ע"א 6840/18 הרשות הפלסטינית נ. פלוני

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 5077/03 (השופט מ' דרורי ) מיום 28.6.2018, אשר הורה למבקשת לשלם למשיבים סך כולל של 13,181,887 ש"ח, וכן החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי מיום 5.12.2017 אשר הורתה למבקשת לשלם למשיבים סך של 899,870 ש"ח.

2.

המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעות נזיקין נגד המבקשת – הרשות הפלסטינית – בטענה כי נחטפו, נכלאו ועונּו על ידיה, בשל חשדהּ כי הם משתפים פעולה עם מדינת ישראל.

לטענתם נגרמו להם נזקים בריאותיים ונפשיים קשים בשל מסכת העינויים וההתעלות שעברו על ידי מי מטעמה של הרשות הפלסטינית, אשר כללה, בין היתר, מכות חשמל, תלייה ממושכת מהרגליים למטה, שפיכת פלסטיק רותח על הגוף, עקירת ציפורניים ושיניים, עיקור, החדרת שיפוד מתכת לוהט לאיבר מינם, החדרת בקבוק זכוכית שראשו שבור לפי הטבעת, מניעת שינה, אוכל ואפשרות לעשות את צרכיהם, זריית מלח על פצעיהם ועוד.

3.

ביום 24.4.2017, לאחר שמיעת ראיות, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעות ביחס ל-52 מהמשיבים וקבע כי למבקשת קמה חבות בנזיקין

בעוולות של כליאת שווא ותקיפה, תוך שנקבע כי המבקשת "על כל שלוחותיה ומנגנוניה נהגה באלימות חמורה, כולל עינויים קשים כלפי התובעים".

4.

ביום 28.6.2018 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי אשר קבע את שיעור הפיצוי שעל המבקשת לשלם למשיבים בגין קבלת תביעתם בעוולת כליאת שווא בלבד, בסך כולל של 13,181,887 ש"ח.

בהחלטה נוספת מיום 5.12.2017, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת בתשלום למשיבים בסך 899,870 ש"ח בגין הוצאות עבור חוות דעת מומחים שהוגשו במהלך הדיון בתביעה.

5.

הן המבקשת הן המשיבים הגישו ערעורים לבית משפט זה; המבקשת ערערה על קביעת חבותה ּ בנזיקין ועל גובה הפיצוי ושיעור ההוצאות הגבוהים, לעמדתה, ואילו המשיבים ערערו על שיעור הפיצוי הנמוך, לטענתם.

6.

בבקשה שלפניי מתבקש עיכוב ביצוע פסק הדין החלקי וכן עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 5.12.2017, וזאת עד להכרעה בערעורים.

7.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור שהגישה להתקבל "אינם מבוטלים", כלשונה, לנוכח הקביעות התקדימיות בפסק הדין. לצד זאת, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אף אם יתקבל הערעור, היא לא תוכל להיפרע מהמשיבים, וזאת לנוכח העובדה שמדובר ב-52 משיבים שונים ולנוכח "מצבם הכלכלי הדחוק".

בעניין זה הפנתה המבקשת לתשובתם של המשיבים לתגובתהּ

לבקשה למתן פסק דין חלקי, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בה נכתב כי המשיבים סובלים "מנכויות קשות בגוף ובנפש", חיים ב"עוני מחפיר", ואינם זכאים לזכויות אזרחיות בסיסיות כגון שירות רפואי במדינת ישראל. המבקשת הדגישה כי נוכח מעמדם הארעי בישראל, קיים קושי ממשי באיתורם של המשיבים, כך שאם יתקבל הערעור, לא יעלה בידה לגבות מהם בחזרה את הכספים שישולמו כעת.

8.

מאידך גיסא, כך נטען, למבקשת ולתושביה ייגרם נזק רב בתשלום הפיצויים כעת, באופן שעלול להביאהּ לכדי קריסה כלכלית, בשל מצבה הכלכלי הקשה, ובשל כך שהדבר יגרור קיצוץ בצרכי חינוך, רווחה, בריאות, כלכלה ותעסוקה. בהקשר זה נטען גם כי הגרעון החמור שייגרם למבקשת יפגע באינטרס הביטחוני של מדינת ישראל.

9.

לבסוף נטען כי גובה הפיצוי מצדיק את עיכובו וכי למשיבים לא ייגרם כל נזק אם תתקבל הבקשה, שכן "הסכומים הכספיים שנפסקו אינם נחוצים להם לצורך מחייתם היום-יומית". בהקשר זה נטען כי חלק מהמשיבים שהוכרו כאזרחי מדינת ישראל זכאים לקבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי נוכח מצבם הרפואי.

