ע"א 5089-24 ע"א 5089-24

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן) מיום 30.5.2024 בת"א 22062-11-18, בגדרו חויבו המבקשים לשלם למשיב סכום כולל של 2,630,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 180,000 ₪.

תמצית הרקע העובדתי

1.עניינה של הבקשה שלפניי בתביעה כספית על סך 2,730,000 ₪ שהגיש המשיב נגד המבקשים. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי המשיב, איש עסקים ישראלי-איטלקי, הקים חברה איטלקית בשם Terraflex Italia SRL (להלן: טרפלקס איטליה), לצורך השגת מימון ואשראי מאירופה לטובת המבקשת 3, היא חברת טרפלקס תעשיות בע"מ, הנמצאת בשליטת המבקש 1 (להלן: טרפלקס ישראל). נטען כי במסגרת הסכם שנכרת בשנת 2010 בין המבקשים, המשיב וטרפלקס איטליה – הוא ההסכם העומד במוקד התביעה (להלן: ההסכם) – העמיד המשיב לטובת טרפלקס ישראל ערבות בנקאית על סך של 200,000 יורו לתקופה של שלוש שנים. כן נקבע באותו הסכם, כי המשיב יהיה זכאי לדמי ניהול חודשיים בסך של 6,000 אירו או 1% מהמחזור השנתי של טרפלקס איטליה, לפי הגבוה מביניהם; וכן ל"עמלת ערבות בנקאית" שנתית בסך של 16,000 אירו (להלן בהתאמה: דמי הניהול ו-עמלת הערבות הבנקאית); וכי המבקשים 2-1 יערבו אישית לקיום ההסכם, על כלל חיוביו. לטענת המשיב, אף שמילא אחר חלקו בהסכם, הסכם זה הופר על-ידי המבקשים, אשר הפסיקו בשלב מסוים לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות כלפיו. על כן, עתר המשיב לסעדים כספיים שונים, ובכללם השבת הערבות הבנקאית, תשלום עמלת הערבות הבנקאית, ותשלום דמי הניהול אשר לטענתו לא שולמו לו החל מחודש מאי 2012.

2.בית המשפט המחוזי, בפסק דינו, קיבל את התביעה בעיקרה. בדרכו למסקנתו זו, דחה את טענות המבקשים כי ההסכם בוטל ונכרת הסכם חדש שלא הועלה על הכתב; וכן דחה טענות לשינוי הוראותיו על דרך התנהגות. עוד נדחתה טענת המבקשים לפיה תשלומים שהועברו למשיב במסגרת חברה משותפת חדשה שהקימו הצדדים, שולמו חלף התשלומים להם היה זכאי מכוח ההסכם; ולבסוף נדחתה הטענה כי אי מימוש ביטחונות שהועמדו לרשות המשיב בהסכם, מלמד על כך שההסכם לא הופר. לנוכח האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה לתשלום דמי הניהול ועמלת הערבות הבנקאית, בניכוי סכום של 130,000 ₪ אשר הוסכם כי שולם למשיב בעבר. לצד זאת, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המשיב לנזק לא ממוני ואובדן רווחים, לאחר שקבע כי אלו לא הוכחו; וכן קבע כי אין להורות על השבת סכום הערבות הבנקאית, משזו פקעה במהלך ניהול ההליך. סיכומם של דברים, נקבע כי על המבקשים לשלם למשיב סך של 2,630,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 180,000 ₪.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

3.המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי. באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי קיים חשש ממשי שלא יוכלו להיפרע מהמשיב ככל שערעורם יתקבל. זאת, בהיות המשיב אדם פרטי ולנוכח גובה הסכום שנפסק, אשר אינו מבוטל; מאחר שהמשיב שוהה מרבית זמנו מחוץ לישראל, ואין לו נכסים משמעותיים בישראל; ולנוכח הליכי פשיטת רגל שניהל המשיב בעבר באיטליה.

באשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי לערעורם סיכויים טובים להתקבל. לטענתם, המסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי מנוגדות ללשון ההסכם, על פיה טרפלקס איטליה – אשר לא נתבעה בהליך – היא הגורם היחיד שהתחייב לשלם את הסכומים שנתבעו בכתב התביעה. עוד נטען כי הערבות האישית עליה חתמו המבקשים 2-1 מוגבלת לסכום של מיליון ₪ בלבד, ועל כן לא היה מקום להטיל עליהם תשלום של למעלה משני מיליון ₪; וכי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, ההסכם נזנח על-ידי הצדדים, אשר הוסיפו לשתף פעולה שנים רבות לאחר מכן, מכוחן של הסכמות אחרות.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לשיטתו, טענת המבקשים לפיה לא יוכלו להיפרע ממנו ככל שיתקבל ערעורם, אין לה על מה שתסמוך. המשיב טוען כי הסכום בו זכה בתביעה אינו "סכום עתק", וכי יש ברשותו כספים ונכסים המעידים על יכולתו להשיבו, ככל שיתקבל הערעור. בהקשר זה נטען, כי יתרת הסכומים בחשבונות הבנק של המשיב עולה על מיליון אירו; כי ברשותו, בבעלות משותפת עם רעייתו, דירת מגורים בתל אביב, אשר שוויה עולה על ארבעה מיליון ₪ (להלן: הדירה); כי בבעלותו דירת מגורים באיטליה; וכי הוא מחזיק בכ-11% ממניותיה של חברה ספרדית. עוד טוען המשיב כי בניגוד לטענת המבקשים, הוא תושב ישראל, והוא שוהה בה במרבית זמנו, על אף שהוא אכן מתגורר לסירוגין גם במילאנו. לתמיכה בטענותיו, צירף המשיב לתגובתו, בין היתר, אישור יתרות בחשבונות בנק, חתום על-ידי רואה חשבון; העתק מהסכם פינוי-בינוי בעניינה של הדירה, בו הוערך שוויה בכארבעה מיליון ₪; וכן אישורים שונים, לרבות ממס הכנסה ומביטוח לאומי, המעידים לטענת המשיב כי הוא תושב ישראל ומנהל כספים בישראל.

באשר לסיכויי הערעור, טוען המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק כדבעי, ומבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, בהם ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי לא קיבל את גרסאות המבקשים, ובפרט לא נתן אמון בעדותו של המבקש 1 – קביעות אשר אין בסיס להתערבות בהן. עוד נטען כי טענות המבקשים בערעור, ובכלל זה הטענה לפיה טרפלקס איטליה, אשר לא נתבעה בהליך, היא החייבת מכוח ההסכם בין הצדדים; והטענה לפיה ערבותם של המבקשים 2-1 מוגבלת למיליון ₪ בלבד, הן טענות חדשות שלא נטענו לפני בית המשפט המחוזי, והן מהוות הרחבת חזית אסורה. על כן, נטען כי סיכויי הערעור "נמוכים ביותר, שלא לומר אפסיים".

5.בתשובתם לתגובת המשיב, מעלים המבקשים השגות נוספות לעניין תושבותו ומרכז חייו של המשיב, לעניין נכסיו בישראל, ולעניין חוסנו הכלכלי הנטען. אשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי טענותיהם בערעור אינן בגדר הרחבת חזית, וכי הן מבוססות על לשון ההסכם בין הצדדים – אותה היה על בית המשפט המחוזי לבחון. לנוכח האמור לעיל, טוענים המבקשים כי יש לקבל את הבקשה, ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

6.להשלמת התמונה יצוין, כי בהחלטתי מיום 25.6.2024 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, ובתשובת המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (ראו תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, כי סיכויי ערעורו טובים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר נפסק כי הבכורה נתונה למאזן הנוחות (ראו, מיני רבים: ע"א 1040/24 אלישקוב נ' נע.לי.ד שיווק בע"מ, פסקה 4 (4.3.2024); ע"א 827/24 עופר נ' לוי, פסקה 7 (18.2.2024); ע"א 8776/23 לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ, פסקאות 14-12 (15.1.2024)). מקום בו מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע הוא נטל כבד, שכן חיוב כאמור אינו יוצר, ככלל, נזק בלתי הפיך אשר לא יאפשר את השבת המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 6739/23 קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ נ' אלמוסלינו, פסקה 4 (23.11.2023); ע"א 6888/23 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 4 (16.10.2023)).

