ע"א 6933/16 כהן יהודית נ. ברודסקי נועם

1.לאחר שעיינתי בבקשה לעיון מחדש בהחלטתי ובתגובה לה, ושקלתי את נימוקי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות מהחלטתי הקודמת, ואין לעכב את ביצוע פסק הדין.

2.ראשית, איני סבור שנפלה שגגה בקביעה כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לגופה, ולפיכך המבקשת היתה מנועה מהגשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע. בהקשר זה יודגש כי בלאו הכי, סמכותה של הערכאה הדיונית לעכב ביצוע פסק דין מוגבלת לתקופה שלפני הגשת הערעור. כפועל יוצא, לא ניתן לומר שהבקשה נדחתה מנימוק טכני של אי-הגשת ערעור. נקודה זו צוינה בהחלטת בית המשפט המחוזי רק על מנת להדגיש כי הוא אינו סבור שלמבקשת סיכויים גבוהים במסגרת ערעור שכזה.

3.אין גם עילה לעיין מחדש בהחלטה על סמך שינוי הנסיבות הנטען. הטענה בדבר יכולתו הכלכלית של המשיב נטענה גם במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. אכן, המבקשת מראה כי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל המשיב הודה בעצמו בכך שמצבו הכלכלי אינו איתן. ברם, לא די בכך על מנת לעכב ביצועו של סעד כספי. גם בהתחשב בכך שהמועד לשמיעת הערעור קבוע כעת לעוד כחצי שנה, אין די בכך שלמשיב אין הכנסות רבות על מנת להוכיח את הטענה כי ביצוע פסק הדין יהיה בלתי הפיך. הכלל הוא כי הזוכה בפסק דין רשאי להנות מפרי זכייתו, ועיכוב ביצוע הוא חריג; כאשר עסקינן בסעד כספי, על אחת כמה וכמה. במצב זה, הנטל הראייתי המוטל על המבקש עיכוב ביצוע הוא גבוה; אין די בתשתית שהוצגה על מנת להעתר למבוקש. אמנם, שעה שהליכי הגבייה מתנהלים כעת בהוצאה לפועל, סברתי כי ניתן יהיה להגיע להסכמה על ביצוע חלקי של פסק הדין, אולם שעה שהמשיב מתנגד לכך, ונימוקיו עמו, אין עילה לסטות משורת הדין.

4.לאור האמור, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי הקודמת בטל. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם (זאת, כמובן, מבלי שאני מביע עמדה לגביהם). המבקשת תישא בהוצאות המשיב, על הצד הנמוך, בסך 1,500 ₪.