רע"א 6949/18 נועם ברודסקי נ. יהודית קייסלר כהן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.7.2018 בת"א 31900-09-11 ובת"א 32089-09-11 (השופטת ל' ביבי ), בגדרה הוחלט על איחוד הדיון בשתי התובענות הללו.

רקע

2.

להלן, בתמצית, הנתונים הדרושים לשם הכרעה בבקשה שלפנינו: המבקש והמשיבה היו זוג, וניהלו יחדיו גן ילדים. בשנת 2010 באה מערכת היחסים הזוגית שבין הצדדים לסיומה. בשנת 2011 הגישו השניים – כל אחד בנפרד – הצעות למכרז שעניינו בהמשך הפעלת גן הילדים. המבקש משך את הצעתו והמשיבה זכתה במכרז, תוך שהיא מכחישה את קיומה של שותפות בין השניים. המשיבה הפעילה לבדה את גן הילדים בין השנים 2011–2013 (להלן: תקופת ההפעלה ), וגרפה לכיסה את ההכנסות והרווחים.

3.

ביום 19.9.2011 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה (להלן: תביעת ברודסקי ), בגדרה טען כי השותפות בין השניים לא בוטלה טרם תקופת ההפעלה, ולפיכך עתר לקבלת מחצית מהכספים שמשכה המשיבה בתקופה זו. ביום 25.9.2011 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש (להלן: תביעת כהן ), בגדרה עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי השותפות בין הצדדים באה לקיצה ביום 16.8.2011, וכמו כן ביקשה סעד של מתן חשבונות בנוגע לניהול השותפות החל משנת 2006 ועד לסיומה הנטען בשנת 2011. ביום 2.9.2012 ניתנה החלטה בתביעת כהן (השופטת מ' אגמון-גונן ), לפיה הדיון בתביעה יעוכב עד לסיום הדיון בתביעת ברודסקי. ביום 14.7.2016 ניתן פסק דין בתביעת ברודסקי (השופטת ד' אבניאלי ), בגדרו נקבע כי השותפות בין הצדדים לא הסתיימה, וכי הפעלת הגן על-ידי המשיבה לבדה נעשתה ללא הסכמתו של המבקש. נקבע כי על המשיבה להשיב למבקש מחצית מסכומי הכסף אותם משכה בתקופת ההפעלה, בסך של 469,592 ₪. על פסק הדין בתביעת ברודסקי הוגש ערעור לבית המשפט העליון. פסק הדין בערעור ניתן על יסוד הסכמת הצדדים, ובו נקבע כי "הקביעה כי השותפות שבין הצדדים לא הגיעה לסיומה, הכלולה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [...] – מבוטלת" ; לפיכך הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי "כדי שיקבע (בעזרת מומחה, אם יש צורך) את מועד פירוק השותפות ואת התוצאות הכספיות של הפירוק, לרבות הסכום המגיע למשיב כתוצאה מכך" (ע"א 6933/16 כהן נ' ברודסקי (18.9.2017)).

4.

הדיון בתביעת ברודסקי הוחזר לבית המשפט המחוזי, ובמקביל חודשו ההליכים בתביעת כהן. בהחלטה מיום 16.1.2018 התיר בית המשפט המחוזי (השופטת מ' אגמון-גונן ) את תיקון תביעת כהן – שהוגשה במקור כהמרצת פתיחה – כך שנוסף לה רכיב כספי מפורש. בעקבות החלטה זו, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת כתבי טענות מתוקנים, וקבע כי לאחר הגשתם יידרש לבקשה לאיחוד הדיון בשתי התביעות.

עיקרי ההחלטה של בית המשפט המחוזי

5.

כך אמר, ועשה, וביום 12.7.2018 יצאה מלפני בית המשפט המחוזי (השופטת ל' ביבי ) ההחלטה מושא הבקשה שלפנינו. בית המשפט המחוזי ציין כי כמצוות פסק הדין בערעור, יש לקבוע בשלב זה הן את מועד פירוק השותפות, הן את התוצאות הכספיות הנובעות מכך. אשר להמשך ההתדיינות, צוין כי יש צורך בהוכחות לשם קביעת מועד פירוק השותפות, וכי יש להידרש לנתונים חשבונאיים לשם קביעת התוצאות הכספיות של פירוק השותפות. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי ראוי לאחד את הדיון בתביעות, זאת נוכח הזהות בין הצדדים; העובדה ששתי התביעות עוסקות באותה שותפות ובתוצאותיה הכספיות; והעובדה שטענות הצדדים בשתי התביעות הן שלובות, ונדרשות לצורך הקביעות האמורות. הודגש שאיחוד הדיון בתביעות לא יעכב את בירור תביעת ברודסקי באופן שניתן היה למניעה לולא האיחוד. עוד הודגש, כי בירור התביעות בנפרד יכול להוביל להכרעות סותרות. בית המשפט המחוזי קבע מועדים להמשך הדיון לצורך המשך בירורן המהיר של התביעות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות הצדדים בבקשה

6.