8.בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. אכן, כאשר מדובר בסכומים גבוהים, קיים חשש מובנה כי הזוכה יתקשה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור (ראו למשל: ע"א 4427/22 המאגר הישראלי לביטוחי רכב – הפול נ' פלוני, פסקה 6 (10.8.2022)). ואולם, אין מדובר בחשש שאינו ניתן לסתירה. במקרה שלפניי, המבקשים לא הראו, וממילא לא טענו, כי המשיב נתון בקשיים כלכליים אשר ימנעו ממנו להשיב את המצב לקדמותו, וטענתם המרכזית היא כי מרכז חייו של המשיב הוא באיטליה, ועל כן לא יוכלו להיפרע ממנו ככל שיתקבל ערעורם. אכן, היותו של הזוכה בסעד כספי תושב חוץ עשוי להיות שיקול רלוונטי בבחינת יכולת הפירעון שלו; ואולם, זה מכבר נקבע כי עובדה זו אינה מובילה מניה וביה לעיכוב ביצוע החיוב הכספי, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (ראו: ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש, פסקה 5 (1.8.2006) (להלן: עניין אטלנוב); ע"א 1344/13 חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ, פסקה 7 (25.4.2013); רע"א 2931/22 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף של בניין הגילה 9, נתניה, פסקה 10 (15.5.2022) (להלן: עניין אורן הסלע)). זאת, בייחוד עת מדובר בהתקשרות רצונית של המבקש עם תושב החוץ בקשרי מסחר, ביודעו כי הוא תושב חוץ (ראו: עניין אטלנוב, בפסקה 5)).

במקרה דנן, מעמדות הצדדים עולה כי בבעלות המשיב מחצית הזכויות בדירה בתל אביב, אשר שוויה הכולל הוערך בכארבעה מיליון ₪. עוד עולה כי למשיב סכומי כסף לא מבוטלים, אשר שווים עולה על הסכום שנפסק לטובתו (ולא נעלמה מעיניי טענת המבקשים כי לא ניתן להבין האם כספים אלה מוחזקים בישראל). בנסיבות אלה, אף אם צודקים המבקשים בטענתם כי מרכז חייו של המשיב הוא באיטליה – ולא ראיתי לקבוע מסמרות לעניין זה – הרי שדי בנכסים אלה כדי לענות לחשש כי המשיב לא ישיב למבקשים את סכומי הכסף שנפסקו לטובתו, ככל שיתקבל ערעורם (השוו: עניין אורן הסלע, בפסקה 10; ע"א 7262/17 שמש נ' ישראלי, פסקה 5 (25.9.2017)). למעלה מן הצורך יוער, כי מהמסמכים שצורפו לתגובת המשיב – ובהם כרטיס קופת חולים, אישורי מס הכנסה ואישורים מהמוסד לביטוח לאומי – עולה כי למשיב לכל הפחות זיקה מסוימת לישראל, באופן המצמצם אף הוא את החשש לאי השבת כספי הזכייה.

9.לנוכח מסקנתי באשר למאזן הנוחות, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור (ראו למשל: ע"א 4401/20 עמיר נ' כהן, פסקה 13 (16.11.2020)). מכל מקום, יוער כי חלק ניכר מטענות המבקשים בערעור מופנה כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, וכי נראה שטענות נוספות בערעור – ובכלל זה הטענה להגבלת הערבות – נטענות לראשונה, לפחות בחלקן, במסגרת הערעור; על כן, על פני הדברים, עומדת לפני המבקשים משוכה גבוהה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 25.6.2024 – מבוטל. המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.