתי כי בהתחשב במאזן הנוחות אשר כאמור נוטה לטובת קבלת בקשת העיכוב, עמדה המבקשת ברף הנדרש גם לעניין זה.

15.לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. הצו הארעי מיום 24.12.2024 יהפוך לצו זמני ויחול עד למועד ההכרעה בערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.