מבין שלל טענות המבקש, אלו הן הרלבנטיות לבקשה: ראשית נטען, כי התביעות מצויות בשלבים שונים בהליך הבירור, ולכן איחוד הדיון בהן אינו ראוי. הטעם לכך לשיטת המבקש הוא כי פסק הדין בערעור הותיר את כל הקביעות בפסק הדין בתביעת ברודסקי על כנן, למעט הקביעה כי השותפות לא באה לסיומה. מנגד, בירורה של תביעת כהן עוכב והיא מצויה בתחילתו. לפיכך נטען, כי משמעותה של החלטת האיחוד היא ניהול חוזר של כלל ההליכים הדיוניים בתביעת ברודסקי, חרף העובדה שניתנו בהם קביעות שחלקן אף הפכו חלוטות. שנית סבור המבקש, כי מתן הקביעות כמצוות פסק הדין בערעור אינו מצריך עיון ודיון מחודש בהוכחות לשם קביעת מועד פירוק השותפות ותוצאותיו הכספיות. לשיטתו, מלוא הנתונים הדרושים לשם מתן קביעות אלו כבר הובא לפני בית המשפט המחוזי כפועל יוצא מבירורה של תביעת ברודסקי. שלישית , נטען כי אמנם טענות הצדדים בתביעות שלובות זו בזו, "אלא שתביעת כהן נבלעת בתביעת ברודסקי" , במובן זה שהדיון בתביעת ברודסקי יתן מענה גם לסוגיות הטעונות הכרעה בתביעת כהן.

7.

המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להידחות על הסף, בין היתר מן הטעם שמדובר בהחלטה שעניינה שלבי הדיון בהליך, ושבאה בגדרי סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן:

הצו ); מן הטעם שאין מקום ליתן רשות ערעור לפי תנאי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ); ומן הטעם שאין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שכן עניין לנו בסוגיה פרוצדורלית הקשורה לאופן ניהול ההליך. המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. לשיטתה, פסק הדין בערעור הביא לביטול פסק הדין בתביעת ברודסקי במלואו, ולפיכך שתי התביעות מצויות כעת באותו שלב דיוני. יתרה מכך, נטען כי הסוגיות שבירורן דרוש בתביעת ברודסקי לפי פסק הדין בערעור, הן עיקר תביעת המשיבה. משקבע בית המשפט המחוזי כי יש צורך בשמיעת הוכחות לצורך קביעות בעניינים שבמחלוקת, איחוד התיקים הוא ראוי ונכון לעשותו.

8.

יצוין כי יחד עם הגשת הבקשה דנן, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק תביעת כהן על הסף. הבקשה נדונה במסגרת דיון קדם-משפט ביום 25.10.2018 (השופט ג' גונטובניק ), ובסופו הוחלט על דחייתה ועל המשך ההליכים.

דיון והכרעה

9.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח הוראת סעיף 1(4) לצו. לשיטתה, אי-הכללת איחוד דיון בתביעות בגדרי הסייג שבסופו של הסעיף מלמדת כי החלטה לגבי איחוד דיון שכזה היא החלטה שעניינה בשלבי הדיון בהליך. טענה זו מניחה את המבוקש. בבית משפט זה הובעה עמדה שלפיה "אין זה מן הנמנע כי יש לסווג החלטה זו [החלטה שעניינה איחוד דיון בתביעות – נ.ס.] כ'החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך' לגביה אין כלל מקום לעתור למתן רשות ערעור" (רע"א 3533/12 לוי נ' רביבי , פסקה 5 (12.7.2012) (להלן: עניין לוי )). מנגד, הובעה עמדה שלפיה עניינה של התיבה "שלבי הדיון בהליך" הוא בשלבי הדיון שבאותו הליך , להבדיל מסוגיית איחוד הדיון בשני הליכים שהם נפרדים בנקודת המוצא, ולפיכך החלטה שעניינה איחוד הדיון בתביעות לא באה בגדרי סעיף 1(4) לצו (רע"א 2355/16

פלוני נ' פלוני , פסקה 1 (18.5.2016) (להלן: עניין פלוני )).

10.