10.

המשיבים התנגדו לבקשה, וטענו כי זו הוגשה בשיהוי ניכר, רק לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המבקשת. עוד נטען, כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר ניקיון כפיהּ של המבקשת, אשר "מפרה את החלטות בית המשפט באופן שיטתי בהליך זה ובהליכים אחרים".

כן נטען, כי סיכויי ערעורהּ של המבקשת הינם קלושים, שכן פסק הדין החלקי והחלטת בית משפט המחוזי התבססו על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות. אשר למאזן הנוחות נטען, כי הוא נוטה במובהק לטובת המשיבים, בשל מצבם הכלכלי הקשה. המשיבים הדגישו בהקשר זה כי מסיבה זו גם נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם ליתן פסק דין חלקי בשאלת גובה הנזק בעוולה אחת בלבד. מנגד, כך נטען, המבקשת לא הציגה ראיות לכך שייגרם לה נזק בלתי הפיך אם תדחה בקשתה.

לבסוף נטען כי כל המשיבים גרים בתחומי ישראל בכתובות ידועות ומגיעים לדיונים בבית המשפט כסדרם, כך שלא יהיה כל קושי לאתרם.

11.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

הלכה ידועה היא כי ככלל הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה העומדת בבסיס הערעור. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תתקבל רק במקרים חריגים, בהם יוכיח המבקש התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; השני – כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. בהקשר זה מוטל על המבקש הנטל להוכיח כי אם לא יעוכב פסק הדין ובסופו של ההליך יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

ההלכה הפסוקה קבעה כי בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

זאת ועוד, כאשר הבקשה היא לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חבות כספית, דינהּ להתקבל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בעיקר כאשר מתעורר ספק באשר ליכולת השבת הכספים ששולמו אם יתקבל הערעור.

13.

אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי נסיבותיו של מקרה זה אינן מצדיקות חריגה מהכלל לפיו יש לבצע את החיובים המוטלים על הצדדים מיד לאחר פסק הדין, מבלי להמתין להכרעתה של ערכאת הערעור.

בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. טענות המבקשת ביחס למצבה הכלכלי הקשה וביחס לנזק שייגרם לה אם תידרש לשלם כעת את הכספים שחויבה בהם, נטענו בעלמא, ומבלי שהוצגו לכך תימוכין כלשהם, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה (ראו והשוו, בעניינה של המבקשת, ע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (22.2.2018)).

14.

זאת ועוד, בבקשתה טענה המבקשת דבר והיפוכו. מחד גיסא טענה, כי המשיבים נתונים במצב כלכלי קשה עד כדי עוני מחפיר (ועל כן יקשה עליה לגבות מהם את הכספים בחזרה), ומאידך גיסא, כי למשיבים לא ייגרם נזק אם תתקבל בקשתה, שכן הם אינם זקוקים לכספי הפיצויים לצורך מחייתם. מובן כי המבקשת אינה יכולה לאחוז בחבל בשתי קצותיו.

15.

ואחרון, עיון בנימוקיו של בית משפט המחוזי למתן פסק הדין החלקי בשלב זה, מעלה כי בית המשפט סבר שפסיקת הפיצויים בשלב הביניים מוצדקת וראויה בנסיבות העניין. בית המשפט אשר שמע את הראיות, התרשם "כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם [של המשיבים – י' א'], וכי מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מהם, באם לא יינתן פסק הדין החלקי, גדול ממידת הנזק שייגרם לנתבעת [המבקשת – י' א'], באם יינתן פסק הדין החלקי". בקביעה מפורשת זו לא מצאתי מקום להתערב.

16.

איני מתעלם מחששה של המבקשת כי יקשה עליה לגבות חזרה את הכספים אם יתקבל ערעורה, וזאת במיוחד לנוכח גובה סכום הפיצוי הכספי בו חויבה, שאינו מבוטל. ואולם, ניתן לאיין חשש זה על ידי קביעה כי הסכום האמור יופקד בנאמנות אצל באי כוח המשיבים, וזאת עד להכרעה בערעור גופו.

17.

משכך, הבקשה נדחית. על המבקשת להפקיד את הסכום בו חויבה (הן בפסק הדין החלקי הן בהחלטה מיום 5.12.2017) בנאמנות אצל באי כוח המשיבים.