כשלעצמי, סבורני שהחלטה שעניינה איחוד דיון בתביעות בתיקים שונים אינה באה בגדרי "שלבי הדיון בהליך", ולפיכך הצו אינו מונע קטגורית את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור בכגון דא. צוין לא אחת קיומו של 'אפיון מאחד' בין החלטות שלגביהן מתכוון הצו להוציא את האפשרות לבקש רשות ערעור. החלטות אלו מאופיינות בכך שהן עוסקות ב "עניינים שהם טכניים במהותם, אשר אין מניעה הגיונית שיידונו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי" (רע"א 4917/13 פלונית נ' פלוני , פסקה ט (28.11.2013); ראו גם רע"א 10343/09 ארץ נ' וויטמן , פסקה 3 (14.10.2010)). החלטה שעניינה איחוד דיון בתביעות שונות היא אמנם החלטה פרוצדורלית, אך איננה 'טכנית'. תכליתו של הצו היא לצמצם את אפשרויות ההשגה על החלטות ביניים (על הגיונה של תכלית זו ראו רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג. בע"מ , פסקה 12 (24.7.2016) (להלן: עניין ברנשטיין )). נדבך מרכזי באפשרות להצדיק צמצום זה טמון בעובדה שאין בכך שלילה מוחלטת של אפשרות ההשגה, אלא דחיה שלה לסוף ההליך, בגדרי הערעור על פסק הדין הסופי (ראו עניין ברנשטיין , פסקה 12). החלטה על איחוד הדיון בתובענות שונות איננה מן ההחלטות שבמהותן ניתנות לערעור במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. אם נאמר אחרת, נימצא סותמים את הגולל באופן מוחלט על האפשרות לערער על החלטות שכאלו, שהרי פסק הדין הסופי (והערעור עליו) יבוא תמיד לאחר שיידונו התובענות במלואן – במאוחד.

11.

לגופם של דברים, טוען המבקש כי התביעות מצויות בשלבים דיוניים שונים, וכי מטעם זה אין מקום לאחד את הדיון בהן. על פני הדברים נכון הדבר, ואולם נוכח מצוות פסק הדין בערעור, מבחינה מהותית שתי התביעות נסובות כעת סביב אותן סוגיות, ומצויות, מבחינה זו, באותו שלב דיוני: בגדרי תביעת ברודסקי נדרשת כעת הכרעה בשאלת מועד פירוק השותפות ובמשמעויותיו הכספיות, ואלו הן גם השאלות המרכזיות הטעונות הכרעה בתביעת כהן.

12.

טוען המבקש, כי בתביעת ברודסקי נדונה וגובשה תשתית עובדתית מספקת לצורך הקביעות הנדרשות בה כעת, ולכן איחוד הדיון יפגע בבירור, שיכול לטעמו להסתיים במהרה. בית המשפט המחוזי חשב אחרת, ועמד על הצורך בהבאת הוכחות ונתונים חשבונאיים גם לשם הבירור בתביעת ברודסקי. משכך, החליט כי איחוד הדיון בתביעות הוא הדרך הנכונה לבירורן. אכן, "מדובר בהחלטה בסוגיה דיונית מובהקת אשר לגביה מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב" (עניין לוי , פסקה 5; עניין פלוני , פסקה 2). החלטות אלו הן לחם חוקה של הערכאה הדיונית, ואין בידי להתערב בשיקול דעתה. לא הובאה לפנינו סיבה להניח שאילו ניתן היה לברר את הסוגיות על בסיס המידע שכבר מונח לפני בית המשפט המחוזי, לא היה נעשה כן.

13.

לא נעלמו מעיני טענות הצדדים הנוגעות לשאלה האם פסק הדין בערעור ביטל למעשה את כל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתביעת ברודסקי, או שמא בוטל רק החלק שעניינו הקביעה בדבר אי-פירוק השותפות (והשלכותיו הכספיות). בהקשר זה טען המבקש כי איחוד הדיון יביא גם לבירור מחודש של קביעות שאינן אלו שבוטלו בערעור ברודסקי , ושהן לפיכך קביעות חלוטות לשיטתו. אינני נדרש להביע עמדה בשאלות אלו, היות ובין אם פסק הדין בתביעת ברודסקי בוטל במלואו, בין אם בחלקו, השאלה אינה משפיעה על ההצדקה להורות על איחוד הדיון. אם יסברו בעלי הדין כי עשויות לעלות לדיון קביעות שהן חלוטות לשיטת מי-מהם, ישטחו טענותיהם בנושא לפני בית המשפט המחוזי, במסגרת ההליך המאוחד.

14.

נוכח האמור, סבורני שאין בהחלטת האיחוד סיכון להשפעה מהותית או בלתי-הפיכה על זכויות הצדדים בהליך, ושלא מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 41(ב) לחוק. לפיכך, אין הצדקה להיעתר לבקשה. לא נעלמה מעינַי גם בקשת המבקש להגיב לתשובת המשיבה. יסוד בקשתו ברצון להגיב לחלק מן הטענות שהעלתה המשיבה, עמן לא התמודד בבקשתו. אולם הבסיס לדחיית הבקשה טמון בטענות שבנוגע אליהן הציג המבקש את עמדתו בבקשה – ולפיכך לא ראיתי להיעתר לבקשתו.

אשר על-כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.